(ט)

[נוגה 1234]

(ט)

(אין לי הרבה מילים).
(רק שקשה. בבית כבר כמה זמן אחרי אשפוז ארוך. ועומדת בתפריט. ושומרת על המשקל. אבל שונאת כל גרם וכל ק"ג. וכבר יומיים בקריז של פגיעה עצמית. לא שאני מממשת אותו. אבל מתה לחתוך. מתה להרגיש את הכאב. אפטית. לא מרגישה כלום, מרגישה כאילו הכל עובר על ידי. ויודעת שהכאב הקונקרטי של הפגיעה יוציא אותי מזה. אבל באותה נשימה יודעת שיהרוס תאפשרות לבית שיקומי.)

 

[ניק37]

אשתדל לשוח מסר בקרוב...

 

[נוגה 1234]

 

[levshavur]

נוגה

שלום לך,
קודם כול כול הכבוד על זה שאת עומדת בתפריט, ושומרת על המשקל , זה לא מובן מאיליו בעיניי! זה מראה לדעתי דווקא על ה'קול' הבריא שיש בתוכך והרצון החזק להחלים.

אני מכירה את המקום הזה של הרצון לחתוך, מכירה את זה יותר מדיי טוב כי הייתי במקום הזה בעבר (ואני שמחה להגיד שיצאתי מהקטע הזה...).
לדעתי תנסי לעשות כול דבר שיש ביכולתך על מנת לא להגיע לפגיעה עצמית כדי לא להרוס את האפשרות של בית שיקומי, כי זו כרגע האפשרות הכי טובה (לדעתי) להחלמה בשבילך. אז שווה לנסות ולהחזיק עד כמה שאפשר.
ה'אפטיות' הזאת שאת מדברת עליה היא 'שריון', היא איזה מנגנון פנימי שמנסה 'להגן עלייך' מהרגשות החזקים שאת חשה.
מקווה בשבילך שיגיעו ימים טובים יותר.
לבשה.

 

[נוגה 1234]

תודה לבשה

(בינתיים לא חתכתי. אפילו שאתמול זה היה כמעט אחד גדול. אפילו שהיה אירוע שפשוט הזכיר לי בטירוף אירוע אחר מהעבר- שבעקבותו זאת הייתה פעם ראשונה שחתכתי. וכבר הכנתי הכל, את הדברים והכל, ועצרתי ברגע האחרון ולקחתי קלונקס כמה אירוני. אצלי זה ככה, או שאני מרגישה הכל (הצפה), או שלא מרגישה כלום (אפטיות) ).

 

[lital172]

היי..

קודם כל , כל הכבוד שאת מתמידה בתפריט ושומרת על המשקל למרות הקושי הגדול והמחשבות הרעות. זה כל כך לא מובן מאליו וזה מראה כמה את אמיצה. כמה את רוצה להרגיש טוב ולתת לעצמך צאנ'ס בחיים האלה....

טוב שיש לך למה לחכות. הבית שיקומי... נשמע שמלא בנות משתקמות שם..ויש שם צוות מטפלים טוב ובאמת אפשר לקחת משם כלים לחיים.
אז עד הרגע הזה... מה כן יכול לשמור אותך במצבים כאלה.? אולי דברים שעושים לך טוב..שיכולים לעזור להסיח את הדעת..
את יודעת לפעמים למרוח קרמים על הגוף... עוזר טיפה ... עושה הרגשה נעימה... זה באמת יכול לעזור ברגעים שאת רק רוצה להכאיב ולחתוך. אולי תנסי? ממש להכיר מחדש את הגוף
לתת לו צאנס בגלל להתקיים ולהרגיש טוב..

 

[נוגה 1234]

היי

קודם כל תודה!
בהחלט אנסה בפעם הבאה תדרך עם הקרמים וכו'.
הדברים האחרים שאולי יכולים לשמור אותי זה לעשות הליכה (כמה אירוני) (אבל מפחדת שאגזים עם זה ושיהפך לסימפטום)-- אבל פשוט להוציא את עצמי מהבית, אולי לצייר (למרות שלא יכולה להאמין שאוכל ליצור ברגעים כזה-- שפשוט לא רואה בעיניים, ואפילו שעוד יצא לי משהו, אבל אתן צ'אנס זה בטוח).
(ומפחדת שמתחילה להתרדר. לא באוכל. אלא בספורט. רוצה לרדת. ויודעת שחורגת מהוראות הדיאטנית. אבל באותם רגעים, קצת כמו בפגיעה עצמית, לא רואה בעיניים. הדבר היחיד שרואה זה דבה במראה. ויודעת שיכולה לרדת רק קצת, ושאם אתחיל, זה יהיה ממכר, ומפחדת ששוב לא אוכל להפסיק. אבל--.)