טריגר

[חורה]

את מדאיגה אותי

אין לך מחר מישהו שתוכלי להתייעץ איתו?

 

[No longer]

 

[חורה]

אני רוצה לומר לך

שאני לא ראיתי שמנה ענקית ומגושמת. ראיתי בן אדם מקסים אינטליגנטי ומיוחד.
אני יודעת שאת לא מרגישה ככה, אבל את כן. כנראה שלא אומרים לך את זה מספיק.
האמת שגם אני סובלת מאותה בעיה כמו שלך. רק שאני מקיאה גם.
מבינה את התחושה הממסטלת של לבלוס כמויות ולהעביר את הזמן בין מתוקים למלוחים.

אני לא יודעת איך זה אצלך אבל אצלי זה לפעמים בא משיעמום. לכן אני מנסה להעסיק את עצמי כמה שיותר.
לצאת ולעשות דברים שעושים טוב לגוף ולנשמה

וכמעט שחכתי שאני חייבת לך לינק
אזהרה: הסרטון מיועד למבוגרים בלבד (אין פה פורנו וגם לא עירום ממש אל חשש)
http://www.youtube.com/watch?v=31o0RHQ7cvs

 

[קולדון]

יקרה שאת

ההודעות שלך בזמן האחרון מאוד מאוד מדאיגות.
גם דיברנו על זה במפגש והבנתי שאין לך ממש אופציה טיפולית נורמאלית.

המפגשים אולי עוזרים לך, אבל זה לא טיפול אינטנסיבי ותכלס המצב שלך כרגע נראה לפי ההודעות- ממש לא טוב.

הייתי עוצרת רגע... וחושבת בשיא הרצינות מה האופציות שכן יש.

את יכולה לדבר עם מישהו מהמשפחה?
אולי שווה לנסות טיפול לא בארץ? אם מקומות האישפוז בארץ לא ערוכים להתמודד עם אכילה כפייתית וכל הסיכונים הבריאותיים שהם העבירו אותך כתוצאה מחוסר היכולת שלהם... זה לא אומר שאין עוד אופציות. ודוגרי, את חייבת טיפול הרבה יותר מחזיק ואינטנסיבי..
אולי בכל זאת לגשת לרופא המשפחה ולהתייעץ?

 

[אלומת האור]

אני מדאיגה גם את עצמי

דפוסי התנהגויות חולות שחזרו לי ביג טיים ואני מתביישת.
אין לי משפחה. יש לי אחות חולה ועסוקה בתחת של עצמה ושל הבת שלה בת ה-24 שאותה היא משרתת כמו אפנדי ולא מעניין אותה שום דבר ואין לה גרוש על התחת. יש לי אח שבערך פעם-פעמיים בשנה אני רואה אותו ועוד פעם פעמיים בשנה מדברת אתו בטלפון שלוש דקות גג להגיד מזל טוב ליום ההולדת. הוא לא טרח אפילו להרים לי טלפון כשהייתי מאושפזת חודשיים. אחותי באה הרבה, אבל קיטרה כל הזמן כמה קשה לה. אף אחד מהם לא פתח בפניי את הבית שלו כשהבית שלי נשרף ולא הציעו עזרה אפילו שביקשתי. זאת המשפחה החביבה שלי. מלבדם אין לי אף אחד. אין עם מי לדבר. רופאת המשפחה מכירה ניתוח, וזו לא אופציה בשבילי. מקומות טיפול לא בארץ - ריזורטים וכאלה? יכול להיות מגניב למי שיש לו כסף יותר מקצבת נכות עלובה ויכול להיות מגניב למי שלא מפחד לצאת מהבית ולעלות על אוטובוס למקום שהוא לא מכיר, אפילו בתוך העיר של עצמו. אף אחד בעולם הזה, כולל אלוהים, לא יעזור לי אם אני לא ארצה לפחות לעזור לעצמי. הייתי ארבע שנים בניקיון ואני לא רואה שום סיבה לא לחזור לזה בזמן של אלוהים. ואם הוא יחליט שאני צריכה למות, אני אמות. אני רק מקווה שזה יהיה בכמה שפחות ייסורים, כי נמאס לי לסבול. אחי הזמין לערב החג. הם יראו כמה השמנתי, ובא לי למות פשוט. תמיד אני צוחקת ומצחיקה את כולם, אבל אני מרגישה רקובה מבפנים. אם אני כל כך שמנה, אז לפחות לחייך ולהצחיק, ויש לי חוש הומור מעולה. אחר כך כשאצא משם הם ירכלו עליי על איך אני נראית. אפילו השער שלי, שהיה תמיד מקור לגאווה וליופי, גם אותו קיצצתי בגלל שאני מתקרחת בטירוף אז לפחות לנסות לעצור את זה. הפתרון יכול להיות פשוט מאוד, אם רק אשתמש בו, ואני לא יודעת למה אני לא, אני לא יודעת. להתפלל. לכתוב. להתקשר לאנשים. לבוא לכמה שיותר פגישות. לעשות שירות בקבוצות. למצוא מאמנת. אלו דברים ברי השגה, אבל משום מה ההרס העצמי שלי כל כך חמור כרגע, שאני לא רואה את עצמי מתמירה את המחלה האיומה שלי בפעולות טובות כמו אלו שציינתי. אין לי אוויר. תודה לך ולכולם, מקווה לטוב.

 

[אלומת האור]

סליחה, שכחתי לסמן טריגר

 

[קולדון]

טוב, אז זה מה שיש

ועם זה ננצח..


ההרס העצמי נובע מסבל מאוד גדול.
הרבה זמן אני גם האמנתי שאני פשוט בנאדם שרוצה להרוס לעצמו.
זה לא נכון, זה לא ככה. יש סבל מאוד גדול, וההתנהלות החולה מנסה לטשטש אותו.
כשאת מבינה שזה לא את שמנסה להרוס לעצמך, אלא את שמנסה לטשטש מעצמך את הסבל הגדול, את מבינה שאת בעצם כן מנסה לעזור לעצמך. בדרך שאת מכירה. שזו דרך הרסנית כי היא הורסת לא רק את הסבל המסויים שמנסים לטשטש, אלא לוקחת בריבית והורסת איתה הכל.
יש לך פצע פתוח אז את כורתת את כל הרגל. אין יותר את הפצע אבל יש בעייה חדשה, יותר קשה...

בכל מקרה.. בעיני ההבנה הזו מאוד משמעותית. זה גרם לי באופן אישי להבין את עצמי יותר ולדעת איך להתמודד.
אני לא חושבת שאת רוצה למות. אני לא חושבת שאת רוצה להעניש את עצמך. אני חושבת שאת סובלת מאוד מאוד מאוד ושאת לא יודעת מה לעשות חוץ מזה.

מה שאפשר לעשות- זה להאמין, או להאחז בטיפת אמונה או תקווה- שכן אפשר לצאת מזה. שהדרך הזו אולי נראית אין סופית (כן- למרותש כבר יצאת מזה לתקופה ואת כן יודעת שזה אפשרי, זה עדיין מהמקום שבו את נמצאת כרגע, נראה מאוד רחוק וזה קשה)
אז לזכור שיש דרך. שאפילו שזה נראה שעומדים במקום יש התקדמויות והן קיימות והן מצטברות. ואפילו שמלחיץ אותך כרגע כי המצב כל כך קשה ואת מרגישה שאין לך את הזמן הזה, להתקדמויות האיטיות האלו- זה מה שיש לך. זה מה ישיש לך וזה הסיכוי שלך לצאת מזה, אז אני במקומך הייתי נאחזת בסיכוי הזה והולכת בדרך הזו.

בכל דרך אחרת- הסוף כבר ידוע לך. כאן לפחות יש את הסיכוי להרגיש יותר טוב באמת.

מה זה אומר- לנשום עמוק. לא להתייאש. לאסוף את עצמך, לשטוף את הפנים. שוב לנשום. בצעדים קטנים לנסות להכיל את הקושי ואת המצב ולא להזדהות איתו יותר מידי.

כמו שרוצים לנקות חדר שעמד מוזנח כבר חודש? אי אפשר לשקוע בליכלוך, צריך להתרכז במה שיהיה אח"כ. בהרגשה הטובה שתהיה אחרי שנסיים לנקות.
אז תזכרי שאולי עכשיו קשה, אבל כל צעד שתעשי יאושש אותך יותר. ותנסי להתרכז בהרגשה הטובה שתגיע אח"כ. היא תגיע!

את אולי במצב קשה אבל את גם במקום אחר מבחינת השיתוף, ואת כן התקדמת המון ועשית דרך מדהימה בתקופה האחרונה. וכל הדברים האלו יחזרו להיות לצידך ואת תראי שאת הרבה יותר חזקה ממה שאת חושבת.


חיבוק גדול!!!!

 

[אלומת האור]

מקסימה, איזו תגובה מושקעת ומעודדת

אני ממש הולכת לשמור אותה במועדפים. כל מילה בסלע, ובעצם אלו דברים שאנחנו מדברים עליהם הרבה בקבוצות. החזרת לי עכשיו כמה תובנות בדקה, תובנות שאבדו לי. אני מתכוונת לקרוא את זה שוב. תודה רבה רבה.

 

[קולדון]

 

[כמהאפשר]

תודה.

ואור, בבקשה אל תיפגעי מהתגובה שלי.
כמו שציינתי- כתבתי גם מהמקום החולה, הכואב שלי.

לא סתם אנחנו מוצאות חיבור אחת בתכנים של האחרת.


לא הייתה בי כוונה לפגוע ולהכאיב עוד יותר.
מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב והתעוררת לבוקר חדש, אחר.



איתך.

 

[אלומת האור]

מה פתאום להיפגע? לא נפגעתי כלל וכלל

פשוט התעייפתי מעצמי כבר, אז לא היה לי כוח לכתוב...

 

[someone343]

קוראת

את כל השרשור, ורוצה לחבק אותך חזק ולתמוך שכל כך קשה ומכאיב
כאן איתך תמיד
עדכני מה איתך

 

[אלומת האור]

תודה