(ט?)

[ג ר נ י ו ם]

(ט?)

אני יודעת שאני לא צריכה להתלונן כי אני אהובה וחיי יפים ומלאי אפשרויות
ויש לי דירה ושולחן כתיבה חדש וכסא נוח וספרים ועבודה ותכף אלך לקרוא עד שארדם ומחר בבוקר יבואו חברים, ואז עוד
אבל התגובה ההגיונית היחידה היא למות
ואני חיה נגד ההיגיון

 

[clastic]

לא יודע

לא יודע מה לכתוב לך אבל אני רוצה לכתוב לך.

אני כועס על עצמי בגלל שבאיזשהו מקום אני מזדהה.
(לא מאמין שהרגע כתבתי את זה. זה כל כך לא אני).
ונורא לא בא לי להזדהות עם דבר כזה.
ובדיוק דיברנו סקיפר ואני על זה שהכל טוב ועדיין מרגישים לפעמים גרוע.

ולפעמים ה"לפעמים" נמשך יותר מדי.

למות זאת התגובה הכי לא הגיונית.
זה שהיא מרגישה הגיונית זה לא הגיוני.

 

[skiper63]

(מסכימה ומצטרפת)

אז לא אוסיף שום דבר נוסף,

רק לשלוח את אהבתי.

 

[כמהאפשר]

קלאסטיק

אני לא מכירה אותך, אז לא יודעת אם יישמע לך הגיוני מה שאני הולכת לכתוב
אבל אולי דווקא בגלל שהכל טוב, ודווקא כאשר הכל טוב
אולי ברגעים שפתאום תופסים שהכל(או משהו או אפילו רק שניה) על מי מנוחות-
שם הבהלה תופסת אותך.

אולי זה קצת כמו מישהו שנכנס למים או שוחה, או אולי אפילו סתם צף בשלווה..
ופתאום ברגע שהוא מבין, תופס את עצמו, מפנים- הוא מתחיל להלחץ, להתנשם, ולאט לאט לטבוע. גם אם הגיונית הוא מנסה להרגיע את עצמו ולהרפות- הגוף מגיב, השרירים מגיבים ומשהו בתוך האדם מגיב בהיסטריה.

 

[clastic]

אני מגיב בהיסטריה

כשמישהו מנסה לנתח אותי

ברוח טובה כמובן.
אבל גם ככה אני לא כותב על הקשיים שלי, אז עוד לפתח עליהם שיחה?!

הדיון בכל אופן הוא של גרניום, מעדיף להשאיר לה את הבמה.

 

[ג ר נ י ו ם]

אתם חמודים (אבל קצת פספסתם)

 

[clastic]

תסבירי

 

[ג ר נ י ו ם]

זה די פשוט, אני לא רוצה למות. לא הובן כנראה

מההודעה שלי.

 

[clastic]

 

[פרפר בתוך אגרוף]

כמו שכבר כתבת כאן

"יש לי את כל הסיבות בעולם..."
מותר גם לך. אני שמחה שאתה מצליח להגיד את זה.

 

[clastic]

בחיי, יש לך זיכרון של

 

[פרפר בתוך אגרוף]

תודה על אתמול בערב

ותודה שאת בוחרת כל יום בלחיות
לא באמת בשבילי, למרות שגם.
זו בחירה קשה, יש ימים שהיא כמעט בלתי אפשרית, אני יודעת
אבל זו בחירה נכונה,
עוד יש לעולם הזה הרבה להציע, לא רק טוב,
אבל גם.
תזכרי את מה שאת עוד רוצה ממנו, מה שעוד יהיה לך.

אוף...

 

[ג ר נ י ו ם]

את חברת אמת, רחליק. אני אוהבת אותך.

 

[קולדון]

גרניום יקרה!

אני יכולה להבין שככה את מרגישה.. ואני מאמינה שיש רגעים שאת מרגישה ככה יותר, ורגעים שפחות.
ושבגדול את כן מאמינה בחיים, ורק מאוד רוצה לנצח במאבק הזה.

אני חושבת שכל עוד את ממשיכה לעשות את הבחירה בחיים ובמאבק הזה, את משקיעה. והזמן מתחיל לעבוד בכל זאת לטובתך, גם אם כרגע זה עוד נראה מאוד רחוק ולא הגיוני.
יגיע רגע אחר, שבו פתאום תרגישי שונה, וזה לא יהיה פתאום, זה יהיה בעקבות כל מה שאת עושה עכשיו בשביל עצמך ולא מוותרת.
אני באמת מאוד מאמינה בזה, ואני חושבת שגם את מול עצמך וניסיון העבר שלך יכולה לראות רגעי מעבר כאלו, שפתאום מרגישים קצת יותר חזקים ואופטימיים.

אחרת, זה באמת לא הגיוני וכל החיים האלו לא הגיוניים.
אני יודעת שאצלי זה ככה. ואפילו שיש מקומות מאוד קשים של יאוש ובדידות, יש יחד איתם מקומות של חוזק והשלמה וכוחות והשראה לעוד סיבוב, ועוד קרב...


חיבוק גדול!!

 

[simplistic]

רוב הזמן אני מרגישה כמוך

אבל, אני יודעת שזה לא הגיוני, הרצון הזה. אם את לא יודעת - זה לא מדליק לך נורה אדומה?

 

[ג ר נ י ו ם]

תודה לכולכן