(טריגר)
מי רוצה עוד שנה בכלל?מי רוצה עוד יום מהחיים האלה, עוד רגע? לעזאזל עם הגיהנום המתמשך הזה. שלא נגמר. שתמיד מחכה לי בסופו של יום, ולא משנה כמה ימים היו טובים יותר, בסוף הוא מחכה לשם. ויודע שאשוב. לא משנה כמה תהליכים משמעותיים חשבתי, האמנתי, הרגשתי שעברתי..שכל כך הייתי במקום אחר, שכל כך השלתי את עצמי להאמין שאני במקום אחר, בסוף נוחתת. לאותה מציאות קשה מנשוא. לאותו גיהנום שהוא- אני. שהוא- חיי.
ודי. באמת די. למה לא גמרתי הכל אתמול? היום בבוקר? לפני שנה? לפני חודש? יכלתי לחסוך לעצמי כל כך הרבה. הייתי צריכה למות מזמן. אני אמורה להיות מתה. ולמה לעזאזל אני לא מבצעת את זה ודי. את לא מבינה שלכולם יהיה קל יותר בלעדייך? את לא מבינה שהם רוצים בכך בסתר ליבם? את לא מבינה שאת פשוט מיותרת. סרח עודף. פשוט תפסיקי. תפסיקי להיות. תפסיקי לדמיין שתהליכים אפשריים. שיום אחד יהיה אחרת. כי בסוף זו רק את- דפוקה ומטומטמת כל כך. אין לך לאן לברוח. ורק לשוב לזרועות הגיהנום שהוא חייך. ותמיד שם.
אז לעזאזל עם כולם, אני לא רוצה עוד שנה. לא רוצה עוד יום. פשוט לא רוצה. רק שהכל יגמר. רק שלא ארגיש דבר. רק שלא אצטרך לנשום יותר. מה כבר ביקשתי?
ועוד שנה נגמרת. עוד שנה שחשבתי שכבר תהיה אחרת. וכלום לא אחר. ואני רק רוצה שייגמר הכל. לא היום, כבר אתמול, כבר לפני שבוע, כבר לפני חודש, כבר לפני שנה. שהחיים האלו היו נגמרים לפני שהם התחילו בכלל.
בבקשה. אני מתחננת. ואני עלובה ופתטית. אבל לא יכולה עוד. זה חייב להיגמר.
(ולא אני לא יכולה לעשות כלום כדי לגרום לזה לקרות. כמה שאני עלובה.)
מי רוצה עוד שנה בכלל?מי רוצה עוד יום מהחיים האלה, עוד רגע? לעזאזל עם הגיהנום המתמשך הזה. שלא נגמר. שתמיד מחכה לי בסופו של יום, ולא משנה כמה ימים היו טובים יותר, בסוף הוא מחכה לשם. ויודע שאשוב. לא משנה כמה תהליכים משמעותיים חשבתי, האמנתי, הרגשתי שעברתי..שכל כך הייתי במקום אחר, שכל כך השלתי את עצמי להאמין שאני במקום אחר, בסוף נוחתת. לאותה מציאות קשה מנשוא. לאותו גיהנום שהוא- אני. שהוא- חיי.
ודי. באמת די. למה לא גמרתי הכל אתמול? היום בבוקר? לפני שנה? לפני חודש? יכלתי לחסוך לעצמי כל כך הרבה. הייתי צריכה למות מזמן. אני אמורה להיות מתה. ולמה לעזאזל אני לא מבצעת את זה ודי. את לא מבינה שלכולם יהיה קל יותר בלעדייך? את לא מבינה שהם רוצים בכך בסתר ליבם? את לא מבינה שאת פשוט מיותרת. סרח עודף. פשוט תפסיקי. תפסיקי להיות. תפסיקי לדמיין שתהליכים אפשריים. שיום אחד יהיה אחרת. כי בסוף זו רק את- דפוקה ומטומטמת כל כך. אין לך לאן לברוח. ורק לשוב לזרועות הגיהנום שהוא חייך. ותמיד שם.
אז לעזאזל עם כולם, אני לא רוצה עוד שנה. לא רוצה עוד יום. פשוט לא רוצה. רק שהכל יגמר. רק שלא ארגיש דבר. רק שלא אצטרך לנשום יותר. מה כבר ביקשתי?
ועוד שנה נגמרת. עוד שנה שחשבתי שכבר תהיה אחרת. וכלום לא אחר. ואני רק רוצה שייגמר הכל. לא היום, כבר אתמול, כבר לפני שבוע, כבר לפני חודש, כבר לפני שנה. שהחיים האלו היו נגמרים לפני שהם התחילו בכלל.
בבקשה. אני מתחננת. ואני עלובה ופתטית. אבל לא יכולה עוד. זה חייב להיגמר.
(ולא אני לא יכולה לעשות כלום כדי לגרום לזה לקרות. כמה שאני עלובה.)
