....(ט?)
(סורי על ההעלמות, חו"ל וכאלה-- לא הייתה לי גישה לאינטרנט..)
(לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו)
אומרים שרזיתי. שוב.
שואלים.
היום סיטואציה של ארוחה בשבעה של חברה, לא הייתי מסוגלת לגעת באוכל.
ניסיתי תתירוץ שאני צמחונית.
לא עבד. ישר הביאו לי דברים אחרים.
אמרו שזה מצווה לאכול ובלה בלה בלה.
בלית ברירה, לקחתי ביס קטן, אוכלת את עצמי על זה, וישר התגובות של בלה בלה בלה איזה ביס את אוכלת יותר מעט מציפור.
לקחתי תחברה שמישהו ממש קרוב אליה נפטר לשיחה בצד, בנסיון לעזור לה, וישר היא העירה הערת אגב שלא אחשוב שהיא לא שמה לב שרזיתי ושאנלא אוכלת.
מהר העברתי נושא.
וזה אחרי שכל הנסיעה באוטובוס, אמרתי לחברות כמה אכלתי בחו"ל (כן, בטח).
מפחדת שהסגרתי את עצמי בארוחה הזאת, כמה שניסיתי להכריח את עצמי, פשוט לא יכולתי לגעת באוכל.
חברה אחרת היום, שהיא יודעת באמת מה הולך, ובתור מחוליסטית, היה לה את אותו הדבר
פשוט ניסתה להכריח אותי לאכול. מסתם להפגש זה נהייה למצב שהיא פשוט יוצרת לי מציאות של "אני מכינה עכשיו אוכל לשתינו, ואת אוכלת לידי".
היא הייתה הרבה יותר עם אמביציות מאשר אמא, לא הייתה מוכנה לוותר.
אמרה שהמצב שלי רע ממש ובלה בלה בלה.
אבל עם העקשנות שלי, אפילו אותה שברתי.
ואני לא רוצה שזה יהיה ככה, לא רוצה שהיא תחשוב שהיא הייתה באותו מקום שלי, אז היא יודעת שאפשר לאכול ושאני סתם לא רוצה, לא רוצה שהיא תכריח אותי לאכול. כי בתור חברה זה פשוט לא התפקיד שלה.
ובחו"ל, אחרי שגיליתי שמישהו שהכרתי נפטר, הבנתי שאני חייבת להחלים.
אבל אין לי מושג איך מיישמים את ההבנה הזאת במעשי, באוכל.
כי אצלי זה משולש, או שאני לא אוכל, או שאקיא, או שאפגע. (לרוב לפחות שניים מתקיימים)
אז לא לאכול כמעט נראה לי הרע במיעוטו.
(ומחר אינטייק בתל השומר. אימהלה.)
(סורי על ההעלמות, חו"ל וכאלה-- לא הייתה לי גישה לאינטרנט..)
(לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו)
אומרים שרזיתי. שוב.
שואלים.
היום סיטואציה של ארוחה בשבעה של חברה, לא הייתי מסוגלת לגעת באוכל.
ניסיתי תתירוץ שאני צמחונית.
לא עבד. ישר הביאו לי דברים אחרים.
אמרו שזה מצווה לאכול ובלה בלה בלה.
בלית ברירה, לקחתי ביס קטן, אוכלת את עצמי על זה, וישר התגובות של בלה בלה בלה איזה ביס את אוכלת יותר מעט מציפור.
לקחתי תחברה שמישהו ממש קרוב אליה נפטר לשיחה בצד, בנסיון לעזור לה, וישר היא העירה הערת אגב שלא אחשוב שהיא לא שמה לב שרזיתי ושאנלא אוכלת.
מהר העברתי נושא.
וזה אחרי שכל הנסיעה באוטובוס, אמרתי לחברות כמה אכלתי בחו"ל (כן, בטח).
מפחדת שהסגרתי את עצמי בארוחה הזאת, כמה שניסיתי להכריח את עצמי, פשוט לא יכולתי לגעת באוכל.
חברה אחרת היום, שהיא יודעת באמת מה הולך, ובתור מחוליסטית, היה לה את אותו הדבר
פשוט ניסתה להכריח אותי לאכול. מסתם להפגש זה נהייה למצב שהיא פשוט יוצרת לי מציאות של "אני מכינה עכשיו אוכל לשתינו, ואת אוכלת לידי".
היא הייתה הרבה יותר עם אמביציות מאשר אמא, לא הייתה מוכנה לוותר.
אמרה שהמצב שלי רע ממש ובלה בלה בלה.
אבל עם העקשנות שלי, אפילו אותה שברתי.
ואני לא רוצה שזה יהיה ככה, לא רוצה שהיא תחשוב שהיא הייתה באותו מקום שלי, אז היא יודעת שאפשר לאכול ושאני סתם לא רוצה, לא רוצה שהיא תכריח אותי לאכול. כי בתור חברה זה פשוט לא התפקיד שלה.
ובחו"ל, אחרי שגיליתי שמישהו שהכרתי נפטר, הבנתי שאני חייבת להחלים.
אבל אין לי מושג איך מיישמים את ההבנה הזאת במעשי, באוכל.
כי אצלי זה משולש, או שאני לא אוכל, או שאקיא, או שאפגע. (לרוב לפחות שניים מתקיימים)
אז לא לאכול כמעט נראה לי הרע במיעוטו.
(ומחר אינטייק בתל השומר. אימהלה.)
