פציעות זה חלק מהמשחק
זה חלק מהספורט. לפעמים ספורטאי נופל ובניגוד ליאצק, הוא לא קם. דווקא לגבי יאו זה עומס שלא קשור רק לNBA, אל תשכח מה עבר עליו בשנים האחרונות עם הנבחרת הסינית, והיו לא מעט ביקורות בעיתון על כביכול העובדה שבנבחרת הוא לא נותן הכל. בארה"ב מתייחסים אליו כמו אל כוכב, בסין מתייחסים אליו כמו חפ"ש, בעיקר כי זה הקומוניזם. ממש לא מבאס אותי (אלא אם כן זה גולדן סטייט). משום מה הדגש הוא כל הזמן על הנפצעים. בוא נדבר קצת על הבריאים (בגופם לפחות) : קובי ברייאנט, לברון ג'יימס, פול פירס, ריי אלן, ועוד. אחוז הפצועים הוא זניח. אחוז הפצועים בגלל העומס, הוא עוד יותר זניח. ובסופו של דבר אם תוריד את מספר המשחקים, אתה תיתן פרס לשחקנים כמו בארון דייויס, שעם כל האהבה שיש לי אליו, הוא פשוט לא מקצוען, ולא בזין שלו לשחק 82 משחקים. זה לא הפציעות הגופניות, כמו העובדה שבא לו לעשות דברים אחרים. זכותו, אבל אין לו מקום לצד שחקנים כמו מייקל ג'ורדן או קובי ברייאנט, שכל משחקים עולים בשביל לתת הכל, ולא משנה כמה הוא מוכשר. שחקן NBA צריך לדעת שזה המקצוע שלו. הוא צריך לדעת איך להכין את הגוף שלו כמו שצריך, והוא צריך לדעת מה לעשות כדי להיות מוכן ל100 משחקים בשנה. דווקא מאנו, ויאו הם דוגמא רעה, כי במקרה של שניהם הם חזרו מפציעות בקיץ, רק שבמקום לנוח הם הלכו לשחק באולימפיאדה. אז יש לי רעיון איך להקל על העומס, אולי יפסיקו עם השטות הזו, ויחזרו לשלוח נבחרות חובבים לאולימפיאדה ולאליפויות, גם ככה רוב הנבחרות לא מסוגלות להתמודד עם הטופ.
