טעם העיר
כל שנה אני מקפיד ללכת לטעם העיר. אני בעצמי לא מבין למה. אני לא ממש מתחבר לקונספט של המוני אנשים שנדחפים בתור לדוכנים של מסעדות טובות שמגישות אוכל רע במחיר יקר. אבל הגישה נוחה, הדלק חינם, החניה חינם ואז אני מוצא את עצמי שנה אחרי שנה מבזבז 200 שקלים על בילוי ביריד הזה.
הפעם הגעתי ישר מהעבודה , ומאד רעב. פתחתי בדוכן של אל גאוצ'ו . אני די מצטער על זה. זה היה הדוכן הראשון שפיתה אותי, בעיקר הריח. הזמנתי אנטריקוט בלחמניה. קיבלתי סטייק דק , סביר בטעמו,מעט קר בלחמנייה עלובה ושכנראה לא טרייה. בסך הכל הצטערתי על ה 35 שקלים שבזבזתי ויותר מכך על המקום בבטן שגזלה המנה הזו.
בשנה שעברה הקונספט של מסעדות טובות שמגישות אוכל רע בא לידי ביטוי באופן מובהק בדוכן של רוקח 73 . הפאיה הזוועתית והעלובה שאכלתי בדוכן של המסעדה בשנה שעברה עדיין זכורה לי.
ניסיתי שוב את המסעדה, הזמנתי קלמרי מטוגנים עם ציפס. קיבלתי חרוט קרטון עם קוביות צ'יפס וכמות זעירה של קלמרי מטוגן עם רוטב איולי פלפלים. הפעם הטעם היה טוב, ואפילו הטמפרטורה של הקלמארי הייתה סבירה. מה שהפריע זו הכמות המועטה של הקלמרי. עם מעט פחות קמצנות הייתי יוצא מרוצה.
המשכתי עם שיפוד אנטריקוט, כבד עגל ושומן כבש בדוכן של מסעדת דארנא. שני שיפודים מוגשים בתוך לחמניית פרנה מרוקאית טרייה. זה היה סנדוויץ' נפלא. כל כך נהניתי שהזמנתי עוד סנדוויץ כזה.
אף פעם לא הצלחתי להבין את התור הארוך של אנשים של מול הדוכנים שמוכרים נודלס בסגנון המסעדות הסיניות של שנות השמונים כאשר יש מבחר כל כך גדול של דוכנים שמציעים אוכל מעניין ומפתה. אז ניסיתי. הזמנתי נודלס בסינית האדומה ועדיין אני לא מבין את תופעה. סתם נודלס.
קינחתי בעשר כוסות אייס קפה של יוטבתה בביתן הטעימות בכניסה.
נראה לי שאני אחזור מחר בשביל להזמין עוד סנדוויץ מהדוכן של דארנא.
כל שנה אני מקפיד ללכת לטעם העיר. אני בעצמי לא מבין למה. אני לא ממש מתחבר לקונספט של המוני אנשים שנדחפים בתור לדוכנים של מסעדות טובות שמגישות אוכל רע במחיר יקר. אבל הגישה נוחה, הדלק חינם, החניה חינם ואז אני מוצא את עצמי שנה אחרי שנה מבזבז 200 שקלים על בילוי ביריד הזה.
הפעם הגעתי ישר מהעבודה , ומאד רעב. פתחתי בדוכן של אל גאוצ'ו . אני די מצטער על זה. זה היה הדוכן הראשון שפיתה אותי, בעיקר הריח. הזמנתי אנטריקוט בלחמניה. קיבלתי סטייק דק , סביר בטעמו,מעט קר בלחמנייה עלובה ושכנראה לא טרייה. בסך הכל הצטערתי על ה 35 שקלים שבזבזתי ויותר מכך על המקום בבטן שגזלה המנה הזו.
בשנה שעברה הקונספט של מסעדות טובות שמגישות אוכל רע בא לידי ביטוי באופן מובהק בדוכן של רוקח 73 . הפאיה הזוועתית והעלובה שאכלתי בדוכן של המסעדה בשנה שעברה עדיין זכורה לי.
ניסיתי שוב את המסעדה, הזמנתי קלמרי מטוגנים עם ציפס. קיבלתי חרוט קרטון עם קוביות צ'יפס וכמות זעירה של קלמרי מטוגן עם רוטב איולי פלפלים. הפעם הטעם היה טוב, ואפילו הטמפרטורה של הקלמארי הייתה סבירה. מה שהפריע זו הכמות המועטה של הקלמרי. עם מעט פחות קמצנות הייתי יוצא מרוצה.
המשכתי עם שיפוד אנטריקוט, כבד עגל ושומן כבש בדוכן של מסעדת דארנא. שני שיפודים מוגשים בתוך לחמניית פרנה מרוקאית טרייה. זה היה סנדוויץ' נפלא. כל כך נהניתי שהזמנתי עוד סנדוויץ כזה.
אף פעם לא הצלחתי להבין את התור הארוך של אנשים של מול הדוכנים שמוכרים נודלס בסגנון המסעדות הסיניות של שנות השמונים כאשר יש מבחר כל כך גדול של דוכנים שמציעים אוכל מעניין ומפתה. אז ניסיתי. הזמנתי נודלס בסינית האדומה ועדיין אני לא מבין את תופעה. סתם נודלס.
קינחתי בעשר כוסות אייס קפה של יוטבתה בביתן הטעימות בכניסה.
נראה לי שאני אחזור מחר בשביל להזמין עוד סנדוויץ מהדוכן של דארנא.
