שקט הס
שלום לך,
אני יודעת עד כמה זה מבאס להראות "שונה" מהאנשים מסביב , ותאמיני לי שלא מתייחסים ככה רק לאנשים שמנים או רזים אלא גם לאנשים עם מוגבלויות, לזקנים, ...בקיצור לכל מי שנראה אפילו רק בקצת יוצא מהנורמות החברתיות, אבל מי קבע אותן??? זו תוצאה של חינוך מטומטם וחוסר רגישות
(תראי לדוגמה את ההודעה שכתבתי על ההערה המעצבנת מהבנות באוניברסיטה) מה שחשוב באמת זה מה האיכות שלנו כבני אדם...איזה מן אופי יש לנו...אם נניח לרגע לאיך אנחנו נראים מבחינה חיצונית בצד- אז לכולנו יש המון מהמשותף : לכולנו יש מחשבות ורגשות וסיפור חיים וחוויות שמחות ועצובות, אז מה זה משנה המראה החיצוני??? אני לא מתייאשת למרות המצב של המראה החיצוני שלי, אני אשאר לכל החיים עם מוגבלויות, אין לי לאן לברוח מזה...לדוגמה אני יודעת שאני בסיכון לאבד את השמיעה שלי, כי זה גנטי וכבר יש התדרדרות, אז מה, שאשב ואבכה? לא!!! אני מנסה להוציא את הכי טוב שאני יכולה מהחיים שלי...וזה מה שאני מציעה לך...
התחושות שאת דוחה והתחושות של שנאה עצמית זה חלק בלתי נפרד מההפרעה...כשתלמדי לקבל את עצמך כמו שאת - כאישה "שמנה" (ואני לא יודעת אם את באמת שמנה באופן "אובייקטיבי" או שזו רק התחושה שלך) בכל אופן כשתוכלי להתמודד עם מי שאת, ואיך שאת כרגע, גם תמצאי כוחות לשנות משהו בחיים שלך. כי אם את עסוקה כל הזמן ב"איך אני נראית?" ו"מה אנשים חושבים עליי" לא יהיה לך מקום במוח לעסוק בדברים החשובים באמת כמו איך לבנות את החיים שלך - חברות, אהבה אולי אפילו זוגיות....עבודה/לימודים וכ'...אם לא תשני את הגישה לא תתקדמי לשום מקום ורק תתקעי בדיכאון של עצמך...
לגבי תחושת הרעב: מה שחשוב באמת זה לא כמה את אוכלת, אלא מ ה את אוכלת. יש סוגים של מזון שנותנים הרגשה של שובע, אפילו אם את אוכלת כמות קטנה, ומצד שני ממלאים את הצרכים התזונתיים של הגוף. גם אם תאטי את קצב האכילה שלך גם זה יקטין את תחושת הרעב. למוח יש מרכז שובע, שמודיע לו אחרי זמן מסוים 'זהו מספיק לי' ולא משנה מהי כמות האוכל שאכלת...לדעתי חשוב שתתייעצי עם דיאטנית לגבי סוגי האוכל שיכולים לתת לך תחושת שובע. ואם, למרות שתעשי את ההנחיות שלה, עדיין תרגישי רעבה- יש מצב לבדוק אם הכל תקין עם מרכז השובע במוח, כי הוא זה ש"מאותת" אם יש שובע או רעב.
בהצלחה!
לבשה.
