everything is ok
New member
טריגר ?
לא הייתי בפורום הזה המון המון זמן.. אני מרגישה צורך לכתוב פה. אולי יבינו אותי פה, אולי אני אצליח להבין את עצמי.
אני רוצה להפסיק להיות מופרעת אכילה. הזמן עובר והשנים חולפות ואני נשארת באותו מקום דפוק מבחינת אוכל. שום דבר לא השתנה. היו תקופות שאכלתי יותר מסודר ויותר טוב אבל זה רק תקופות חולפות ונראה כאילו הדבר היחידי שהוא לא תקופה חולפת זאת ההפרעה הדפוקה הזאת.
אני לא יודעת כבר באיזה מקום בסקאלה זה נמצא. אני לא יודעת אם אני בכלל יכולה להגיד שאני מופרעת אכילה.
נדמה שהדבר היחידי המופרע שאני עושה זה לאכול בסתר ולשנוא את עצמי בסתר (גם מעצמי. מנסה לא להגיע למקום של השנאה אז אני לא חושבת על השנאה אבל אני גם לא אוהבת אז נשאר שאני לא כלום. רק מנסה לא לשנוא. אבל בשביל מה בעצם? אולי כדאי שאני אפסיק להסתתר מעצמי. הרי אני יודעת שאני לא אצליח לאהוב את עצמי באמת אז למה להתחבא?). הריגוש הזה של לאכול בסתר אני לא יכולה לתאר אותו. לאכול דברים שאסור לאכול ואסור שאחרים ידעו שאכלתי אותו.
שוב אותה גברת רק בשינוי אדרת.
ליצור עולם משל עצמי דרך אוכל שבו רק אני והאוכל נמצאים במין רומן דפוק ולא הגיוני. אותו דבר שהיה לי גם שהייתי קטנה יותר (אז היו גם צומות והקאות וספורט ושקילות) .
זה נדמה כאילו הצרה הזה לעולם לא תעזוב אותי.
אין לי שליטה בנוגע לשום דבר בחיים שלי כרגע ובמיוחד במיוחד לא באוכל ובגלל זה גם כל כך קשה לי להפסיק את כל האכילות בסתר האלו. נדמה כאילו זאת הדרך הקלה ביותר ללהרוס את עצמי (אם זה הגיוני בכלל)
רק רציתי לשתף קצת.
תודה על המקום
לא הייתי בפורום הזה המון המון זמן.. אני מרגישה צורך לכתוב פה. אולי יבינו אותי פה, אולי אני אצליח להבין את עצמי.
אני רוצה להפסיק להיות מופרעת אכילה. הזמן עובר והשנים חולפות ואני נשארת באותו מקום דפוק מבחינת אוכל. שום דבר לא השתנה. היו תקופות שאכלתי יותר מסודר ויותר טוב אבל זה רק תקופות חולפות ונראה כאילו הדבר היחידי שהוא לא תקופה חולפת זאת ההפרעה הדפוקה הזאת.
אני לא יודעת כבר באיזה מקום בסקאלה זה נמצא. אני לא יודעת אם אני בכלל יכולה להגיד שאני מופרעת אכילה.
נדמה שהדבר היחידי המופרע שאני עושה זה לאכול בסתר ולשנוא את עצמי בסתר (גם מעצמי. מנסה לא להגיע למקום של השנאה אז אני לא חושבת על השנאה אבל אני גם לא אוהבת אז נשאר שאני לא כלום. רק מנסה לא לשנוא. אבל בשביל מה בעצם? אולי כדאי שאני אפסיק להסתתר מעצמי. הרי אני יודעת שאני לא אצליח לאהוב את עצמי באמת אז למה להתחבא?). הריגוש הזה של לאכול בסתר אני לא יכולה לתאר אותו. לאכול דברים שאסור לאכול ואסור שאחרים ידעו שאכלתי אותו.
שוב אותה גברת רק בשינוי אדרת.
ליצור עולם משל עצמי דרך אוכל שבו רק אני והאוכל נמצאים במין רומן דפוק ולא הגיוני. אותו דבר שהיה לי גם שהייתי קטנה יותר (אז היו גם צומות והקאות וספורט ושקילות) .
זה נדמה כאילו הצרה הזה לעולם לא תעזוב אותי.
אין לי שליטה בנוגע לשום דבר בחיים שלי כרגע ובמיוחד במיוחד לא באוכל ובגלל זה גם כל כך קשה לי להפסיק את כל האכילות בסתר האלו. נדמה כאילו זאת הדרך הקלה ביותר ללהרוס את עצמי (אם זה הגיוני בכלל)
רק רציתי לשתף קצת.
תודה על המקום
