../images/Emo58.gif
טוב, זה נשמע הגיוני, כי הרעלת קריצ'ר הייתה למעשה ניסוי שמטרתו לבדוק האם השיקוי הוא מכשול יעיל או לא - ורק אם וכאשר הניסוי היה מצליח היה טעם להוסיף את לחש המילוי האוטומטי (אחרת היה צורך להחליף את המכשול), שאמור להפוך את המכשול לאפקטיבי גם בפלישה השניה-פלוס למערה. מצד שני, כאשר וולדמורט הסיק - נכונה או לא, זה לא משנה - שתוצאות הניסוי חיוביות, למה אז, כבר ברגע שהניסוי הסתיים והוא ניגש למלא שנית את הקערה, הוא לא הטיל את לחש המילוי האוטומטי? כלומר, אם נעקוב אחרי התשובה שלך, באמצעות מסקנות התגובה העילאית והמגניבה שלי, הרי שלומר שוולדמורט עדיין היה בתהליכי בחינת ההגנות זו טענה לא רלוונטית, כי את מכשול הקערה הוא כבר בחן - ואם כן, לא מתקבל על הדעת שוולדמורט הוסיף את הלחש אחרי שקריצ'ר עזב, כלומר חזר למערה (אותה עזב לפני קריצ'ר) אחרי "מות" קריצ'ר, גם בגלל שלא היה לכך שום טעם והוא יכול היה להוסיף את הלחש כבר אז וגם בגלל שיש אפשרות, בהקצנה-פרנואידית, שבמרווח הזמן שבין שתי הגיחות יהיו שתי פלישות למערה (בהנחה סבירה למדי שהוא הטמין את התליון שם מיד אחרי הרעלת קריצ'ר). (תשובה אפשרית היא שהלחש שהוא הטיל אחרי הרעלת קריצ'ר הוא של מילוי הקערה בכל פעם שהיא תתרוקן, ולא רק לפעם הספציפית ההיא. או, פשוט כמעט באותה מידה, שהוא הטיל עוד לחש רגע אחרי כן, בלי תשומת ליבו של קריצ'ר).