טריגר

[שני 1099]

טריגר

האם להקיא....שוב? עכשיו כשכולם ישנים זה בהחלט אפשרי.
אבל אם אעשה את זה עכשיו, בחיים לא אצא מזה. אני כל כך רוצה לצאת מזה. אבל איך אפשר? שזה כל כך קל, כל כך טוב כשזה נגמר. כמו הסם הכי יקר ומסוכן שיש.
אם לא אקיא עכשיו, מחר כבר יהיה הרבה יותר קל לאכול נורמלי. או לפחות הסיכויים שאצליח יהיו גבוהים יותר.
הפחד אוכל אותי...שיפלו לי השיניים, שהשיער לעולם לא יפסיק לנשור, שלא אוכל להיכנס להריון.
ובכל זאת "עוד פעם אחת והעולם יראה ורוד..."

 

[פרפר בתוך אגרוף]

שני

מקווה שהצלחת לעבור את הרגע הזה, ולהצליח בלי.
כך או כך, את יודעת להגיד לעצמך את הדברים הנכונים,
ההקאה לא מביאה הקלה אמיתית.
אני תוהה אם את יודעת מה כן יכול להביא הקלה,
אם מצאת פעם משהו שיכול לעזור באמת.
עבורי הדבר הזה היה טיפול.
יש לך אחד?

 

[שני 1099]

היי

האמת היא שמאז שנכנסתי למעגל הנורא של האוכל והעיסוק בו, די שכחתי מה יכול להביא לי הקלה. או שאולי אני יודעת אך שום דבר כבר לא יכול לספק הקלה מיידית וחזקה כמו זו שמרגישים אחרי בולמוס והקאה.
טיפול למשל לא הקל עליי כמו שציפיתי שיעשה. זאת אומרת, ברגעים הקשים כשאני לבד בבית והמחשבות לא עוזבות ולא מניחות...לא מצאתי שהטיפול באמת החזיק אותי.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אפשר לשאול כמה זמן את בטיפול?

ההקלה של טיפול היא באמת לא דבר מהיר.
היא איטית ומצריכה הרבה עבודה בתוך הטיפול כדי להגיע לנקודה שבה הוא מקל בחיים שמחוץ לו. באיזשהוא שלב, בטיפול טוב, דברים מופנמים וכל מה שעשית בטיפול נמצא איתך גם בכל חלק אחר.
אבל עד אז... צריך לפתח כלים קצת יורת יומיומיים שיסיעו בשמירה על השפיות ובהקלה.
דברים כמו מוסיקה, ציור, טלפון למישהו, כל אחת והדברים הקטנים שעוזרים לה. אם אין לך כאלו, זו באמת עבודה חשובה לחפש אותם.
אולי תשימי לעצמך למטרה השבוע לשים לב לדברים שעושים לך טוב יותר ולנסות לעשות אותם בזמנים כאלו?

 

[hory0]

יקרה..

אני קוראת ושומעת מבין מילותייך איזה מלחמה ניהלת בתוכך..כמה רצון יש בך להתנגד לדחף להקיא, כמה את נלחמת בשינייך לא לוותר, גם לא רק הפעם, ויודעת כמה זה קשה לנצח במלחמה הזו. כמה היא מתישה, סוחטת ולעיתים מפתה. אבל כמה חשוב שיש שם מלחמה, שאת מאפשרת לה להתנהל, ונותנת לעצמך את האפשרות לנצח בה.
אני מקווה שהצלחת לנצח במאבק, שהצלחת להיאחז בקולות הבריאים שקיימים בך ומבוטאים היטב במלחמה שנערכת בקירבך..
מקווה כל כך שהיום היה קל יותר.

מה שלומך היום? איך את מרגישה?

שולחת חיבוק ודאגה כנה..

 

[שני 1099]

תודה רבה על התמיכה!

אומנם בלילה לא נשברתי והחזקתי בבטן ולא הקאתי. אבל למחרת בצהריים עשיתי את זה....אני יודעת שעצם זה שהצלחתי בפעם הקודמת זה כבר משהו גדול ואני צריכה להיות גאה. אבל בכל זאת, קיוויתי שזה ייפתח תקופה חדשה. תקופה ללא הקאות.


באמת תודה רבה על התמיכה וההבנה...זה כל כך משחרר לדעת שמישהו מבין באמת.

 

[hory0]

מכל הלב..

יקרה,

את צודקת כל כך..זה שהצלחת בערב לבחור שלא להקיא על אף התחושות הקשות שהתעוררו בתוכך, מראה שאת מסוגלת. שהצלחת פעם אחת, ותצליחי שוב ושוב אם רק תרצי. אני לא מתיימרת לרגע להגיד שזה פשוט וקל, ותמיד תהיי מסוגלת לבחור להתנגד, אבל זה שלך..וזה בתוכך..ואני מאמינה שעם תהליך נכון את תהיי שם.
אז נכון, קיווית שהפעם תצליחי ברגע לפתוח דף חדש ולהיפרד לתמיד מההקאות, אך הפעם זה לא הצליח, אך בפעם הבא זה יצליח, או בזו שאחריה, או בזו של אחריה..אין זה משנה. מה שמשנה זה שכשתהיי שם ותביטי לאחור בגאווה, תזכרי ותרגישי כמה חשוב היה שכל פעם מחדש האמנת בעצמך ונתת לך הזדמנות להצליח מחדש.

וגם רציתי להוסיף, שלפתוח דף חדש שלא יהיו בו כלל כתמים זו בקשה כל כך הגיונית ומובנת, אבל עלולה להיות מאכזבת..לפתוח דף חדש זה לבחור להיות בהתמודדות כל פעם מחדש, לדעת שיהיו נפילות כחלק מהתהליך, אך לבחור שאת לומדת וצומחת מכל נפילה כזו..לכן הדף לא יהיה נקי לחלוטין, אבל בסוף יהיה מצוייר בו סיפור ההצלחה שלך.

אני מבינה ממך שאת לא נמצאת בטיפול, ורוצה להגיד רק מניסיון אישי שלהצליח לעשות שינוי משמעותי לבד זה קשה מאוד, ולפעמים קשה מדיי..עבורי זה היה בלתי אפשרי. הצלחתי לזמן מה ואז שוב נפלתי וחזרתי לתהומות שלי..ורק טיפול איפשר לי לעשות תהליך אמיתי שהוא שלי. ונכון, אני עדיין בדרך..ויש נפילות..אבל אני מרגישה שאני במקום אחר ואני צועדת אט, אט, בשביל שבניתי לעצמי..

שולחת חיבוק חזק, חזק.. ומקווה שתוכיחי לעצמך שוב ושוב שאת מסוגלת. כי את מסוגלת!!

 

[sanest]

את באמת צריכה להיות גאה בעצמך, צעד קטן כזה הוא בעצם גדול כל התגברות היא משמעותית, יש נפילות אבל הכי חשוב לא לתת להן לייאש אותנו ולקום ולהמשיך הלאה.
בהצלחה