(ט')אני נמצאת במבוי סתום לא יודעת מה לעשות אין לי למי לפנות, וחשבתי אולי פה אני אצליח להשתחרר ופה יבינו אותי.
אני סובלת מבולימיה תקופה ארוכה ולאחרונה סיפרתי ושיתפתי את ההורים בהתמודדות שלי ומאז החיים שלי סיוט!
הם כל כך לא מבינים ולא יכולים לקבל את מה שאני מרגישה. חושבת ועוברת והם יותר מקשים לי על החיים.
לקחתי אותם לפגישה עם הדיאטנית בתל השומר שגם התגלה ככישלון הם לא מוכנים לשמוע על אשפוז ולקבל שזה מה שיכול לעזור לי, הם לא רוצים שמקום זר יטפל בי וידאג לי למרות שהם לא מבינים שבבית אני נחנקת ואני לא מסוגלת להשתחרר מהמחלה שלי.
אני כבר מיואשת ומתוסכלת מהמצב הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי אני לא עומדת בתפריט של הדיאטנית אני משקרת להורים וממשיכה להקיא, כל כך רע לי הם לא מבינים כמה נוראית התחושה שאכלתי והאוכל שנכנס לגוף שלי, אני מגעילה את עצמי אני בזמן האחרון חושבת שאני לא יכולה בכלל להשתחרר מזה אולי אני לא רוצה אני לא מצליחה לחשוב על החיים שלי בלי המחלה הזאת.
אני מתחילה להרים ידיים ופשוט לתת לה להשתלט עלי אין לי אף אחד שיעזור לי לעצור את זה ולהלחם בזה.
כמה שהמשפחה שלי רוצה לתמוך ולעזור לי ומוכנים לעשות בשבילי הכול אבל זה לא עוזר לי זה עושה לי יותר רע.
אני מרגישה מבולבלת ואבודה לא יודעת איך להמשיך מפה.