מור נסיכת הפופ
New member
ט'
עוד התקף זלילה, עוד ניסיון לא להקיא, עוד ערב "נורמטיבי".
אמא שלי חזרה מחו"ל וכמובן שכבר הספיקה לריב איתי על דבר אדיוטי ומטופש...היא לא מוצאת את המטען שלה, מאשימה אותי שמכרתי לה אותו (וואט דה פאק??) כשאני זוכרת בוודגאות שהאחרונה שהשתמשה בו זו היא, כשהעבירה מוסיקה לנסיעה לחו"ל והשאירה אותו בארץ. והדמעות חנקו אותי והתחלתי לבכות, מלחיץ אותי כשהיא צועקת, אני מרגישה כישלון..והיא צעקה שוב "למה את בוכה???" וכשעניתי לה "כי את צועקת כמו בהמה וזה מלחיץ אותי" ואז אחרי שלא הפסיקה לצרוח עליי ולהאשים אותי אמרה שמעליב אותה שאני מדברת אליה ככה ועכשיו אני זו שאשמה. אני מרגישה כמו השק חבטות, כמו השעיר לעזאזל שלה
ואני מרגישה אשמה, לא הייתי צריכה לדבר אליה ככה, זה לא יפה ולא מכבד. אבל התפוצצתי, לא יכולתי.
בכל פעם שהיא צועקת או מטיפה לי אני מרגישה שאני כישלון, הבת שהיא לא רצתה שתהיה לה, זאת שמאכזבת בכל פעם מחדש ושלא ייצא ממנה כלום.
אז פגעתי אחרי הרבה זמן שלא..והיה לי התקף זלילה מטורף אחרי הרבה זמן שלא..
ואני מנסה לא להקיא..מנסה להחזיק את עצמי לפחות בזה...והבטן כואבת ונפוחה...ואני רק רוצה לסיים עם זה... אבל אפילו לא יודעת עם מה אני רוצה לסיים.
חברה שלי החליטה שנמאס לה לשמוע אותי מתלוננת והיא תבוא מחר לדבר עם אמא שלי ולהסביר לה שביום ראשון אני מתקשרת לתל השומר והולכת להתאשפז.
אני כבר יודעת מה אמא שלי תגיד, יודעת שזה אבוד מראש ושחוץ מיזע ודמעות לא יצא מזה שום דבר. אבל כבר אין לי מה להפסיד.
עוד התקף זלילה, עוד ניסיון לא להקיא, עוד ערב "נורמטיבי".
אמא שלי חזרה מחו"ל וכמובן שכבר הספיקה לריב איתי על דבר אדיוטי ומטופש...היא לא מוצאת את המטען שלה, מאשימה אותי שמכרתי לה אותו (וואט דה פאק??) כשאני זוכרת בוודגאות שהאחרונה שהשתמשה בו זו היא, כשהעבירה מוסיקה לנסיעה לחו"ל והשאירה אותו בארץ. והדמעות חנקו אותי והתחלתי לבכות, מלחיץ אותי כשהיא צועקת, אני מרגישה כישלון..והיא צעקה שוב "למה את בוכה???" וכשעניתי לה "כי את צועקת כמו בהמה וזה מלחיץ אותי" ואז אחרי שלא הפסיקה לצרוח עליי ולהאשים אותי אמרה שמעליב אותה שאני מדברת אליה ככה ועכשיו אני זו שאשמה. אני מרגישה כמו השק חבטות, כמו השעיר לעזאזל שלה
ואני מרגישה אשמה, לא הייתי צריכה לדבר אליה ככה, זה לא יפה ולא מכבד. אבל התפוצצתי, לא יכולתי.
בכל פעם שהיא צועקת או מטיפה לי אני מרגישה שאני כישלון, הבת שהיא לא רצתה שתהיה לה, זאת שמאכזבת בכל פעם מחדש ושלא ייצא ממנה כלום.
אז פגעתי אחרי הרבה זמן שלא..והיה לי התקף זלילה מטורף אחרי הרבה זמן שלא..
ואני מנסה לא להקיא..מנסה להחזיק את עצמי לפחות בזה...והבטן כואבת ונפוחה...ואני רק רוצה לסיים עם זה... אבל אפילו לא יודעת עם מה אני רוצה לסיים.
חברה שלי החליטה שנמאס לה לשמוע אותי מתלוננת והיא תבוא מחר לדבר עם אמא שלי ולהסביר לה שביום ראשון אני מתקשרת לתל השומר והולכת להתאשפז.
אני כבר יודעת מה אמא שלי תגיד, יודעת שזה אבוד מראש ושחוץ מיזע ודמעות לא יצא מזה שום דבר. אבל כבר אין לי מה להפסיד.
