טריגר.

טריגר.

אני כל כך מסוממת וכל כך, כל כך עצובה --








(שוב דיבורים על אשפוז; חדרי מיון; ימים שלמים במיטה; יותר מדי בנזודיאזפינים, יותר מדי קפאין, פחות מדי אוכל; וכל זה שזור ביומיום תפקודי להחריד, מי היה מאמין שמכולם, היא, וככה)
 

levshavur

New member
לשישמים אחרים

שלום לך
אני לא מוצאת את המילים רק רוצה להגיד לך שאני מחבקת אותך חזק ומקווה שדברים יסתדרו ותרגישי טוב יותר.
לבשה.
 

someone343

New member


מצטערת שאין לי מה לומר, פשוט מחבקת
 
אנחה...

הדבר הראשון שאני רוצה להגיד הוא שאולי באמת להמשיך לתפקד זה לא הגיוני. אולי באמת הפער הזה בין מה שקורה בפנים לבחוץ הוא פער מפרק, ואת משלמת את המחיר בפירוק הזה, שמצריך בית חולים. עד כדי כך הפער הוא בלתי נסבל.
אח"כ אני חושבת שאולי לתפקד זה מה ששומר עלייך, ושאין דרך אחרת לשמור על עצמך כשאת לא באשפוז, וזה באמת מה שצריך עכשיו- לנוע מסוג השמירה הזה לסוג השמירה הזה.
הדבר שהייתי מקווה בשבילך הוא שיום אחד החיים שלך יהיו איפשהו באמצע, שלא תצטרכי לתפקד ברמה הזו ולא תצטרכי להתפרק ברמה הזו.
שתגיעי למצב העדין הזה שבו משהו תמיד יהיה מפורק קצת בפנים, כך שלא תוכלי לתפקד ברמות של אדם-על, אבל זה שתדעי על הפירוק ותהיי מחוברת אליו, יאפשר לך לחיות כל הזמן ברמת תפקוד טובה מספיק.

ועכשיו? רק מקווה שיש מי שילווה את הבחירות שלך טוב מספיק, ושיבחר בשבילך כשצריך.
 
למעלה