ט' ביזבוז זמן.

[IchKannNichtMehr]

ט' ביזבוז זמן.

אני לא יכולתי. אני מצטערת.
הייתי חייבת.
זה דרש עונש. זה דרש צעד קיצוני.
זה דרש עירעור.
זה פשוט דרש.

"מה זה?! מה קרה לך ביד??"
"נחתכתי מהסכין בזמן שחתכתי את הקאפה לשיעור.."
"אה. וואי, תזהרי פעם הבאה."
"כן. אזהר."

 

[clastic]

עונה (אולי ט')

זה משהו שאף פעם לא הצלחתי להזדהות איתו.
באמת.

ואני, שהייתי אלוף העולם בפיתוח דרכי חולי ו/או הסתרה,
וגם אלוף בלימוד דרכים חדשות לעשיית נזק, לא הצלחתי להתחבר לזה.
בפעם היחידה שבכלל שקלתי לנסות לחתוך הצטמררתי מעצמי,
פשוט בגלל המחשבה (הדי בריאה אני מניח) - "אבל זה יכאב!".

בהמשך, שנים קדימה, ימים בריאים, ניסיתי לפחות להבין על מה הסיפור.
בעיקר בגלל הכרות עם מי שחותכים (חותכות, בתכלס), רק לנסות להבין קצה של "למה?".
בימים בריאים פחות - ניסיון מכוער לסגל לעצמי הרגל מכוער עוד יותר. אבל לא.
האזנה לשיר 'Hurt' של ג'וני קאש זה הכי קרוב שאני כנראה אי-פעם אגיע בהקשר הזה.

אז שלא כדרכי, אין לי כ"כ מה להגיד לך.
ב-99% מהמקרים אני קורא כאן דברים שאני יכול להתחבר אליהם, מה יותר מה פחות.
ואז גם יש לי מה להגיד.
אבל זה - לא. ממש לא.
ואולי זה מה שיש לי להגיד: שזה מזעזע. ואת זה, את זה אני מבין מצוין.
ואני מאחל לך שתרגישי יותר טוב, כמה שיותר מהר. ותפסיקי עם זה.

 

[IchKannNichtMehr]

תודה על התגובה הכנה.

לא התכוונתי סתם לכתוב שטויות.
זה מצחיק, כי אני מבינה את החוסר היגיון בלפגוע את עצמך ככה..
אבל זה עוזר.
איפשהו..
מצטערת, פשוט הייתה לי מועקה ורציתי לשתף, זה הכל..

 

[כמהאפשר]

יקרה,
וכעת? איך את מרגישה כעת?

קיבלת מעט הקלה?
מה זה "זה"?
שמתי לב שאת מדייקת לתאר ולהתייחס לפרטים- ורק "זה" נותר מבודד, מורחק הצידה, מוחרם כמעט.



החתך נתן לך הקלה?
וכעת- כעת את מרגישה שאת לא בסדר? ז"א מענישה את עצמך שוב?

 

[כמהאפשר]

הבהרה

לגבי השורה האחרונה- דהיינו לא חותכת. אלא מרגישה שעשית משהו לא בסדר. וכך מלקה את עצמך/מתביישת/כועסת/מורידה את עצמך-
*מענישה* את עצמך.

ממשיכה את מעגל הפגיעה העצמית, במקום לעצור ולהחליף אותו בחיוביות.