(ט')

[מור נסיכת הפופ]

(ט')

שוב סופרת קלוריות, שוב מדלגת על ארוחות, שוב משכנעת את עצמי שזה למטרה טובה.

ועברה שנה, בדיוק שנה מהיום ההוא שכף רגלי דרכה בתל השומר והיום למחרת שבו בכיתי שיבואו לקחת אותי הביתה.

שנה שלמה שבה אני מנסה לגרום לעצמי לחזור לשם, שנה שלמה שבה קרה הכל חוץ מהחלמה, שחיכיתי שתגיע ונשארה אי שם מאחור.

ואמא שלי בחו"ל וזה קצת משחרר, השקט הזה. זה רק אני וההפרעה. וכיף לי וטוב לי...

עד שהיא תחזור...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אז, מור,

מה בעצם את חושבת שישתנה?
ואיך זה יקרה?
ככה את רוצה?
ואם לא, מה את עושה כי שיקרה משהו אחר?

 

[מור נסיכת הפופ]

אני כבר לא יודעת

ואני מרגישה שאני כל כך סותרת את עצמי מהודעה להודעה שאני כותבת כאן.

אני לא מצליחה להחליט מה אני רוצה לעשות, לא מצליחה להחליט אם אני לוקחת את עצמי בידיים וצועדת אל ההחלמה או נותנת לעצמי להיות חולה.

אני רוצה את שני הכיוונים ונקרעת ביניהם, הרצון להישאר חולה והרצון להבריא נמצאים באותה הרמה.