טריגר--

טריגר--

אני בת 31 ואימי ניפטרה ממחלה לפני 14 שנים.היא חלתה כשהייתי בגיל 13 ומאז אפשר להגיד שהתפקידים התהפכו. וכן יש לי אחים אבל לא אף אחד מהם לא טרח להיות שם,רק אני ואבא שלי. אני לא חושבת שיש מי שמבין את המיטען הזה את הכאב הזה.לראות אדם כל כך יקר ניגמר מול העיינים . או להבין את החוסר אונים הזה של לטפל במי שאמור להגן ולשמור עליך. מאז שהיא ניפטרה החיים שלי הפכו לגיהנום ,יש בי אפילו כעס על זה שהיא עזבה אותי...כן אני יודעת זה לא נורמלי לכעוס על אמא,אבל אין לי שליטה על זה. אני כועסת שהיא נטשה אותי לבד בעולם הזה. אני כועסת שכשהיא היתה חולה התפללתי שהיא תמות רק שיפסק לה הכאב. אני כועסת שכל הילדות שלי התפוגגה. אני כועסת עליה שהיא לא היתה יכולה להגן עלי ממנו שלקח הכל. אני כועסת עליה שכבר 14 שנים אני עושה חגים לבד. אני כועסת עליה שכשהיא היתה חולה היא בודדה אותי מכל החברים שלי ונישארתי רק איתה לבד כל הזמן. אני כועסת עליה שאחרי שהיא ניפטרה אבא שלי התחתן אחרי חודש וזרק אותי מהבית לרחוב בגיל 17 אני מתגעגעת אליה כל כך ....... אני אוהבת אותה כל כך.......... אני רק רוצה להגיד את המילה הזאת פעם אחת שוב אמא אני כל כך מצטערת שהתפרצתי לפורום שלכן ככה אבל הייתי חייבת לפרוק
 

לולי80

New member
שמש יקרה

כתבת שאת לא חושבת שיש מי שמבין את המטען והכאב הזה של לראות מישהו כ"כ יקר לך נגמר מול העיינים... אני כ"כ מבינה אותך.... אימי חלתה כשהייתי בת 10....אני היום בת 26 היא נפטרה שבועיים לפני יום הולדתי החמש עשרה. וגם אני "זכיתי" לראות אותה נגמרת לי מול עיינים לאט לאט וביסורים קשים מנשוא... וגם אני (עד כמה שזה קשה להודות בזה...) ייחלתי שהיא תמות ושהכאב שהיא עוברת ייפסק . הוא אכן נפסק כעבור 5 שנים... אני מבינה את הכעס שלך כלפיה והוא לחלוטין נורמלי.... גם אני כעסתי בהתחלה...על זה שהיא השאירה אותי/האחים שלי פה לבד בלעדיה בלי הגנה...שגדלנו איתה אבל מרחוק... . כעסתי על כך שמישהו החליט לשחק במשחק תפקידים עם החיים שלנו ובמקום שהיא תטפל בנו אנחנו טיפלנו בה... כל כך כעסתי...בדיוק כמו שאת כותבת... אבל עם הזמן הכעס כלפיה נשכח... פשוט שחררתי אותו ממני בתהליך ארוך...ונותר רק הרצון להשתמש במילה הזו ולו רק עוד פעם אחת... להעלות על בדל שפתיי את המילה המדהימה הזו ורק עוד פעם אחת לקבל תשובה חזרה... כל כך מבינה אותך.... באמת ובתמים.. רוצה לחבק אותך והגיד לך שהכל יהיה בסדר (אני באמת מאמינה בזה) ושהכאב לא יעבור לעולם אבל תלמדי לחיות איתו....את לא לבד... אנחנו פה יחד איתך... את לאט לאט תביני את מימדי הפורום הזה ומימדי האהבה שזורמים פה.. תני לנו לעזור לך, שתפי אותנו....את לא התפרצת כפי שתכתבת לפורום "שלנו", זה הפורום של כל מי שעונה על ההגדרה בת ללא אם... אז ראי עצמך כחלק מאיתנו....אל תתנצלי, אין לך על מה... כתבת שבילדותך היית בודדה, איך את עכשיו מבחינה חברתית? את עובדת? לומדת? ועם האחים שלך יש לך בקשר??? פה בשבילך... החזיקי מעמד. מחבקת אותך לול ברוכה הבאה...הפורום הוא לא שלנו כפי שכתבת הוא של כל מי שעונה על ההגדרה בת ללא אם ואת כאמור עונה על ההגדרה.. את יותר ממוזמנת להמשיך לשתף אותנו ואנחנו נעניק לך בית חם , אוזן קשבת ...
 
לולי

אז מאז שאמא שלי ניפטרה אין לי אחים אין לי אבא בעצם כולם מתו איתה במטאפורה כמובן אבל לצערי זה המצב. אני עובדת אבל מבחינה חברתית אני דיי בודדה,כנראה נולדתי להיות בודדה....... זה לא רק בגלל זה יש עוד הרבה מעבר יש אנשים סביבי אבל אני לא ניקשרת לאף אחד, בשביל מה? כולם עוזבים בסוף. ובמשך שנים לא התאבלתי עליה,לא יכולתי.הייתי צריכה לשרוד. את מבינה הייתי רוצה רק דקה אחת שהיא תחבק אותי ותגיד לי שיהיה בסדר........... הבדידות הזאת הורגת אותי ואין לי אופציה אחרת.אני לא סומכת על אף אחד. זה בטח נישמע לך נורא אבל החיים שלי הביאו אותי בדיוק למצב הזה. והתרגלתי לבדידות שלי,לעשות הכל לבד.ליפול לקום .לאף אחד לא איכפת....... והכעס שלי כלפיה הוא הרבה יותר עמוק... אני רוצה לדעת אם היא ידעה ושתקה! לעזאזל הייתי רק בת 6 ,ואין לי תשובה לזה... זה משגע אותי! עזבי אני בתקופה הכי רעה שלי ונפלי עליכם מצטערת סליחה
 

dear prudance

New member
שמש...

אילו הייתי יכולה לשלוח לך קצת תקווה מעל גלי האינטרנט........ גם אני הייתי בכעס הזה, רק הפניתי אותו כלפי אלוהים. עדיין בעצם. אני לא יכולה לתאר לעצמי מה זה ההרגשה שגם המשפחה נטשה אותך אחר כך ולמה זה מוביל.....לחיים בודדים. לא הייתי מסוגלת לחיות ללא חברותיי. זה אולי הכי קלישאתי שייש אבל אני מאמינה ב"מחשבה בוראת מציאות קיימת" זה גם תלוי לי על דלת הדירה... אני פסימית באופיי ...אבל אני נלחמת בזה מה יש לנו אם לא אמונה ותקווה בעתיד שלנו? מתקופות רעות אפשר לצאת , לשבור את המעגל , ללמוד מהטעוית, להכיר את עצמנו , ולהעריך יותר את הטוב שייש לנו ושיהיה לנו... אני צריכה טיפול אני יודעת ואני כל הזמן מתחמקת מפחדת מתרצת לעצמי. אני מאחלת שיהיה לשתינו את הכוח להתעמת מול הכאב ומול הפחדים והחששות שייש לנו בעיקבותיו. את לא נופלת על אף אחד בשביל זה אנחנו פה ואכפת לנו. ואם תאירי למישהו מקרנייך גם לו יהיה אכפת.... ונראה לי שאי שם בוער לו אור קטן ונצחי..... תפרקי תשחררי ותוציאי כשכותבים שחור על גבי לבן לפעמים הדברים מתבהרים ויותר רואים את הדרך הלאה... תשארי איתנו
 
בוקר טוב לך

אמממממ אני בטיפול ובדיוק בגללו אני במצב הזה,אבל אייך המטפלת אומרת אם לא מגיעים לגיהנום אין מאיפה לעלות. רק שאני בגיהנום כבר המון המון שנים ולצערי הוא גיהנום קשה מנשוא. הלוואי ויכולתי להתחבר לאנשים אבל אני פשוט לא בוטחת בהם וזה לא באשמתי יותר מידי אנשים פגעו בי במהלך החיים האלה, וכולם היו אמורים להיות המגן האנושי שלי. כשאמא שלי היתה חיה כבר ניפגעתי במשך 6 שנים ארוכות ומכאיבות אבל אחרי שהיא מתה זה רק הלך ונהיה יותר ויותר גרוע. את בטח לא מבינה בכלל על מה אני מדברת מצטערת אבל למה שמתחולל אצלי בפנים עדיין אין מילים. את מבינה לפעמים הכאב כל כך גדול שלמילים אין יכולת לתאר אותו. אני שמחה בשבילך שיש לך חברות שמחזיקות אותך למעלה זה חשוב ובריא! וכן את צודקת אני צריכה לשנות את זה אבל התרגלתי ללבד וחוץ מזה כל מי שאוהב אותי תמיד פוגע אז מעדיפה להיות לבד. כל פעם שלקחתי סיכון זה ניגמר ממש רע אין לי אופציה לקחת יותר סיכונים ואין לי אופציה ליפול יותר. גם ככה אני הולכת על חבל דק מאוד. המטענים גדולים מידי הכאב גדול מידי. וגם אני כועסת על אלוהים ויש לי את כל הסיבות לכעוס,אני לא חושבת שהוא חסך ממני שום מכה אפשרית בחיים האלו. אבל בכל מקרה תודה לך על היחס ואיכפתיות,לפחות גרמת לי לחייך בבוקר אז תודה
 

efratushb

New member
שמש...

אני צריכה עדיין לקרא שנית ולחשוב על מה שכתבת לפני שאני מגיבה... אבל אפשר בינתיים לתת לך חיבוק של תמיכה?
ועידוד?
זה לבינתיים אנחנו פה בשבילך. את חזקה יותר ממה שנדמה לך. הישארי איתנו...
 

m o n a l

New member
שלום שמש נצחית וברוכה הבאה לפורום|ח

אני מאד מזדהה עם הכעס שלך, ועם הכאב של לראות את אמא נגמרת מול העיניים.אני מאמינה שלראות אותה מתייסרת מכאבים ו"מוציאה" את נשמתה לידי גרם למשהו בתוכי למות. אם הייתה בי איזושהי תמימות או אמונה במישהו או במשהו שיציל אותה שיעזור לה, לפחות שלא תסבול, באותו רגע זה נעלם. ובגלל זה אני כועסת, על הכל, על כל העולם, וגם על מי שברא אותו, כי גם אם למות אז לפחות לא ככה....
 

קינגית7

New member
שמש שלום

בחרת לעצמך כזה שם מלא אור ותקווה... אור ותקווה שאני מאחלת לך בכל לב.. אני בטוחה שכל מי שקוראת כאן את ההודעות בפורום מאחלת לך את אותו הדבר, כך שאנרגיה חיובית וטובה זורמת אליך בין אם את רוצה ובין אם לא. אז אחרי שהתחלתי בזה, אני רוצה להגיד לך שאין כמו החיים כדי ללמד אותנו שהם קשים (לפעמים קשים יותר לאחרים מאשר לנו ולפעמים אנחנו אלו שסופגות את המכות הקשות יותר) ושעדין יש בהם עיקולים (עיקול של נהר שמתחיל אכזב והופך לנהר מלא במים ודגיגונים וחיים). תשארי כאן מדי פעם, תמשיכי בטיפול שלך.. אם לא היית חושבת בתוך תוכך שיש תקווה כלשהי, לא היית טורחת.. אז כמו שאמרו כאן לפניי, יש תמיכה לקבל מאנשים מסביב ויש מקום לצמיחה. תצליחי. את עדיין צעירה מאד והחיים הטובים, אחרי כל המכות הקשות, עוד לפנייך.
 
קינגית

תודה לך...באמת תודה! כן אולי אני צריכה להשלים עם העובדה המצערת שהרע הוא חלק מהחיים שלי...... וכן בחרתי ניק עם המון אור אבל זה היה לפני שהפצעים ניפתחו מחדש,לפני הטיפול.... והסיבה שאני בטיפול היא מאוד פשוטה.אין לי עם מי לדבר רק איתה! עלוב אבל זה מה יש ולפעמים בחיים צריך לדעת להשתמש במה שיש גם אם זה מעט בשביל אחרים בשבילי זה הכל..... אני כל כך מודה לך על ההודעה ששלחת לי.....גם אם את לא מודעת להכל ....... אוףףףףףףףף אני לא רואה אור ממש מצטערת פשוט לא רואה אותו... במיוחד עכשיו בתקופת החגים זאת התקופה הכי קשה... אני ממש מתנצלת
 

קינגית7

New member
אין על מה להתנצל

ולפחות את אומרת לעצמך שאין לך עם מי לדבר, אבל הלכת לטיפול, כלומר, דאגת שיהיה לך עם מי לשוחח. אני חושבת שזה מראה על כח ולא על עליבות. בנוסף גם הצטרפת לפורום ולדעתי זה מראה רק דברים חיוביים עליך.
 
קינגית

תודה ... אני עדיין מצטערת עם ההודעות שלי פגעו במישהי פה זאת לא היתה כוונתי אני קצת מתוסכלת שגם אבא שלי חולה עכשיו באותה מחלה וגם עכשיו כולם פתאום יתנדפו ואני צריכה לטפל בו ההודעה היתה רגע של חוסר אונים........ כי כל פעם שאני צריכה להיות לידו אני מסתכנת............ אני ממש מתנצלת
 

קינגית7

New member
שמש נצחית../images/Emo42.gif

לא נראה לי שפגעת במישהי כאן.. למה את בכלל מטפלת בו אם זה מסכן אותך? אולי תשקלי לא לטפל בו, אל תדאגי, בצורה כלשהי, הוא יקבל טיפול מאחרים. נראה לי שאת צריכה לדאוג לעצמך, כי בהודעות לפחות, נראה שמאד מאד קשה לך.
 
שלום לך שמש ניצחית,

ברוכה הבאה אלינו. ניכר לפי מה שכתבת שאת נמצאת בסערה רגשית, ואני מבינה שחייך אינם קלים, וזאת בלשון המעטה. צר לי כל כך על האובדן שלך. הרבה עפמים אנחנו נוחכים לדעת שאובדן אם יוצר גם סוגים נוספים של אובדן, כאשר המשפחה מתפרקת, במקרה שלך - אפילו אובדן של הבית פיזית בגיל 17. שלא לדבר על הקשרים עפ אביך, אחייך והמסגרת המשפחתית כפי שהכרת אותה בעבר. הכרב שלך מאוד מובן, אם כי העוצמות שלו, כל כך הרבה זמן אחרי, אולי חזקות מידי, ועל כן מרגיע אותי לדעת שאת בטיפול. אני מבינה שפנית לטיפול כי הרגשת שאין לך עם מי לדבר, אבל זה פתרון טוב לדעתי, כי גם כשיש עם מי לדבר - לפעמים צריך אדם מקצועי. ולפעמים צריך דווקא את האדם שאת יודעת שבסוף הפגישה את משלמת תלו, אבל בזמן הפגישה הוא רק איתך, וכל תשומת הלב שלו מוקדשת לך, ואין צורך לחשוש שמעיקים עליו. שמתי לב שהתנצלת מס' פעמים על כך ש"התפרצת" לפורום, או שסיפרת דברים כואבים. יקירתי, התנצלותך לגמרי מיותרת. כאן זה בידוק המקום לדבר על הדברים שכואבים, שמציקים, שאנשים אחרים מתקשים להבין אותם. ממש ממש אין צורך להתנצל. את מאוד מוזמנת להישאר עימנו, לשתף ולהשתתף ככל שמתאים לך.
 
למעלה