Lovely locks
New member
טריגר.
רוב הזמן אני לא רוצה להודות בזה בפני עצמי, אבל לפעמים אני לא יכולה לשאת את הנפרדות הזו יותר. חלפו כארבעה חודשים מאז הפעם האחרונה שבה שכבתי עם מישהו, אחרי שהבנתי שבסך הכל מדובר בעוד אמצעי לפגיעה עצמית וכל קשר לאינטימיות ורגש הוא מקרי בהחלט, במפגשים החד פעמיים האלה.
ולמעלה מארבעה חודשים שאף אחד לא חיבק אותי בלילה, או כמו שצריך. וזה כל מה שאני רוצה וזה מה שהגוף שלי רוצה וצריך באמת. להטמע לחלוטין בתוך גוף אחר, להתמסמס לתוך קיום של מישהו שאינו אני, לפרק זמן מוגבל, מבלי שיבקשו ממני דבר חזרה, מבלי שישאלו שאלות. פשוט שיתנו לי להיות שם ולחוות את עצמי כמו גם את האחר.
והלילה הרשיתי לעצמי לחשוב על כמה אני בודדה וכמה אני מפחדת, שמי יודע עוד כמה חודשים יחלפו עד שיהיה בנאדם כזה. וזה לא משנה שאני כזו חמודה ויפה ושבחורים רוצים לצאת איתי, זה לא. אני לא יודעת מה לעשות עם הגוף שלי, הוא כרגע כל כך קיים שהייתי מעדיפה לבקע מתוך עצמי את האיברים הפנימיים. לפעמים, קצת גדול עליי הלבד.
רוב הזמן אני לא רוצה להודות בזה בפני עצמי, אבל לפעמים אני לא יכולה לשאת את הנפרדות הזו יותר. חלפו כארבעה חודשים מאז הפעם האחרונה שבה שכבתי עם מישהו, אחרי שהבנתי שבסך הכל מדובר בעוד אמצעי לפגיעה עצמית וכל קשר לאינטימיות ורגש הוא מקרי בהחלט, במפגשים החד פעמיים האלה.
ולמעלה מארבעה חודשים שאף אחד לא חיבק אותי בלילה, או כמו שצריך. וזה כל מה שאני רוצה וזה מה שהגוף שלי רוצה וצריך באמת. להטמע לחלוטין בתוך גוף אחר, להתמסמס לתוך קיום של מישהו שאינו אני, לפרק זמן מוגבל, מבלי שיבקשו ממני דבר חזרה, מבלי שישאלו שאלות. פשוט שיתנו לי להיות שם ולחוות את עצמי כמו גם את האחר.
והלילה הרשיתי לעצמי לחשוב על כמה אני בודדה וכמה אני מפחדת, שמי יודע עוד כמה חודשים יחלפו עד שיהיה בנאדם כזה. וזה לא משנה שאני כזו חמודה ויפה ושבחורים רוצים לצאת איתי, זה לא. אני לא יודעת מה לעשות עם הגוף שלי, הוא כרגע כל כך קיים שהייתי מעדיפה לבקע מתוך עצמי את האיברים הפנימיים. לפעמים, קצת גדול עליי הלבד.
