../images/Emo58.gif למאנגה
אבל זו בדיוק הנקודה, שאנחנו לעולם לא נראה שהיקארו עובר את אקירה! (וואי ממש בא לי לבכות כשאני אומרת את זה) המאנגה הסתיימה כשהיקארו הפסיד לקוריאני וזה היה הדבר הכי עצוב בכל העלילה אחרי העזיבה של סאי. הוא הבין שיש לו עוד דרך ארוכה ארוכה כדי להשתפר עוד ולהצליח לנצח את היריבים שלו, כולל את אקירה. ולמרות כל הרצון העז שלו "להיעזר" בסאי בזמן המשחק הזה הוא הבין שהוא לא יכול להיות סאי! (אני ממש מתחילה לבכות עכשיו) שום דבר לא השתנה בסוף המאנגה מאז שאקירה והיקארו שיחקו בווליום 17 (סיום האנימה). אקירה תמיד יהיה הכי טוב והיקארו תמיד יהיה מספר 2. ההתקדמות שלהם כבר מדהימה מרגע שהם ביחד, מבחינה נפשית אפילו יותר מאשר מבחינת הגו. היקארו הבין בסוף שהוא "מקשר בין העבר הרחוק לעתיד הרחוק, וכל השאר גם כן", ובכך הוא מבין ומקבל את הפרידה של סאי מהעולם, ומבין באמת בפעם הראשונה את הדרך הארוכה בעקבות המהלך האלוהי, ואולי מהנקודה הזאת הוא יתפתח ויצליח להשיג את אקירה מתישהו, אבל שום דבר לא בטוח, כי אקירה גאון בפני עצמו ובוגר יותר מכולם, אפילו יותר מאבא שלו שפרש כי הוא הפסיד לסאי. אקירה לעולם לא יפרוש ולא משנה אם העולם יתפוצץ! גם אקירה התבגר בעצמו מאז ששיחק עם היקארו בווליום 17. עד אז לא היו לו חברים בגילו ותמיד הסתובב עם מבוגרים ממנו ולא היה לו אף ידיד נפש אמיתי. היקארו לימד אותו את התכונה שהיתה חסרה לו, להיות פגיע. כשהיקארו הפסיד בגביע אסיה אקירה היה כל כך עדין ושקט, ובעדינות מופלאה של טוב לב עם חיבור ושייכות להיקארו ללא מעצורים וחומות ביניהם, הוא רק אמר לו "זה עוד לא נגמר שינדו. יהיו עוד פעמים" ואסף אליו את היקארו פיסית ונפשית, כשליווה אותו החוצה, ותמך בו מעכשיו ולעולם ועד. הם לנצח קשורים אחד בשני בקשר שאי אפשר להסביר אותו במילים, באהבה וחברות אינסופית שלעולם לא תדעך. שמי יודע, אולי בעתיד היקארו יעבור את אקירה, ואולי לעולם לא ואקירה תמיד יהיה המספר 1 של כל הזמנים. לעולם לא נדע. (אני בוכה!)