....(ט)

[someone343]

....(ט)

אני נקרעת.
והטיפול הזה היום, כעסתי ואני מדיחה חזק
כי צריך עוד לתפקד היום, ואי אפשר לחשוב
מה אני רוצה מעצמי? אין לטיפול מטרה
אם אני מייפה בתרופות( לא רוצה שיפתמו אותי בזה!)
ואני לא רופאה כך היא אמרה ואסור לי לשקר
ואני פשוט שונאת הכל עכשיו, וכואבת הכל עכשיו
אבל ברקע, כי צריך לתפקד
ואני נקרעת
אני פשוט רוצה לבוא ולצרוח רק לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
כי אני לא יודעת כלום יותר.
רק שאני נקרעת
מדממת מבפנים לא יודעת יותר מה אני עושה לעצמי
ואין איפה לכתוב, וסליחה שזה יוצא כאן
פשוט דיי תנו לי צרוח את הנשמה, אני רק יכולה לצרוח ולבכות
את הנשמה מולה, ואני לא יכולה.
אההההההההההההההההההההההההה

 

[levshavur]

לסמוון

שלום לך
לצרוח זה לא דבר רע...אם יש לך מקום פיזי לעשות את זה ,זה מאוד עוזר מניסיון - הייתי באישפוז והלכנו אני ועוד מישהי וצרחנו במלוא הגרון...אם לא, תמיד ישנו הנייר שיכול לספוג הכל , גם כעס גם תיסכול כתיבה מאוד עוזרת זה עושה סדר במחשבות
לגביי הטיפול אני חושבת שתנסי את להגדיר את המטרה של למה את הולכת לשם...ותדברי עם הפסיכולוגית.
ולגביי תרופות לא "מפתמים אלא מנסים לעזור לפעמים מורידים מינון של תרופה או לא משתמשים אם לא צריך אותה
אני עברתי לא מעט שינויים עד שהגעתי למה שטוב לי ומורידים בהדרגה תרופה אחת....
לא צריך לפחד מתרופות, אם יש תופעות לוואי או שמחליפים תרופה או שישנה תרופה שמורידה תופעות לוואי....
לבשה.

 

[someone343]

מרגע לרגע (ט)

אני מגלה כמה אני אדם מגעיל
יש לי טריגרים מטורפים שלא אוכל לספר כאן
אני אנוכית, אובדנית ,משוגעת ואני עוד אוהבת את זה.

בתרופות אני מפחדת שזה גם יעשה לי טוב, אני מעדיפה לשתוק ולא לצעוק לעולם יותר ואני רוצה להסתגר בעצמי ולא לתת לאף אחד להיכנס.
להחזיק בציפורנים בימים האלה, אני אנוכית ומגעילה.

 

[hory0]

(רוצה ככ להגיב לך..לא מסוגלת.. סליחה..,,

חיבוק ממני)

 

[someone343]

 

[שישמים אחרים]

את לא מגעילה

את חולה. זה מה שהפרעת אכילה (והפרעות נפשיות אחרות, בל נקפח) עושה לאנשים - הופכת אותם לאנוכיים ואובדניים. (על משוגעים לא הייתי חותמת כמו שלא הייתי כותבת מפגרים, למשל. אלה מילים עם קונוטציות שליליות). כן, תרופות זה מפחיד ולהרגיש טוב יותר זה מפחיד בכל כך הרבה רבדים. לא המצאת את זה. אני, נניח, פוחדת שאם ארגיש טוב אאבד את עצמי כי לא הרגשתי טוב כבר כל כך הרבה זמן. את מבינה? מתחברת? יש גם את הפחד לקבל עזרה, להודות בזה שאת זקוקה לה, להיות זקוקה. אלה פחדים מובנים. אני ממליצה על גישת "אם הפחד הוא משהו שהתרופות יכולות לעזור בו, קחי את התרופות". במקרה הכי גרוע תגלי שהן לא עוזרות, שאת עדיין פוחדת, שאיכות החיים שלך יורדת - תפסיקי ותקחי משהו אחר. זאת לא חתונה קתולית ותרופות הן עניין הפיך.

ולגבי מעדיפה לשתוק, בסוף את צועקת. לא בדרך יעילה - הפרעת אכילה היא אולי הדרך הכי פחות תקשורתית שאני מכירה - אבל את צועקת. בסוף, יסתכלו *עלייך*. ידברו *עלייך*. אם את רוצה לשלוט במי ומה שידברו *אלייך* את צריכה לעבור למילים. זה תהליך לא פשוט בהחלמה אבל אפשרי.

תמשיכי להחזיק מעמד.

 

[someone343]

תודה

על כל מילה ויחס, חשוב ויקר לי

 

[someone343]

הרגעים האלו

שמשהו נשבר, שמשהו אמיתי ממני מגיע לטיפול ,
שלמרות שהבטחתי שאני אסתיר
פתאום דמעה שתיים, פתאום השקט שקשה בו לומר..
לא יודעת למה כותבת, ימים קשים קשים קשים והמחשבות..
אפילו פה לא מוצאת מילים גם.. פשוט יותר מדי כאב..