טסתי לפולין

[אניהואאני]

טסתי לפולין

היום בלילה אני טס לפולין למסע של 8 ימים אז כמובן שלא אהיה נוכח כאן. אני מקווה שהפורום יתעורר קצת לחיים בזמן שלא אהיה ושתפוז ימנו כבר מנהל (הם אמרו שהם קיבלו כמה פניות) . להתראות

 

[throught the way]

פולין

תהנה אם אפשר לומר את זה :/ ובעיקר שהחוויה תעבור כמו שצריך כי יש מה ללמוד ממנה. אתה נוסע עם הנוער העובד והלומד?

 

[throught the way]

חידוד השאלה

אתה נוסע במסגרת משלחת או אחרת? אם משלחת, אז בי"ס או תנועת נוער כמו נוער עובד ולומד (רק אתמול טסו כמה ידידים שלי מהנוער למשלחת לפולין )

 

[אניהואאני]

דרך בית ספר ../images/Emo13.gif

גם לי יש כמה מכרים שנסעו עם הנוער הלומד והעובד.

 

[yaakii]

חוויה נעימה!

 

[tamaguchi girl]

אני חזרתי שלשום,

והיה לי את המסע המושלם ביותר שיכולתי לדמיין לעצמי. חוויה מיוחדת ביותר- קשה, עצובה, כואבת אבל גם כיפית, מהנה ומגבשת של המשלחת (נסעתי במסגרת בי"ס). שיהיה לך מסע מוצלח, מיוחד ומשמעותי, ותחזור בשלום

 

[throught the way]

מתעניינת...

איך היה בפולין? את יכולה לספר על חוויות מעניינות??

 

[tamaguchi girl]

הכל היה מעניין, באמת שהכל, מכל בחינה ../images/Emo2.gif

מבחינת המסע והאתרים שהיינו בהם, והמחנות- לא היה קל. לא היה קשה כמו שחשבתי, אבל זה בעיקר כי אני לפחות הפעלתי המון מנגנוני הדחקה כי קשה לי להתמודד עם הנוסע, והתפרקתי בבכי פעמיים-שלוש, וציפיתי לבכות הרבה יותר. אבל לא יצא לי לחשוב על כל מה שראיתי ועל כל מה שעברנו שם עדיין..לקראת יום השואה בטח הכל יעלה לי מחדש, וזה גם דברים שלוקח להם זמן להתעכל..ההתפרקות באה בדיליי אחרי שכל ההדחקה תעלם. מבחינת החברים והקבוצה שיצאה- היינו בסביבות ה30, וזה הדבר הכי מגבש בעולם. הכרתי אנשים שבכלל לא ידעתי שקיימים אצלי בשכבה, התחברתי הרבה יותר לאנשים שעד עכשיו זה היה שיחות של 'היי-מה קורה' ולא מעבר, וגם הקשרים עם חברות ואנשים שקרובים אליי- התחזקו עוד יותר. ובכלל, פתאום גיליתי שיש לי דיבור עם מלא אנשים בתוך שבוע. היה פשוט כיף להיות ביחד עם כולם, בעיקר בלילות בבית מלון שכולם עוברים חדרים וביחד והכל מבחינת הקושי והצורך להתפרק ו/או לבכות- אי אפשר להגיד שזה קל, או לא נוגע/לא מזיז. זה קשה, אבל אצלי לפחות הקבוצה באמת תמכה וחיזקה ועודדה- גם אם זה מבלי להגיד כלום ורק להיות שם ולחבק או לא יודעת מה, זה עושה את ההבדל. וגם, באיזשהו שלב התנתקתי מהכאב ומהעצב ומהכעס ופשוט חשבתי על זה שאני חיה, בריאה ושלמה, ועל זה שאני עומדת בפולין על האדמה המקוללת שמלאה באפר ובגופות, וזו הנקמה הטובה ביותר שלי- שאני חיה וממשיכה בחיים וצוחקת ומהווה דור המשך למשפחה שלי ולעם היהודי, והמחשבה על זה שיש לי משפחה ובית לחזור אליו, ומדינה, ודגל וסמלים והמנון..זה היה פשוט מרגש ומעלה חיוך מהול בעצב אומנם, אבל זו הרגשה עילאית. וגם, בכל מחנה העברנו טקס, ואלו היו הפעמים הראשונות מבחינתי שבהן שרתי את התקווה בראש מורם ועם דגל ישראל עליי ובאמת התכוונתי לכל מילה. בטקסים האלו כמעט לכולם עמדו דמעות בעיניים..חוויה חזקה שזכורה לי מהטקס הראשון שעשינו בבירקנאו, זה שבסוף הטקס, כששרנו את התקווה, קבוצה נוספת שהסתכלה עלינו הצטרפה אלינו לשיר את ההמנון. אחרי הטקס התברר שהם בכלל קבוצה של נוער מפריז, וזה היה ממש מיוחד שהם הצטרפו אלינו לשיר את התקווה

מעבר לזה, כל אחד אצלנו התפרק בקטעים שיותר נגעו לו. אחד הטקסים היה 'לכל איש יש שם' שכל אחד הקריא שמות משפחה של אנשים שנספו בשואה ואם לא היה לו אז המדריך חילק שמות..בטקס הזה הקראתי שמות של קרובי משפחה שלי שנספו בשואה ובו היה לי קשה ופשוט בכיתי תוך כדי..גם באושוויץ נשברתי. אחרים נשברו במיידאנק, בטרבלינקה..כל אחד ומה שנגע בו. מבחינת המדריך- היה לי מדריך פשוט מצויין, ואני לפחות התחברתי מאוד אליו ולדרך שבה הוא העביר לנו את הכל. אהבתי שהוא גם ציני במידה, ורציני במידה, והכל פשוט במידה. הוא סיפר המון סיפורים אישיים של אנשים שהיו בשואה- חלקם ניצלו חלקם נספו, אבל בעיקרון הסיפורים היו מבין הדברים שהכי התעניינתי לשמוע. נגיעות בחיים של אנשים שהיו שם..לא יודעת להסביר למה, אבל התחברתי לזה מאוד. מבחינת מה אני לוקחת מהמסע- המוןהמוןהמון. קודם כל זה את זיכרון השואה, כמובן, ואת החובה שלנו להעביר את זה הלאה, ולעולם לא לשכוח. אני גם לוקחת איתי את כל הרגשות והמצבים הקשים, העצובים, הכואבים, המכעיסים, וגם את כל הרגעים הטובים, הרגעים המהנים של כולם ביחד, ערבי השירה בציבור עם הגיטרות

, הנסיעות באוטובוס, הטיסות

, היציאות המצחיקות, הבדיחות הפרטיות של המשלחת..ואחד הדברים הכי משמעותיים מבחינתי שלקחתי משם הוא כל העניין של הציונות ושל הערכה מחודשת של מדינת ישראל וכל מה שהיא מסמלת מבחינתי ומבחינת העם היהודי בכלל. מבחינת מזג האויר- היה ממש קר, בעיקר רוח קרה, אבל איכשהו מסתדרים עם המון שכבות ומעגלי חיבוק והצטופפות שבאמת מחממים. בשבוע שהייתי לא ירד גשם רציני, ירד בקושי פעמיים שלג וגם זה טפטוף קליל של 10 דק'..ושלג ירד רק פעמיים או שלוש וממש חלש, אבל אהבתי את העניין- זו פעם ראשונה שראיתי שלג יורד D:

מבחינת האוכל- אני הלכתי על האוכל הרגיל (לא כשר ולא צמחוני, אבל אני לא ממש מקפידה בעניין של כשרות) וסה"כ האוכל היה בסדר גמור וטעים לי לפחות, אבל הקטע המעיק זה שלא היה גיוון- בכל ארוחות הבוקר במלונות יצא שאכלתי קרונפלקס עם חלב/לחם עם מרגרינה וגבינה צהובה. בצהריים קיבלנו כל הזמן את אותם כריכים ארוזים, ובערבים היה כל הזמן חזה עוף וצ'יפס, או צ'יפס וחזה עוף, או תפוח אדמה שהתחפש לצ'יפס שהתחפש לחזה עוף..

מצטערת על החפירה

ואם יש ניסוחים לוקים בחסר או שגיאות תחביר וכאלה- אני מצטערת, זו השעה, ולא בדקתי את עצמי..יש מצב שהעייפות גרמה לי לכתוב בצורה עילגת

אה, את יותר ממוזמנת לשאול לגבי דברים ספציפים שמעניינים אותך- לא ידעתי כמה לפרט בהודעה הזו "

 

[yaakii]

היה כיף לקרוא! ../images/Emo13.gif

 

[tamaguchi girl]

שמחה לשמוע../images/Emo9.gif

 

[throught the way]

פולין...

זו באמת נשמעת חוויה מדהימה. גם אף פעם לא ברור כמה קשה יהיה שם, ואיך כולם יחזרו. אני מאוד מקווה לעבור את החוויה הזו. אבל שאלה שדי מסקרנת אותי... איך אפשר להעלות על האוטובוס אחרי ביקור במחנה השמדה ולדבר וגם לצחוק אולי, ולא להיות בהלם מטורף?

 

[yaakii]

דווקא צחוק וציניות הם הרבה פעמים תוצאה של

ההלם; דרך התמודדות שכזו. בכל מקרה-החיים זורמים, וגם אחרי שקרוב משפחה מת, אנשים ממשיכים את חייהם כרגיל. זו עצמה סוגיה מעניינת.

 

[tamaguchi girl]

האמת שאני גם שאלתי את עצמי לפני המסע,

איך באמת אנשים עושים את הסוויץ' הזה.. אבל כשהייתי שם, זה היה מאוד טבעי. בנסיעות לפני המחנות הקרינו לנו סרטים בנושא באוטובוס, חלק ישנו והשלימו שעות שינה, חלק הכירו את הסרטים אז לא צפו ושמעו מוזיקה/דיברו בינהם וכו', וחלק באמת ראו. זה דיי הכניס לאווירה של המחנה והביקורים והכל. בנסיעות אחרי שהיינו במחנות, אי אפשר לאגור בפנים את כל הכאב, ויש גבול לכמה אפשר לדבר על זה ולבכות, באיזשהו שלב גם אין כבר דמעות..אחת הדרכים לפרוק הכל הייתה לעלות לאוטובוס ולהתנתק מכל מה שראינו לכמה זמן- ואז מתחילים לדבר, ולשיר שירים שקשורים או סתם שירים רגועים, מעודדים, שמחים..ואם לא רוצים ממש לדבר או לצחוק יש מי שעבר לשמוע שירים באמפי ולהירגע..בנסיעות הארוכות יותר (מעבר לשעה-שעה וחצי..הכי ארוכות היו 4 שעות +-) כבר עברנו למצב שינה כי בלילה גם לא ישנים הרבה P: מסתדרים עם זה, באמת

 

[מעיין1000]

אני עומדת לטוס באוגוסט לפולין

ווואווו אני ממש רוצה להודות לך על התגובה המעניינת הזאת!!! אני עומדת לטוס לפולין כמשלחת מבית הספר בחודש אוגוסט והיו לי כל כך הרבה שאלות וחורים לא סגורים ואת ממש נתת לי מענה כמעט על הכל . נשמע שהיה באמת חוויה של פעם בחיים!

 

[tamaguchi girl]

שמחה לעזור D:

אם יש לך שאלות נוספות, את בכיף מוזמנת לשאול, זה חשוב לסגור חורים לפני, גם אני שאלתי וביררתי מלא לפני עם אנשי שכבר היו ^^" וכן, זו הייתה לגמרי חוויה של פעם בחיים

 

[אניהואאני]

../images/Emo6.gif אוי חזה העוף !

 

[אניהואאני]

תודה לכולם חזרתי

ביום חמישי בבוקר נחתנו ועכשיו התפנתי לפורום . אין לי ממש דרך לתאר את החוויה , היא מעצימה , מחזקת ומקרבת . אני בעד שכל תלמיד ישראלי יטוס לשם, ובכל זאת נגד המחיר הכל כך גבוה של המסע . אם יש שאלות ספציפיות אשמח לענות .

 

[throught the way]

כל הקטע של המחיר...

אני מסכימה שאת המסע הזה צריך לעבור כל תלמיד בישראל (כמובן ברצון) וזה לא בסדר שהמחיר שלו כל-כך גבוה, ומונע מרבים לנסוע...