טעות

טעות

זה היה פורמט כזה, שככל שאתאמץ עדיין אשנא את עצמי, ואת אלו שאתאמץ בשבילם זה לא יספק.ברחתי משם אחרי דקה. אחרי שעות של התקפי חרדה שקדמו לדקה הזו. הייתי רעה, שוב. עשיתי שטות מטופשת, שוב. ושוב, אני לא יודעת איך לצאת מזה.
 

levshavur

New member


פנס שלום,
לעשות טעיות זה משהו שקשה להתמודד אתו, אבל אם תחשבי שגם אם יש נפילה אפשר לקום ולהמשיך...יהיה לך יותר קל...
באשר לשנאה עצמית...האם יש משהו, אפילו משהו קטן, שאת בכול זאת יכולה לאהוב בעצמך? זה יכול להיות משהו חיצוני - כמו לדוגמה צבע העיניים, או משהו פנימי כמו לדוגמה תכונות אופי...האם יש לפחות משהו אחד קטנטן? כי אם אחד כזה קיים, אז אפשר להתחבר אל המקום הזה בתוכך, המקום שמאפשר להביט בצורה קצת יותר חיובית...
אני אישית מאמינה שאין בחיים שחור ולבן, ושאפילו ביחס לעצמינו זה לא מוחלט...כמובן שלפעמים קשה שלא לראות רק את השחור...אבל העולם הוא לא קצוות, העולם הוא מורכב...זה כך גם ביחס למצבים בחיים, ליחסים עם בני אדם, וזה ככה גם ביחס לעצמינו...
אני חושבת שאפילו לאדם שהכי אוהב את עצמו, עדיין יש לפעמים את הרגעים האלה של 'איכס'...וזה כך גם להפך...אז תנסי לחפש נקודת חיבור כלשהי אל עצמך, אל הטוב שיש בך, ויש בך!!!
אני חושבת שאין טעם 'להתאמץ' בשביל אחרים...כי אין גבול לציפיות של אנשים, ואי אפשר תמיד להגשים את הציפיות של כולם, זה מתסכל...אבל את יכולה להתאמץ בשביל עצמך, בשביל ההרגשה הטובה שלך...
וכול מאמץ, אפילו הכי קטן שתצליחי לעשות שתהיה לו תוצאה כלשהי, הישג, אפילו הכי קטנטן ואפילו שנראה הכי טפשי, עדיין תוכלי להרגיש סיפוק ש'הנה עשיתי משהו' או 'הנה התקדמתי'...וזה משהו שאת יכולה לקבוע מה הקריטריונים שלך ל'עשייה' או ל'התקדמות'...לפי מה שאת רוצה, לא לפי הציפיות של אחרים.
מה דעתך?
לבשה.
 
למעלה