(ט)

[ג ר נ י ו ם]

(ט)

אז אני אוכלת ובלי הההשפעה הממסכת, מסממת, של ההרעבה העצמית לא נחסך ממני שום דבר (לא המקומות, לא הזיכרונות, לא המעשים)
והפסיכיאטרית שלי אמרה הבוקר משהו על שלב בטיפול שבו כאילו יוצאים החוצה מהבונקר אחרי המלחמה ומסתכלים על ההריסות כדי להעריך את גודל העבודה, מה צריך לעשות עכשיו כדי לבנות מחדש, מה אי אפשר יהיה לתקן לעולם
ומאז אני חושבת על ערים כמו דרזדן, או הירושימה, ואיך כדי להקים אותן מחדש היו צריכים את כל האנשים האלה שירצו לבנות אותן, לחיות בהן
וזה הצליח להם כי הם היו הרבה, אלפים, מיליונים
אבל אני רק אחת, ואני כל כך עייפה, וכל כך בודדה

 

[sanest]

לאט לאט

עכשיו זה נראה לך מאד מפחיד ומאד קשה, אבל את צריכה לזכור ללכת צעד צעד בדרך שלך. ואז כשתתחילי תראי שאולי זה קצת פחות מפחיד ממה שנראה לך.
ואולי תגלי שאת לא לבד, יש צוות מטפל שיכול לעזור לך, ויש אנשים שיכולים להזדהות איתך ואת יכולה לפרוק בפניהם מה שאת מרגישה- פה בפורום.
המון בהצלחה. תחזיקי מעמד ואל תתייאשי!

 

[בעיטה בבטן]

וואו גרניום איך שבא לי לחבק אותך חזק !

הלוואי והיו לי רעיונות למלא מצברים של כוחות .
אני מתארת לעצמי שכדאי לקחת דימוי חדש , כי לנסות לבנות הריסות של ערים זה ענק .
אני דווקא חושבת על ילדה קטנה שעברה הרבה וצריך ללמד אותה על אהבה וביטחון ואמונה .
שולחת לך חיבוק גדול
צעד צעד
חיבוק גדול עוטף ואוהב

 

[שישמים אחרים]

וחיבוק גם כאן.

 

[ג ר נ י ו ם]

תודה, על כאן ושם

 

[TinaBa]

יקרה שלי...

קודם כל- שולחת חיבוק ענק. גאה בך כל כך על זה שאת מעיזה להרגיש ושאת עומדת מול זה. ואת עומדת!

והדימוי שאת מעלה פה מאוד מדבר אלי, והוא מאוד מעביר את העוצמות של ההרס והחורבן שאת חשה.
אבל את חייבת לזכור שאת לא "רק אחת". את לא לבד. יש לך בן זוג. יש לך מטפלת. יש לך אנשים שאוהבים אותך.
תוסיפי גם אותם לדימוי. קחי אותם איתך לדרזדן או הירושימה.
ובהתחלה בונים רק בית אחד. מקום אחד בטוח שבו אפשר להיות. שבו מוגנים מפני הרוחות והגשמים. מקום שאליו תמיד אפשר לחזור לנוח כשקשה.

ושוב- מחבקת...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

הם לא רצו לבנות אותם.

אני די בטוחה. שאף אחד שם לא רצה, לא לבנות, לא לשקם. הם כולם רצו רק לבכות ולבכות את העולם שלהם שחרב ואת האהובים שלהם שמתו ואת הפצעים שהם נפצעו בהם ואת האוויר שלא מתנקה ואת השנאה שהובילה לזה. ועוד ועוד.
הם בנו כי זה לבנות או לחדול.
כי יצר ההישרדות אמר שחייבים.

את עייפה מיותר מדי מלחמות, הרבה יותר מדי לגיל הצעיר שלך, ויש מקומות בתוכך שאת תמיד בודדה בהם. אני יודעת.
אבל זה או לבנות או לחדול. זה מה שזה.

מחבקת.

 

[ג ר נ י ו ם]

וזה בדיוק מה שא' אמרה היום, רחליק

אמרתי לה כמובן שאת גם אמרת

 

[simplistic]

it is what it is

הרבה פעמים חשבתי על זה. איך אנשים ששרדו את השואה, באו לארץ והיה להם את הכוחות להקים משפחות, ולחיות ולהקים את הארץ. איך לסבתא שלי היו את כוחות הנפש האלה, להמשיך לחיות, ולצחוק, ולהביא ילדים לעולם כזה. תמיד כשנראה לי שדברים הם מעבר ליכולת שלי להתמודד, אני חושבת עליה, ועל זה שאנשים תמיד אומרים לי שאני מאוד דומה לה, באופי. ועל זה שלמעשה, לא היתה ממש ברירה. לא להם ולא לנו, ולא לאף אחד, מעולם. החיים חזקים מאיתנו, היצר לשרוד, חזק מאתנו. לכן הגוף מחזיק כל כך הרבה זמן, למרות כל מה שעשינו לו. זה אולי נשמע קצת כמו קלישאה, אבל כשאת מגיעה לגיל קצת יותר מבוגר, ואחרי שראית שישנם אנשים שלא הגיעו איתך לגיל הזה - מתחילים להעריך את הכוח של החיים, את האפשרות לעשות שינוי בעצמינו, כל יום. ואולי יהיו דברים שבאמת אי אפשר לתקן, אבל אפשר לחיות איתם, ויש דברים שניתנים לתיקון ואז קצת יותר כיף לחיות. וגם...יש דברים שהם בסדר גמור, אפילו אצלינו.

 

[y a l d a 1 7]

כרגע בלי מילים..

 

[קולדון]

אני מצטרפת לרחלי

אני חושבת שכל מאמץ לא יאומן נעשה ברגעים של בחירה, בין חיים למוות.

אני יודעת שאצלי זה היה ככה, ובכל מצב שבו מצאתי אומץ ועוד כוחות כשכבר לא האמנתי שיש בי, זה היה כי לא היתה אופציה להשאר פאסיבית יותר. כל פעולה כבר השפיעה, והמצב לא היה טוב.


ואני יודעת שזה קשה, ולא יאומן, אבל אני מאמינה בך שאת יכולה.
ויותר מזה, אני מאמינה שזה שווה את המלחמה..

 

[ג ר נ י ו ם]

תודה רבה לכולכן...

 

[skiper63]

אמרו את כל הדברים החכמים והנכונים מעלי, ואין לי משהו טוב יותר להוסיף.

רק ש - תקראי את ההודעות שאת כותבת לאחרות, וכמו שאת מאמינה שיש תקווה לחיים אחרים לכל אחת אחרת, הלוואי ותאמיני שזה אפשרי גם בשבילך, שכן, זה ידרוש את כל הכוחות שלך, והמון עבודה, אבל זה יהיה שווה את זה...

שולחת חיבוק גדול והמון כוחות.

 

[ג ר נ י ו ם]

ברור שאני מאמינה שזה אפשרי גם בשבילי

(והלוואי שיהיו מסביבי עוד כאלה שיאמינו שזה לא אפשרי רק בשבילי, אלא גם בשבילן)

כל כך שמחה לראות אותך כאן, מותק