טריגר
אתמול הייתי בחופש מהעבודה, וחופש זה תמיד פתח למחשבות שליליות. חשבתי על עניין המשקל ועל זה שאני כבר לא רזה כמו פעם. אני כל הזמן אומרת לעצמי שזה רק עניין של תקופה ושאני עוד אחזור לעצמי.
לא מדברת על המשקלים הכי נמוכים שהייתי בהם(תת משקל קיצוני) על אלא משקל שהוא עדיין בטווח הנורמה אבל נמוך. פתאום חשבתי שאולי לא אחזור לעצמי. שאולי אשאר ככה.
והמחשבה הזאת עשתה לי ממש רע.
עד שהתעוררתי ב4:50 לפנות בוקר והתחלתי לבכות. אמרתי שאין טעם שאחזור לישון כי בכל מקרה עוד שעה וחצי אני צריכה לקום. וגם היה לי לא נעים עד שלא התחשק לי לישון. בסופו של דבר נשארתי במיטה והייתי ערה לאיזה שעה ולחצי שעה בערך נרדמתי.
בסופו של דבר התעוררתי אחרי שממש לא היה לי חשק לקום מהמיטה.
אכלתי ארוחת בוקר ואז גיליתי שאני מתחילה שעה יותר מאוחר אז חזרתי לישון ואחרי שעה שוב הכרחתי את עצמי לקום. למרות שכמעט אמרתי כבר לא אכפת לי מהעבודה.
בסופו של דבר יצאתי לעבודה ובדרך קניתי קפה בבית קפה שאני אוהבת.
פגשתי מישהי מהעבר והיא אמרה לי ׳׳טוב לראות אותך׳׳. וגם החלטתי שאולי אעשה ריצות מידי פעם בערב ואולי גם אקנה אופניים.
יש הרבה רגעים של ייאוש אבל יש ניצוצות קטנים של תקווה בקצה המנהרה, שחייבים להאחז בהם. אסור להתייאש ולהרים ידיים.
אתמול הייתי בחופש מהעבודה, וחופש זה תמיד פתח למחשבות שליליות. חשבתי על עניין המשקל ועל זה שאני כבר לא רזה כמו פעם. אני כל הזמן אומרת לעצמי שזה רק עניין של תקופה ושאני עוד אחזור לעצמי.
לא מדברת על המשקלים הכי נמוכים שהייתי בהם(תת משקל קיצוני) על אלא משקל שהוא עדיין בטווח הנורמה אבל נמוך. פתאום חשבתי שאולי לא אחזור לעצמי. שאולי אשאר ככה.
והמחשבה הזאת עשתה לי ממש רע.
עד שהתעוררתי ב4:50 לפנות בוקר והתחלתי לבכות. אמרתי שאין טעם שאחזור לישון כי בכל מקרה עוד שעה וחצי אני צריכה לקום. וגם היה לי לא נעים עד שלא התחשק לי לישון. בסופו של דבר נשארתי במיטה והייתי ערה לאיזה שעה ולחצי שעה בערך נרדמתי.
בסופו של דבר התעוררתי אחרי שממש לא היה לי חשק לקום מהמיטה.
אכלתי ארוחת בוקר ואז גיליתי שאני מתחילה שעה יותר מאוחר אז חזרתי לישון ואחרי שעה שוב הכרחתי את עצמי לקום. למרות שכמעט אמרתי כבר לא אכפת לי מהעבודה.
בסופו של דבר יצאתי לעבודה ובדרך קניתי קפה בבית קפה שאני אוהבת.
פגשתי מישהי מהעבר והיא אמרה לי ׳׳טוב לראות אותך׳׳. וגם החלטתי שאולי אעשה ריצות מידי פעם בערב ואולי גם אקנה אופניים.
יש הרבה רגעים של ייאוש אבל יש ניצוצות קטנים של תקווה בקצה המנהרה, שחייבים להאחז בהם. אסור להתייאש ולהרים ידיים.
