יאמצ'יק - עם שובר
יצא לי לעבור כמה פעמים ליד יאמצ'יק ואני חייבת להודות שהמקום והקונספט שלו מעט סיקרנו אותי, ולכן כשראיתי שיש שובר למקום החלטתי שזה הזמן לנסות.
השובר היה למנה של פיש אנד צ'יפס ב-20 ש"ח.
גילוי נאות: למרות שהייתי בלונדון 3 פעמים, מעולם לא יצא לי לטעום שם את מנת הדגל שלהם, אז אין לי כ"כ למה להשוות, חוץ מלמה שאכלתי פה בארץ, או למה שאני מכינה בבית.
המסקנות: ה-VFM היה משתלם, בגלל השובר, אך מנגד, השובר לא הצליח לפתות אותי לחזור בקרוב למקום.
לא שהיה רע במיוחד, אך גם לא היה ממש טוב. הצ'יפס היה צ'יפס סתמי מהסוג הקפוא, של חברה זו או אחרת. אפילו לא מהסוג השמנמן (הידוע כ"סטייק צ'יפס") שאני דווקא אוהבת, אלא מהסוג הדק הרופס- לא ממש עושה לי את זה (ואכן רובו נשאר מונח במקומו).
נתחי הדג היו טריים והבלילה שבהם הם טוגנו הייתה נחמדה, אך הייתה חסרה להם קריספיות מסוימת. אולי עוד דקה-שתיים בסיר הטיגון הייתה עושה את ההבדל. הרטבים (או לפחות הרוטב מיונז-שום-לימון) שטעמתי היה טעים מאוד.
רק בשביל לנסות, לקחתי גם שריפס שהיה עטוף במה שהבחורים בדלפק אמרו שהוא תפ"וא. בפועל השכבה החיצונית הרגישה צ'יפסית, אך בין לבין הייתה מעיין בלילה לא מוגדרת בטעמה ובמרקמה.
הבעיה העיקרית שלי הייתה בצורה ההגשה. אומנם כל הקונספט של לאכול בקונוס נייר הוא נחמד אם לוקחים את המנה ואוכלים בדרך, אך כאשר יושבים במקום זה לא כ"כ פרקטי. יש מתקן על כל שולחן שבו ניתן להניח את הקונוס, אך לא כ"כ נוח לאכול ככה (וזה לא רק מפני שאני לא ממש גבוהה - חברה שהייתה איתי התקשתה גם היא להגיע לתחתית הקונוס). בנוסף, בכלי הגשה כזה מטבעו אין חלוקה שווה - כל דג למעלה, כל הצ'יפס למטה - ואם רוצים להגיע לצ'יפס ממש צריך לדוג אותו מהתחתית.
יצאנו משם בעיקר בתחושה של שומניות יותר ועוד למחרת חברה שלי סמסה לי שכל מה שבא לה אחרי הערב הקודם זה פשוט סלט ירוק ענק.
אולי יהיה שווה לחזור לשם לנסות מהדברים האחרים, כי באמת שהכול היה נראה טרי, אבל רק כשבאמת יש חשק למשהו מטוגן.
מילה לגבי השירות - שני הבחורים שעבדו בדלפק היו ממש נחמדים וענו לכל השאלות "מה זה?" "ומה זה?" שלנו (זה לא תמיד ברור מאליו, ובטח לא כשבאים עם שובר).
יצא לי לעבור כמה פעמים ליד יאמצ'יק ואני חייבת להודות שהמקום והקונספט שלו מעט סיקרנו אותי, ולכן כשראיתי שיש שובר למקום החלטתי שזה הזמן לנסות.
השובר היה למנה של פיש אנד צ'יפס ב-20 ש"ח.
גילוי נאות: למרות שהייתי בלונדון 3 פעמים, מעולם לא יצא לי לטעום שם את מנת הדגל שלהם, אז אין לי כ"כ למה להשוות, חוץ מלמה שאכלתי פה בארץ, או למה שאני מכינה בבית.
המסקנות: ה-VFM היה משתלם, בגלל השובר, אך מנגד, השובר לא הצליח לפתות אותי לחזור בקרוב למקום.
לא שהיה רע במיוחד, אך גם לא היה ממש טוב. הצ'יפס היה צ'יפס סתמי מהסוג הקפוא, של חברה זו או אחרת. אפילו לא מהסוג השמנמן (הידוע כ"סטייק צ'יפס") שאני דווקא אוהבת, אלא מהסוג הדק הרופס- לא ממש עושה לי את זה (ואכן רובו נשאר מונח במקומו).
נתחי הדג היו טריים והבלילה שבהם הם טוגנו הייתה נחמדה, אך הייתה חסרה להם קריספיות מסוימת. אולי עוד דקה-שתיים בסיר הטיגון הייתה עושה את ההבדל. הרטבים (או לפחות הרוטב מיונז-שום-לימון) שטעמתי היה טעים מאוד.
רק בשביל לנסות, לקחתי גם שריפס שהיה עטוף במה שהבחורים בדלפק אמרו שהוא תפ"וא. בפועל השכבה החיצונית הרגישה צ'יפסית, אך בין לבין הייתה מעיין בלילה לא מוגדרת בטעמה ובמרקמה.
הבעיה העיקרית שלי הייתה בצורה ההגשה. אומנם כל הקונספט של לאכול בקונוס נייר הוא נחמד אם לוקחים את המנה ואוכלים בדרך, אך כאשר יושבים במקום זה לא כ"כ פרקטי. יש מתקן על כל שולחן שבו ניתן להניח את הקונוס, אך לא כ"כ נוח לאכול ככה (וזה לא רק מפני שאני לא ממש גבוהה - חברה שהייתה איתי התקשתה גם היא להגיע לתחתית הקונוס). בנוסף, בכלי הגשה כזה מטבעו אין חלוקה שווה - כל דג למעלה, כל הצ'יפס למטה - ואם רוצים להגיע לצ'יפס ממש צריך לדוג אותו מהתחתית.
יצאנו משם בעיקר בתחושה של שומניות יותר ועוד למחרת חברה שלי סמסה לי שכל מה שבא לה אחרי הערב הקודם זה פשוט סלט ירוק ענק.
אולי יהיה שווה לחזור לשם לנסות מהדברים האחרים, כי באמת שהכול היה נראה טרי, אבל רק כשבאמת יש חשק למשהו מטוגן.
מילה לגבי השירות - שני הבחורים שעבדו בדלפק היו ממש נחמדים וענו לכל השאלות "מה זה?" "ומה זה?" שלנו (זה לא תמיד ברור מאליו, ובטח לא כשבאים עם שובר).
