ט'

[חלומותשל אחרים]

ט'

קשה
מחניק
אין אוויר
טובעת בגיהינום של עצמי
אין יציאה
רק רוצה שקט
רק רוצה שהכל כבר יפסיק
אבל אי אפשר להרים ידיים
אי אפשר להתחיל שוב מההתחלה
לדבר לדבר לדבר
מילים לא מעלימות את הכאב
וזה כואב
כל כך כואב.

 

[תמרה45]

הי מתוקה!!!

אולי ספרי להרים ידיים ממה?
מילים לא מעלימות כאב אבל הם יכולות להמחיז אותו הרבה פעמים, להפוך אותו, לציור, לתמונה, לאיזה שהיא מציאות שאפשר לעבוד עליה.
את נשמעת לי באמת נורא נורא כואבת!!!
דואגת לך ואוהבת אותך מפה! ומקווה שאת המאמצים שאת מגייסת וכל תחושת החוסר ברירה שאת מספרת שאת נמצאת בה, מקווה שתראי בזכות ההאיחזות שלך ימים, רגעים וזמנים יפים יותר, ובקרוב ממש!!!
חיבוקים!!

 

[someone343]

יקרה..

מהמילים הכואבות שכתבת שומעת כמה קשה לך עכשיו..
כמה כואב ומחניק, מזדהה ומחבקת חזק

אולי נסי למצוא הקלה? לנוח? לקרוא? לכתוב?

 

[TinaBa]

חלומות יקרה,

את צודקת שאי אפשר להרים ידיים.
לא עכשיו, אחרי הדרך העצומה שעשית.

ועם זאת, זה לא מבטל את הקושי ואת התחושה שאין אויר ושאין יציאה.
השאיפה לשקט כל כך מובנת...
מה יכול לעזור לך?

 

[Blackbird fly]

את מה שרציתי לכתוב כתבו לפניי

אז רק אגיד לך שאני אוהבת ושולחת חיבוק ענק

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מקווה שמאז ההודעה

את מרגישה קצת יותר טוב.
יש ימים שבהם זה נראה כאילו לנצח זה יהיה קשה ככה.
ויש ימים שבהם אפשר לראות שזה נהיה קל יותר עם הזמן.

מילים לא מעלימות את הכאב מיד, אבל הן משנות את הדרך שבה אנחנו מרגישות לגבי דברים, לאט לאט, עושות אותנו פחות לבד, ומאפשרות לנו להפוך את הכאוס בפנים למסודר יותר. וזה דברים חשובים מאוד.
את מרגישה אותם?

אל תוותרי. עשית כזו דרך ארוכה ומדהימה. אני מאמינה בך.