טריגר.

כמהאפשר

New member
טריגר.

לא נעלמתי.
פשוט המוטטתי.

פשוט החזקתי מעמד יום אחד.
עם התמיכה שלכן, בזכות התמיכה של כולכן.
בזכות אור(תתפלאי), זכות עוד אחת, שהיא כל כך לא "עוד אחת" אלא דווקא האחת ש.. (מגחכת)-
הלוואי והיו בי הכוחות, אלפית, מליונית מהכוחות שיש בה. ועם כל הענין שאלו לא השוואות כאן- אין בי. אני פחדנית עלובה- והיא לוחמת.
והיא אפילו לא יודעת אני מדברת עליה, ואני מביטה עליה מהצד כאן כבר כ"כ הרבה זמן ולא מעיזה לפנות אליה. וזו הסיבה שסוג של התעלמתי ממנה כבר הרבה זמן..
התעלמתי או ברחתי.

כן, זו אני.. איך ג'ואי מחברים אמר? או מוניקה, אחריו? אני ג'ואי ואני מגעיל?.. אההה.. אז אה-הה.. סוג של.
(או בדיוק).


אז החזקתי מעמד יום אחד.
עד אתמול. עד הלילה. עד שהיה לי ערב(צהריים. אחה"צ) מופלאים עם אמא שלי. ואז אמא ואבא שלי. ואז משכתי עד הערב. ואז עד הלילה.
ואז נשברתי.

ואז נשברתו ונשברתי והמשכתי להשבר.

ובולמוס מטורף. ואחריו עוד אחד.
ואז עוד אחד. והתקף אכילה כמותו לא היו לי.
של ק"ג של אוכל. ק"ג וק"ג וק"ג של פחמימות ומתוקים ועוד ועוד.

ואז בי"ח. ואז חסימת מעיים(כמעט).
ואז הם לא עושים כלום. וכל זה מתעכל.
ועדיין חסום.
והם משחררים אותי(להבנתם) להורים.
וההורים לא ממש ששים לזה.
מבקרים, מאשימים..
ואני אצלי.
אחרי שעם אמא שלי זה הגיע למצב מחורבן לחלוטין היום בצהריים. של אמא שלי רק מדברת על כמה אני לא מאוזנת, בלתי נשלטת,
לא שפויה. חציתי את גבול הטעם הטוב, מתעללת בהם.. כי הם באו לאסוף אותי עייפים אחרי העבודה ומחכים לי ברכב וכמה אני לא בסדר ולא מתחשבת ואגואיסטית..
וכו וכו'..
וחושבת רק על עצמי..


וזין. ופשוט זין.
הכל זין. זין אחד גדול.

ואני לבד. בבית.
ובכלל.

ואתמול מישהו שהכרתי העיקר אמר לי שאתן לחברים שלי להיות שם בשבילי- אבל אני חייבת לאפשר להם. אני חייבת.. אני חיבת לתת.
ובשביל זה יש חברים, לא רק ליופי.
והוא יתקשר אליי מהעבודה.
והוא מתחנן, הוא מבקש והוא לא מוכן לשמוע אותי מדברת ככה.
וזה שהוא נעלם זה לא כי הוא "אוהב" פחות. הוא הכיר מישהי וה הכל.
ואני חייבת להגיד מתי זה רציני ולהתקשר אליו בכל שעה(כי התקשרתי אליו בכל פעם במהלך השבועות הללו ובכל פעם הוא סינן. ובפעם שניסיתי להסביר לו שאני פשוט צריכה חברה-
הוא הסביר לי שהכל בידיים שלי ותלוי בי ואני פשוט צריכה לצאת מזה. וניסיתי להסביר לו שזה מה שהוא אמר-
הוא כתב ששוב. אני צריכה לתת לחברים להיות שם והוא מבטיח מבטיח מבטיח שהוא מתקשר בעוד שעה.
זין. זין.
ממש..
העיקר שלמשש אותי הוא כן ידע..
בשביל, כנראה, באמת יש "חברים"..)
 


 

levshavur

New member
לכמה אפשר

שלום לך
חברים אמיתיים יהיו מוכנים לעזור ולהעזר..קבוצה קטנה אבל איכותית....כמו שקרה לי לפני כמה חודשים שכאב לי הצוואר והכתפיים מרוב שהיתי תפושה ולא יכולתי לישון מרוב כאב ויש לי חברה שלמדה עיסויי מקצועי והיא הולכת לישון מאוחר היא לקחה את כל הציוד של שמנים אתריים וכ' לקחה מונית (היא גרה רחוק) ועשתה לי עיסויי עד 4 בבוקר והרגשתי טוב יותר וכשרציתי לשלם לה לפחות על המוניות היא לא הסכימה. באותה מידה יצא שישבתי עם חברה אחרת עם מחשבות אובדניות ודיברנו כמה שעות.,אבל זה שהייתי שם בשבילה זה עזר..ככה בכל דבר עוזרים אחד לשני ונפגשים בימיי הולדת או לפעמים בחגים.

האיש שתיארת לא באמת חבר שלך אפילו אם הוא מצא לעצמו מישהי אפשר להיות ידידים הנה יש לי חברים קרובים אפילו שהתחתנתי...(לאט לאט הם הופכים להיות גם החברים שלו..
) אז האיש שתארת הוא לא חבר אמיתי ולא יעזור לך...עד כמה שעצוב לכתוב את זה.
כיום אני הולכת לישון בסביבות 11 בלילה אז יודעים כבר שאשן אחר כך...אבל בשעות היום אני שמחה לעזור זה נותן לי הרגשה טובה...אז נוסף לכתיבה פה יש לי גם פורום לנהל ובמשך כל השנה האחרונה גם הינחתי קבוצה לעזרה עצמית...עכשיו עם הלימודים אני פחות זמינה אבל עדיין כאן..
לבשה.


9
 

someone343

New member
את לא

את ממש לא מגעילה, ואני יודעת שקשה להימנע משנאה עצמית..
ולא תמיד אפשר להשען .. הרבה לא מבינים את הקושי ובמיוחד לא מצליחים להכיל..
יותר מבינים אלו שעוברים את זה, שמבינים איזו התמודדות ועד כמה צריך להחזיק מעמד,
אני שמחה על היום הטוב שהיה עם ההורים, ונעצבת לקרוא על הבי"ח, העיר שאת אחרי, העיקר שאת בסדר ושמורה עכשיו

אל תשווי עצמך לאחרים, יש בך כוחות מדהימים יחסית למה שאת עוברת.. ואני יודעת שנורא קשה לראות את זה לפעמים, גם לי עצמי..
את חזקה גם אם את לא רואה את זה, ואת תמיד מוזמנת להשען ולהאחז בנו כאן
 

כמהאפשר

New member
אוי.. תודה יקרה, אבל זה נכתב בכזה סרקאזם..

ה"מופלאים" נכתב בסרקאזם..

היחסים עם ההורים הדרדרו סופית.

שחררו אותי מהמיון (אתמול בלילה, שזה כבר שלשום) כביכול "להורים"-
שלא לקחו אותי.
אמא שלי הוסיפה והוסיפה והוסיפה באותו היום..


הדבר האחרון שאני.. זה שמורה..
אוף, יקרה..
אני כל כך לא יודעת כבר מה לכתוב.
אני יודעת את כל הדברים הנכונים ופשוט לא מצליחה לעשות.
 
כמה אפשר,

לפעמים שתיקה היא הדרך הכי טובה של אנשים להגיב. אני, למשל, מעדיפה אותה על מילים ריקות; וגם, שומרת על שתיקה לאורך זמן כשאני חושבת על מה להגיב. לא הייתי נעלבת. זה הפורום וככה הוא פועל, לטובה ולרעה - פעם תקבלי הרבה תגובות ופעם פחות; פעם הן ירגישו מדויקות ופעם לא. זה לא אומר שהתעלמו ממך. לפעמים זה אומר, בפשטות, שקראו אותך ולא היה בדיוק מה להגיד, או לא היה זמן, או אפילו כח (הרבה מאיתנו כאן עדיין חולות, בכל זאת).
בכל מקרה - לי, גם כשאני לא מגיבה, אכפת ממך, ואני קוראת. ברור לי גם שאני לא היחידה.
 

כמהאפשר

New member
תודה יקרה

תודה.
כמובן שאני מבינה את מה שאת כותבת ואף מרגישה כך לא מעט פעמים בעצמי.
עם זאת- עצם זאת שכתבת שאכפת לך- זו לא שתיקה.
מעולם לא ידעתי שאת קוראת, מלבד כאשר הגבת.
מעולם לא שיערתי שאכפת לך. שבאמת הגבת אליי, רגשית.
שבאמת אכפת.
כיצד אדע אם לא תגידי?
הרי דבר אחד הוא להשיא עצה- ודבר אחר הוא לומר פשוט "אני אוהבת אותך, אכפת לי ממך, את בלב שלי, את במחשבות שלי, אני חושבת עלייך, את יקרה לי".

בכל אופן- בוודאי שאני מבינה את העומס, את הקשיים האישיים,
את כל מה שאת כותבת.
פשוט בשבוע שעבר התחינה, הזעקה שלי כאן הייתה למילים פיזיות כבר. לוורבליות, לתשומת לב, לחיבוק.
למשהו פיזי, למשהו מוחשי מאוד.
אני מבינה. עם ההבנה- קרסתי תחת החוסר. תחת החסך.
תחת ההבנה את כולם. לא הכעס. לא שום דבר כזה, חלילה. תחת הבנה, שקט, שתיקה..
חמלה כלפי כולם. הצדקה את כולם.
ומחסור. וחסך..
 
כתבת פה השבוע הודעה מאוד קשה

סיפרת בה דברים ששמעתי ממך לראשונה,
אולי כי עד היום לא סיפרת כאן, אולי סיפרת ולא קראתי משום מה.
כאב לי לקרוא, ושמחתי שאת מוצאת כאן מקום לספר את כל זה.

עברת דברים נוראים. דברים שאף אחת לא אמורה לעבור.
אני לא יודעת כמה היית רוצה להכנס לזה כאן או בכלל,
אבל אני חושבת שאת צריכה לשקול הגשת תלונה,
על אותו אדם שלא ראוי שיסתובב חופשי, וודאי שלא ימשיך לטפל.

כתבתי לך כבר שאני חושבת שאת צריכה לחפש עזרה מכוונת לבעיות ספציפיות.
ניסית לפנות ל1202 ולבקש את עזרתם בהכוונה לטיפול?
יכול להיות שהם ידעו על מקום טוב באזור מגורייך,
ובכלל הם יכולים להיות אוזן קשבת לדברים הקשים שעברת.
ולמה שאת עדיין עוברת.

עצוב שההורים שלך הם לא כתובת. הלוואי שזה היה אחרת.
יש עוד בני משפחה מסביב?
 

כמהאפשר

New member
הי:) תודה.

נמחקה כאן הודעה, אבל שוב- אני לא יודעת מה עשים כאשר שולחים אליי הודעה שאומרת שיש הרבה שרלטנות בתחום.
זה דבר שמבהיל לקרוא וכאשר אני כותבת ומבקשת הסבר, זה לא נענה.

פרפר,
את כותבת הרבה ובאופן מאוד חם בפורום,
עם זאת כאשר אני מבקשת הסבר מסוים במסר, מתוך חוסר הבנה או מבוכה ומסבירה את עצמי, מנסה להסביר שמביך אותי לשאול בפורום,
שזה מגיע מחוסר בטחון-
או שאת לא מגיבה או שאת עונה בחצי שורה.

זה מאוד מבלבל, הקיצוניות של התגובות.
שלחתי לך את זה במסר מספר פעמים ולא הגבת, אני לא יודעת כיצד לפנות אלייך עוד מאשר בפורום, בבקשה תנסי להבין את המקום שלי?

אני מרגישה לא בסדר, כל הזמן(מול כולם, מה שגם מאוד מודגש מול המשפחה שלי),
ולא ממש מסבירים לי שאני בסדר. אז אני משתדלת להבין שזה לא ככה- אבל באיזשהו שלב אני כן מרגישה שאו שזה אישי או שאני באמת דפוקה.
 
למעלה