טקסים ואירופה

[איזבלה גרדנר]

טקסים ואירופה

בעוד שבועיים בעוונותי אני נוסעת לעיר אירופאית אחת כדי לקבל תואר וזה לא דבר פשוט: יותר ויותר נראה לי שחתונה ישראלית כבר דורשת פחות הכנות וכסף. למרבה המזל או הצער- עוד לא החלטתי סופית- אני מגיעה רק לטקס עצמו ולכן מנסה להשתתף בהכנות דרך האימייל ואוי זה כואב. נתחיל מזה שאותה אוניברסיטה מכובדת דורשת 100 עותקים של העבודה בגירסת ספר. עניין פעוט של 1000 יורו ולא, אין לי מושג מה הם יעשו עם כל כל הרבה עותקים ולא, הם לא חושבים שמתפקידם לשלם עבור הספרים. חוץ מזה ישנה קבלת הפנים שכוללת שני בחורים לבושי טוקסידו (אני משלמת), יין וכיבוד (שוב אני) והמון אורחים שלא אני הזמנתי. עכשיו, בחתונה לפחות מקבלים מתנות מהמוזמנים אבל לא בטקס הזה. אני אקבל רק כאב ראש. אגב, די ג'יי לא יהיה אבל צלם חתונות יהיה גם יהיה. לפחות אני לא צריכה לשלם על ההזמנות. אולי אני נשמעת קוטרית אבל אני מורטת שיער מעצבים כשאני רואה את החשבונות שאני צריכה לשלם ומתחרטת שלא למדתי בישראל בה אין שום טקסיות.

 

[adi1979]

רעיון ../images/Emo91.gif

שאי באמתחתך שקיות אשפה גדולות לארוע ואת כל האוכל שישאר קחי איתך הביתה. לגבי העותקים- תני להם שניים וספרי להם שכולם אותו דבר בסוף (הטובים מנצחים, מפיקים מוסר השכל וחיים באושר ועושר), את גם יכולה להפנות אותם לבית דפוס בארץ ו"לסדר" להם הנחה בהדפסה (באוניברסיטאות, למשל, הוצאת הספרים של אגודת הסטודנטים מסייעת במחירים נוחים

). שני בחורים בחליפות טוקסידו? דאגי לכך שבתום הארוע תקבלי את הטוקסידו ותמכרי אותו (או תשמרי לבן הזוג לארועים חגיגיים), צלם חתונות- אם נוכחותו לא רצויה תוכלי לשלוח כבר מחר בבוקר מכתב מגזרי עיתונים ובו "עצה" לבל יעז להופיע לארוע ו/או לחייב אותך או כל גורם אחר. אני מאמין שבתוך שבועיים המכתב יגיע ליעדו וימלא את ייעודו. מלבד זאת- כבר הצהרת על עצמך כחובבת קולינריה חריגה, וסיכמנו שתשהי במשך שבוע באיסלנד. תרכיבי את תפריט הכיבוד מבשר הכריש הרקוב ומוח כבש בחומץ, כך תוכלי להתגאות בעצמך על ש"הראית לממסד" וגם תשובי הביתה עם כמויות בשר כריש רקוב מהן תהני לזמן רב (את יודעת.. הוא לא יכול להתקלקל. במקרה הגרוע ביותר הריקבון ימות והכריש יקום לתחיה

). אשמח לספק פתרונות נוספים לכל בעיה שתצוץ בדרך..

 

[גרי רשף]

למה שני לובשי הטוקסידו? נערי ליווי?

 

[איזבלה גרדנר]

הלוואי

לזה דווקא הייתי מסכימה. תפקידם של שני עלמי החמד לסחוב עבורי את דפי ההרצאה- בערך 4 עמודים לבחור, מקווה שלא יפלו תחת הנטל או יחנקו מעניבת הפרפר. אני עדיין מנסה להסביר להם שאני באופן עקרוני וכלכלי נגד טקסים אבל האירופאים האנטישמים האלה בשלהם.

 

[מוּסקט]

שאלת תם

האם ההוצאות הללו 'חובה'? כלומר האם מוטלת עליך חובה להיות נוכחת בטקס? אני במקומך כבר הייתי מוצאת תרוץ להישאר בבית - ואפילו תרוץ כמו 'נגמר לי כל הכסף על התואר!'

 

[Mנטה]

מה היה קורה אם לא היית יכולה להגיע?

נגיד היית חס ושלום מעורבת באיזה תאונה או משהו ? לא היו שולחים לך את התעודה בדואר ? אני לא מבינה את זה...

 

[איזבלה גרדנר]

הטקס הוא חובה

היו פשוט דוחים אותו למועד אחר.

 

[אטיוד5]

תואר בארה"ב ...

עלה לי בשניים-שלשה עותקים ועוד איזה תקציר (אבסטרקט) שהייתי צריך לשלוח לארכיון לאומי, משהו כזה. על הטקס מחלתי.

 

[אזרח כדור הארץ]

מזל טוב!!!!!!

לא יפה לחלוק איתנו רק את כאב הראש!

ספרי... ספרי קצת על הספר החדש שלך

כולנו כבר גאים, מתרגשים וסקרנים! אין מה לעשות... הטקסיות עובדת, וכולנו מסתכלים בקנקנים

 

[גרי רשף]

על הבדלים תרבותיים

כשהייתי ילד קראתי בתדהמה על כל מיני שבטים פראיים שמטעמים "אסתטיים" תולים משקולות על תנוכי אוזניהם כדי להאריכם, מחדדים את שיניהם החותכות, מאריכים את צווארם בעזרת חישוקים וכו'. כיום אני תוהה מה בינם לבין אנשים מודרניים שמטעמים דומים עוברים ניתוח להגדלת החזה או איבר המין, מקעקעים ומחוררים את עצמם (פירסינג) וכו'. הצורך להשקיע כל כך הרבה כסף בטקס זו גזרה משונה שלא ברור לי מדוע אין איש מתקומם שם כנגדה אם כי אני מבין שיש אנשים שעבורם טקסי סיום עם טוקסידו ושמלות ערב ולימוזינות זה טעם החיים השווה כל מחיר. זה מזכיר לי קצת את השמחות המשפחתיות אצלנו (חתונה, בר מצווה, ברית מילה) שמחייבת הוצאות עתק הן מצד בעלי השמחה שנאלצים ליישר קו עם סטנדרטים גבוהים מאוד של אולם ותזמורת ואוכל וכו', והן מצד המוזמנים שמחוייבים לתגמל את המארחים בצ'קים נדיבים; וכל זה הוא בבחינת "יהרג ובל יעבור" דווקא בקרב חלק גדול מהשכבות החלשות.

 

[איזבלה גרדנר]

בגלל זה לא אהבתי ללמוד באירופה

כי הרגשתי שהדגש על הצורה בא על חשבון התוכן. או במלים אחרות: פחות חשובה העבודה עצמה ויותר חשובים הכריכה, הטקס והטוקסידו. לכן אני הולכת לטקס בלב כבד ויד קמוצה.

 

[Mנטה]

מוזר לחשוב שהאירופאים יותר

חומרניים מהאמריקאיים. או שחומרנות וטקסיות אלו שני דברים שונים ?

 

[איזבלה גרדנר]

שמרנות, לא חומרנות

האירופאים אכן הרבה יותר שמרנים וטקסיים. האוניברסיטאות שלהם הוקמו בימי הביניים ועד היום הם משמרים טקסים רבים. למשל, מכיוון שהאוניברסיטה החלה כמוסד דתי אז טקס הסיום שלי יהיה בכנסיה.

 

[אלי ו.]

יש הבדל קטן

אם אני אחליט לחגוג את הבר מצוה של בני בחוג המשפחה או להנשא בטקס צנוע ברבנות אני יכול לעשות את זה. המקסימום שאסבול תהיה ביקורת מהמשפחה ומהסביבה. (ואני לא מזלזל בכך) במקרה דנן אין את האופציה הזו. בקשר לשבטים הפראיים אני מסכים איתך ב 100%. לי לא ברור איך אישה שמנקבת את תנוכי אזניה יכולה לעקם את האף כשילדתה מחוררת את הטבור. ברגע שהסכמנו שחירור הגוף למטרות אסתטיקה זה דבר מקובל, כל וכוח הוא ענין של טעם ולא של עקרון.

 

[טללי בוקר]

מנסיוני הצרפתי (זה רלוונטי?)

האירופאים באמת מתוכנתים על מסורות ואופנים בהם יש לעשות את הדברים והמונח המאפיין הוא Comme il faut, כלומר "כפי שיש לעשות זאת". אבל מעבר לזה הם לא ממש דינוזאורים, הם יודעים על הרוח המודרנית ועל תרבויות אחרות ובדרך כלל ניתן לגשת בפשטות אל בעל הסמכות העליונה (מזכירת הפקולטה), להסביר את הבעיות במלים פשוטות בלי תוקפנות ובלי התבטלות ולקבל יד מושטת ונכונות לבחון את אפשרויות הגמישות.

 

[איזבלה גרדנר]

עקרונית אתה צודק

אבל אם מחברים ביחד תרבות אירופאית עם תרבות אוניברסיטאית שבנויה על פוליטיקה קטנונית ומשחקי כבוד רואים שאין דרך לצאת מהטקס המפוקפק מבלי לדרוך על יבלות של פרופסורים כבודים ומאובנים.

 

[ג שם]

ברכות

אז אמנם סביר להניח שאת האישור על התואר כבר קיבלת מזמן, אבל שרשור נערי הטוקסידו מהווה הזדמנות נהדרת לברכות איחולים ומשלוח זר פרחים רעננים