טריגר

[שישמים אחרים]

טריגר

מייצבי מצבי הרוח המלחיצים שאני לוקחת לא עוזרים, כנראה. כולי בוערת ורוצה - צריכה - לחתוך אותי. אני לא עושה את זה והמחיר שאני משלמת הוא כבד (מדי?) - כל היום אני מתהלכת בוערת, עובדת בוערת, חולמת חלומות על ההקלה (הזמנית והמסוכנת; אני יודעת) שתבוא אחר כך. אני צריכה הקלה עכשיו.

 

[skiper63]

(...)

אני מכירה את ההרגשה.
אני יודעת איך כל הגוף יכול לכאוב ולבעור ולצרוח, איך כל חלק פועם מהצורך הזה. אני יודעת שהתחושה היא ששום דבר אחר לא ירגיע אותך.
כרגע את מרגישה שאת חייבת לחתוך את עצמך, ששום דבר אחר לא יעזור.
אבל ההקלה הרגעית הזו (את אומרת ויודעת את זה בעצמך) לא באמת שווה.
שתינו יודעות את זה. תהיה לך תחושת שחרור לבערך 10 שניות.
ואז תגיע החרטה על שנפלת.
ואז תרגישי עוד יותר חרא, ותכנסי לאיזה מעגל של חרא אחד גדול יותר מהמצב ההתחלתי.
אז תלכי לישון. ומחר על הבוקר תתקשרי לפסיכאטרית שלך ותגידי לה שהכדורים לא עוזרים.
ואני מקווה שתחלמי חלומות נעימים יותר מחלומות על הקלה, חלומות שאולי יעשו לך אפילו טוב.
ואם לא - עדיף שההקלה תבוא בחלומות מאשר במציאות
(היו לי לילות שהדרך היחידה שהצלחתי להרדם מבלי לחתוך את עצמי הייתה לדמיין כל מיני סיטואציות מאוד מאוד חולות שרציתי במציאות, אבל אסור, אז לפחות במצב של בין ערנות לשינה יכולתי להרגע, אבל גם זה רע, אז עדיף שתחשבי על דברים נעימים הרבה יותר. ובטוח יש כאלו)

בקיצור קצת סטיתי.
אז אל תחתכי את עצמך הלילה, לא משנה כמה הגוף שלך בוער.
תלכי להתקלח, ולישון, ותחלמי על דברים טובים, ולא על הרס.
ותתקשרי על הבוקר לפסיכאטרית.
ואם קשה לך לעבור את הלילה, אז תדברי עם מישהו שיחזיק אותך תוך כדי.
רק אל תעשי את זה.
את יודעת שזה לא שווה את כל האחרי.

 

[אלומת האור]

בא לי לראש קוביות קרח

קראתי באיזה מקום שזה עוזר למנוע פציעה עצמית. פשוט למולל אותן עד כאב, עד שהן נמסות, למרוח אותן על הגוף. זה מסתדר לי טוב עם תחושת הבערה שתיארת כאן.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני יודעת איך זה מרגיש.

ויודעת כמה לפעמים קשה לעמוד בסבל הזה כשההבטחה לעתיד טוב יותר אם תתמידי להתאפק נראית רחוקה וערטילאית כל כך.
ובאמת יש מחירים שלא שווה לשלם אותם. אני לא יודעת אם את שם. אבל יודעת שיש מצבים שבהם זה מורכב יותר מאשר להגיד שפגיעה עצמית היא הדבר הכי נורא שאפשר לעשות.
ובכל זאת, אני מאמינה שלהתאפק, גם כשאת סובלת מזה מאוד, זה חשוב ובעל ערך. כמה שתצליחי כל פעם. זה מותח את השריר.
קשה מאוד לעבור מפגיעות עצמיות תדירות לאף פעם לא. אבל ההתאפקות הזו שמותחת את החבל כל פעם עוד קצת, מגדילה כל פעם את הטווח שבו את מראה לעצמך שאת יכולה בלי, ובדרך חייבת לחפש אסטרטגיות אחרות, הוא הזמן שבו נבנים השרירים הנפשיים האלו, שבסוף יחזיקו אותך לתקופות ארוכות מאוד ואולי גם לתמיד, בלי פגיעה עצמית.

מאמינה בך ומאמינה באפשרות.

מקווה שמאז ההודעה את מרגישה טוב יותר.

 

[Kalphana Vera]

אני לא מרגישה שיש לי זכות לענות לך

אבל כן חשוב לי שתדעי שאני איתך. תמיד.

 

[lital172]

ואולי

תנסי לכתוב מה את כל כך רוצהלחתוך. מה שנקרא להוציא הכל על הדף ולא עליך. אז גם נוכל להבין יותר ולנסות לעזור.... לעומת זאת לפגוע לא נותן כלום ועדין ממשיך לכאוב לך אותו דבר.


מוכנה לנסות?

 

[ג ר נ י ו ם]

זה עוד יום ועוד יום ועוד יום; ובינתיים צריך - את *חייבת* - להתנחם במה שיש (התמונות ששלחת לי, למשל, מהממות

).

באופן פרקטי: הבנזודיאזפין המועדף עליך ולישון.