...(ט)

...(ט)

חתכתי.
אחרי 11 חודשים, חתכתי.
אני אפס,
כישלון,
דפוקה,
בלי שליטה,
שמנה,
שונאת את עצמי וכול מה שקשור אלי!
 
נפילה אחת וגם כמה

לא מורידות אותנו מהמסלול לכיוון ההחלמה.
זה בסדר שבדרך יש נפילות, יש הרגשת כישלון,
אבל ממשיכים...
מה את חושבת שיכול לשמור אותך בדרך הזו?
 

נוגה 1234

New member
זו רק דרך אחת להסתכל על זה

את יכולה אבל לחשוב כזה וואו, לא חתכת 11 חודשים.
11 חודשים (!!!), זה המון זמן.
תחשבי על איזו הצלחה זו,
אל תתרכזי בכשלון.
וזה שחתכת, זו מעידה קטנה, אבל את עדיין יכולה לעצור את זה.
הצלחת אפילו הרבה זמן בלי, ראית שאפשר אחרת.
אני באמת מאמינה שאת יכולה עוד לעצור את זה, לפני שזה הופך שוב להיות הרגל.
 
פרח שלי הו פרח

נוגה צודקת. תסתכלי על ההישג המופלא של 11 חודשים נקיים מפגיעה!!!!! זה ראוי להערכה ממש.

גם אני חזרתי לחרא הזה אתמול אחרי חודש וחצי נקיים. מבינה אותך כל כך. מחבקת אותך מאוד.
 

Blackbird fly

New member
פרח

לא חתכת 11 חודשים.
מבחינתי את גיבורה, חזקה, אמיצה
ולא כל מה שכתבת על עצמך.
מותר ליפול. אבל חשוב להרים את הראש ולהתרומם למעלה.
אני לא מכירה מכור אחד שלא נפל לפחות פעם אחת לשימוש, אם נדבר במונחים האלה.
אל תהיי מאוכזבת שעשית, תהיי גאה בעצמך שהחזקת כמעט שנה (כמעט שנה! זה אדיר!)
כי אף אחת פה לא מאוכזבת ממך אלא גאות בך על שהחזקת כל כך הרבה זמן.
ומותר ליפול. זה הדבר הכי טבעי בעולם.
שולחת חיבוק
 

תמרה45

New member
יקירה

הכי מבינה את התסכול שלך
אבל קחי את כל העוצמות והחוזק שקיבלת פה מהבנות
ונסי לקבל מזה קרש קפיצה להצליח לדלג על הפעם הזאת
ולהמשיך את עצמך הלאה..
ההתעסקות היחידה ששווה לדעתי להתעסק בה סביב זה
היא רק הטריגר שהוביל אותך לחתוך
למה?
המעשה עצמו הרבה פחות חזק בעיניי (למרות שאוליי בעינייך כן..)
מחבקת אותך מאוד ומחכה לשמוע ממך..
 
11 חודשים הם זמן ארוך מאוד

ואם החזקת כל כך הרבה זמן, אז את אדם עם הרבה מאוד שליטה, שיכול להצליח ולהחזיק הצלחה לאורך הרבה זמן, יום אחרי יום.

אני בטוחה שכל התחושות הקשות מציפות אותך,
אבל כשתהיי קצת פחות נסערת,
תוכלי אולי לראות שהרגע הזה הוא אחד, ו11 החודשים האלו הם הרבה מאוד רגעים. למה לספור אותו ולא אותם?
 
תודה לכולכם!!!

התגובות שלך מאוד חיממו את ליבי ועשו לי טוב!
אני עדיין לא מרגישה יותר טוב. יותר נכון הפוך...
אוף!
שבת שלום לכולם!
 
הצילו!!!!! (ט)

אני טובעת! אין לי אוויר! אני לא יכולה להמשיך ככה אבל גם לא יכולה כלום.
המטפלת רצתה לשלוח אותי למיון הערב.
היא מאוד דואגת לי.
ואני לא יודעת מה לעשות...
אני רק בוכה ובוכה ותקועה כ"כ!!!!
אני ויתרתי.
שההפרעה תשתלט עלי, שהדיכאון ישתלט עלי.
אני ויתרתי
 
ואת

לא רוצה ללכת למיון?

זה באמת נשמע מדאיג. ונשמע כואב מאוד.
ואני מאמינה שיש לך גם סיבות טובות להיות עצובה, ולהרגיש רע.
אבל יש גם סיכוי להרגיש אחרת, לא תמיד זה מרגיש ככה, עד כדי כך קשה. אני מזכירה לך שיש לך גם רגעים טובים יותר! ומאמינה שעוד יהיו.
אל תוותרי, על עצמך ולעצמך. אל תתייאשי.
מה יכול לעזור ולעודד אותך עכשיו?

 
בישביל מה?

שיקשרו לי את הידיים? שיאכילו אותי בזונדה? שישימו אותי על אינפוזיה? שיסממו אותי?
לא מסכימה!
פשוט מתפללת מכול הלב לא לקום מחר
 
יפה שלי

שתי הודעות למעלה זעקת "הצילו". מי שלא רוצה שיצילו אותו לא צועק הצילו. את כן רוצה עמוק בתוך הלב שיצילו אותך, אני יודעת את זה, אני קוראת את זה. את רוצה שהסבל ייגמר, זה נכון, אבל לא שהחיים ייגמרו. והיות שכך, אני מאוד ממליצה לך להקשיב לשאריות ההיגיון שעוד נותרו לך כרגע, מגובות בשאריות היגיון של כולנו פה, שרוצים בטובתך, ולזוז למיון לפני שבאמת יהיה מאוחר יותר, ואף אחד כבר לא ישמע את ה"הצילו" קורע הלב שלך.
דואגת לך מאוד
 
בשביל

שמישהו יראה אותך, יעזור לך לשמור על עצמך, יטפל בך.
לא לקום זו לא הדרך היחידה להרגיש יותר קל וטוב.
אני יודעת שלפעמים זה נראה ככה, כאילו זה הפתרון היחיד, וכאילו אין מוצא כאן על פני האדמה.
אני לא חושבת שזה קל וקורה ברגע אבל אני מאמינה שיכול להיות קל יותר, ושיכולים להיות לך ימים טובים יותר, ימים שבהם יהיה פחות כואב וקשה.

 
למעלה