ט.

[TorrentN]

ט.

לאכול.
לאכול לאכול לאכול.
להשלים את כל הצמצומים מהבוקר.להילחם באלו של עכשיו.
בבטן המנופחת,בכבדות,בכאבי הבטן,בשנאה ובסלידה העצמית..
אני שונאת מלחמות.
אני שונאת להפסיד.
והכי אני שונאת?
שפה גם אין מנצחים.
"גם לי גם לה לא יהיה."

למהאין

 

[פאנדורה]

כשאת במלחמה מול עצמך באמת אין מנצחים

אבל את לא חייבת להיות במלחמה...

אני חושבת שהדרך היחידה שבה אני מצליחה להרגיש יותר טוב זה כשאני מסכימה פשוט לוותר לעצמי על כל המלחמה, בכל דבר, ולקבל את עצמי, איך שאני, מה שאני. זה מרגיע.
אני לא חושבת שזה קל, ובעצמי לא תמיד מצליחה,
אבל כשאני מרגישה בתוך מלחמות בלתי פוסקות אני מזכירה לעצמי שזו הדרך היחידה לצאת שפויה...

 

[TorrentN]

אמ..יש בזה משהו.

למרות שלפעמים יש..כשאת מנסה להתקדם למקום מסוים.
להיפטר מהרגל מגונה או דברים בסגנון..

הבעיה היא שאני לא מקבלת את עצמי.פשוט לא. זאת חלק מהבעיה..
ועכשיו נשארהמלחמה שמצד אחד אומרת שההפרעה הזאת לא תנצח אותי.ומצד שני..העולם הזה לא ינצח אותי,כי לוותר על ההפרעה זה לוותר לעצמי.

 

[קולדון]

אם לוותר על ההפרעה זה לוותר לעצמך

אז למה בעצם המאבק?

הכי קל להשאר עם הההפרעה. למרות הקושי שמגיע עם הפרעות אכילה, עדיין הרבה הרבה יותר קל לוותר לעצמך- ולהשאר עם ההפרעה.

ההתמודדות הקשה (בעיקר בהתחלה, אחכ זה משתפר, מבטיחה!)
היא לחיות בלי ההפרעות האלו. לנסות להשלים את הx ארוחות ביום שאת צריכה להשלים, או יותר מזה, לאכול אותן מראש כמו שצריך.
זה קשה. כאן את מוותרת לעצמך.

אני בטוחה שאת יודעת את זה.

אישית, אני הייתי בשוק לגלות כמה זה אכן קשה ומאתגר אותי לאכול ארוחות בצורה נורמאלית. חשבתי שברגע שארצה, אעשה את זה. מה הבעיה? אין הרי שום אתגר מוטורי מסובך מידי.
וכמובן שכשאת חולה את מרגישה לא באמת חולה ולא מאמינה שזה יצא משליטה ושבאמת יהיה לך קשה.

 

[TorrentN]

זה בדיוק העניין..

בד"כ כשמחליטים להילחם בעצמך כדי לשבור הרגל או לתקן מידה מסוימת,המאבק מאוד חד כיווני וברור.
אבל כשנאבקים בהפרעה הזאת.. אז המאבק הרבה פחות ברור.כי היא לא סתם עצלנות,היא אידיאולוגיה,היא מדד,היא הבריחה המושלמת,היא מה שעוזר לי לאהוב את עצמי בדרך מעוותת כזו או אחרת..זה לא סתם עצלנות שצריך להתגבר עליה.
כנו שאמרת,זה עניין של להתאמץ בשביל דבר שנראה כ"כ לגיטימי למי שמסביב..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

היא לא.

היא לא אידאולוגיה. זה סתם שקר. אין אידאולוגיה בלא לאכול, אין אידאולוגיה בלספור קלוריות ובלהתעסק כל היום וכל הלילה באיך נראים וכמה שוקלים. זה סתם אחד השקרים שהמחלה הזו מספרת.

אין בה שום דבר מרשים או מיוחד.
זו פשוט מחלה. זה הכל.
חיידק שמעוות מחשבות ותפיסה.
חיידק שגורם לך לחשוב שלרזות יותר חשוב מאשר חברים, משפחה, הישגים לימודיים ומקצועיים.


רוצה או לא רוצה להפטר מהחיידק?

 

[TorrentN]

יש בה קצת..

נראה לי לפחות.
כי היא באה ממקום שמואס באנושי ובארצי ובתאוות ובהתענגויות הגשמיות המאוסות,ורוצה להתעלות מעל כל זה.
אבל כן,היא הפתחה למה שאמרת..ובזה אני נלחמת.
אבל זה קשה כשאני עדיין מאמינה בשורש..

 

[תמרה45]

טורנט

גם בתורות "רוחניות" יש מציאות של אכילה וחובת האכילה..דווקא על הנושא הזה היה לי קורס מאוד נרחב השנה, שכמה שלא היה לי פשוט לשמוע ולהכיל אותו, הוא התברר כנכון..
התאווה הזאת שאת מדברת עליה, הארציות הזאת, באיך שאת מציגה את זה, בכלל לא קשור לאוכל, זה קשור למלחמה פנימית שיש בתוכך, של טוב ורע, אסור ומותר.. אוכל רק נתפס למשוואה הזאת עד כדי שהוא ממלא אותה עבורך, אבל באמת הנקיה שלו הוא מצרך חשוב נקי וחיוני עבורנו וגם עבור הנשמה שלנו.
זה פשוט באמת כמו שרחלי אמרה לך, נהיה מקום עם אפשרות מאוד קלה ליפול לתוכו כחולי (האוכל..)