המפוזרת מכפר אזר
New member
טלפון סלולארי
יש לי. אפילו השתמשתי בו פעם, והוא ידידותי מאוד, הא ראייה: מעולם לא נשך אותי. הוא אפילו שוכב לו בשקט מוחלט בתיק שלי, כבר לפחות שבוע וחצי הוא שוכב בשקט. כשקיבלתי אחד במתנה מהסתדרות המורים , קיבלתי טלפון לתיק. שימו לב, התיק שלי מעולם לא היה תיקון קטנטן לשפתון ולטמפון, ולא כי אני לא משתמשת בהם, אלא כי צריך ארנק בגודל שני תיקונים כאלה לפחות כדי שיישא את כולי בתוכו. צריך גם את רשיונות הרכב, מפתחות [ויש לי צרור שמכובד אולי לא ההגדרה הנכונה לו, אבל ענק כן]. צריך גם את כל הניירת של קופ"ח של הילדים ושלי, וצריך גם מחברת עם כל פרטי הילדים בגן [והשנה אלה גנים]. צריך יומן, אחרת אני נשארת בשנת שמונים ושבע, ואם היומן קטן מדי, אז הוא אובד בתיק, צריך יומן מכובד. צריך קצת ניירת שקשורה לתכנון השנתי. צריך ספר לי, וכמה ספרים קבועים לילדים. איזה דגם של דבורה בראה"ש, ארבעת המינים בסוכות, זית אחרי סוכות, שני חלזונות ועלי שלכת, ואנחנו רק בסתיו. מינימום חמישה דיסקים, שניים מהם שוכבים שם עוד מן השנה שעברה, כי כרמן זו יצירה שנעים מאוד לשמוע בנסיעה, וגם אוסף של יצירות של באך לצ'מבלו. ובהחלט צריך שלושה שפתונים ולא אחד, כי קניתי פעם ואין לי מה לעשות בהם והבטחתי לתת אותם לגן לפינת איפור, אבל שכחתי. בקיצור, התיק שלי בהחלט מכובד, הוא נקנה מחברה מפורסמת, הוא גדול, הריצ'רצ' שלו לא קרוע אבל מתעקש להפתח דווקא כשהתיק על גבי מפעם לפעם, ויש לי סימפטיה אליו למרות הכל. ובתוך התיק נמצא הטלפון השותק. לי לא אכפת בכלל שהוא שותק, כשאני נוהגת אני לא עונה לו, כשאני בעבודה אני לא שומעת אותו ממילא, וכשאני בבית אני עונה לטלפון שבבית. אבל הוא , הסלולארי שלי, וכנראה שגם שלכם, הפך למרכז התקשורת איתי. ולכן [בדרך כלל אחרי שבוע וחצי של שתיקה] כשאני מגלה שסיבת השתיקה היא בטרייה גוססת לחלוטין, אני מטעינה אותו עד השתיקה הבאה, ואז הוא נפתח, ואני מגלה שיש לי עשרות הודעות דחופות, סמסים שאין לי מושג ירוק איך פותחים כי הם מורכבים, סמסים שיש לי מושג ירוק איך פותחים, אבל אין לי מושג למה הגיעו כסמסים ולא כשיחות טלפון רגילות ותמונות שונות שחברים שולחים. ברגעים האלה [ועכשיו מתקרב אחד מהם] אני שואלת את עצמי לשם מה אני צריכה את הדבר הזה. הוא מסוגל לצלצל פתאום באמצע ישיבה חשובה, מעשה אהבה [מה שקוטל את המעשה בעודו באיבו], מקלחת, או נהיגה, כאמור, ואז אני שואלת את עצמי מה פיספסתי...... הוא מסוגל למות דווקא כשאני צריכה להתקשר באורח דחוף לביה"ס כי הייתה שיחה שלא נענתה ממנו, ומי יודע מה קרה לילדי? הוא מסוגל לצלצל באחת בלילה ואז אני עונה בבהלה, ומגלה שזו טעות ,סליחה גיברת, מותאסף..... אני משתדלת לשמור אותו רק למקרים דחופים כמו טיול לבד בחור נידח בארצנו הקטנטונת, אבל אני כושלת ומגלה את מספרו לכולם. אני לא אוהבת אותו, אני לא רוצה אותו , אבל יש לכולם, ואולי דווקא כשאהיה בשוק רמלה בתי תיפול [ח"ו] ותיפצע בשיעור ספורט? גנבו לי אותו פעם אחת. תאמינו לי, הגנב חכם ממני, הטלפון חזר אלי אחרי שבוע, ולא עשו בו שיחות......... כרגע הוא יושב לו בנחת על המיטה שלי בהטענה לשלושת הימים הקרובים, אני יודעת שהבטרייה נגמרת אחרי שלושה ימים, אבל הבטריה שלי נגמרה כנראה מזמן, ואני תמיד, אבל תמיד, שוכחת להטעין אותו. אה, ושכחתי משהו חשוב, "הודות לו" אני לא זוכרת את מספרי הטלפון של כל היקרים לי.......נכון, אני מטילה עליו אשמה בוטה במקום לנסות לזכור, אבל כשההארד דיסק מלא [ושלי מלא, בניגוד לבטרייה שלי] קל להפיל מספרים יקרים על טלפון ואחר כך להאשים אותו. יאללה, צריכה ללכת, יש לי הודעת סמס מג'אמפ, המרקיד שלי, סלקום, ואולי איזה מאהב פוטנציאלי שלא עניתי לו כשצילצל אתמול, כי לא הייתה בטרייה מוטענת אצל שנינו.
יש לי. אפילו השתמשתי בו פעם, והוא ידידותי מאוד, הא ראייה: מעולם לא נשך אותי. הוא אפילו שוכב לו בשקט מוחלט בתיק שלי, כבר לפחות שבוע וחצי הוא שוכב בשקט. כשקיבלתי אחד במתנה מהסתדרות המורים , קיבלתי טלפון לתיק. שימו לב, התיק שלי מעולם לא היה תיקון קטנטן לשפתון ולטמפון, ולא כי אני לא משתמשת בהם, אלא כי צריך ארנק בגודל שני תיקונים כאלה לפחות כדי שיישא את כולי בתוכו. צריך גם את רשיונות הרכב, מפתחות [ויש לי צרור שמכובד אולי לא ההגדרה הנכונה לו, אבל ענק כן]. צריך גם את כל הניירת של קופ"ח של הילדים ושלי, וצריך גם מחברת עם כל פרטי הילדים בגן [והשנה אלה גנים]. צריך יומן, אחרת אני נשארת בשנת שמונים ושבע, ואם היומן קטן מדי, אז הוא אובד בתיק, צריך יומן מכובד. צריך קצת ניירת שקשורה לתכנון השנתי. צריך ספר לי, וכמה ספרים קבועים לילדים. איזה דגם של דבורה בראה"ש, ארבעת המינים בסוכות, זית אחרי סוכות, שני חלזונות ועלי שלכת, ואנחנו רק בסתיו. מינימום חמישה דיסקים, שניים מהם שוכבים שם עוד מן השנה שעברה, כי כרמן זו יצירה שנעים מאוד לשמוע בנסיעה, וגם אוסף של יצירות של באך לצ'מבלו. ובהחלט צריך שלושה שפתונים ולא אחד, כי קניתי פעם ואין לי מה לעשות בהם והבטחתי לתת אותם לגן לפינת איפור, אבל שכחתי. בקיצור, התיק שלי בהחלט מכובד, הוא נקנה מחברה מפורסמת, הוא גדול, הריצ'רצ' שלו לא קרוע אבל מתעקש להפתח דווקא כשהתיק על גבי מפעם לפעם, ויש לי סימפטיה אליו למרות הכל. ובתוך התיק נמצא הטלפון השותק. לי לא אכפת בכלל שהוא שותק, כשאני נוהגת אני לא עונה לו, כשאני בעבודה אני לא שומעת אותו ממילא, וכשאני בבית אני עונה לטלפון שבבית. אבל הוא , הסלולארי שלי, וכנראה שגם שלכם, הפך למרכז התקשורת איתי. ולכן [בדרך כלל אחרי שבוע וחצי של שתיקה] כשאני מגלה שסיבת השתיקה היא בטרייה גוססת לחלוטין, אני מטעינה אותו עד השתיקה הבאה, ואז הוא נפתח, ואני מגלה שיש לי עשרות הודעות דחופות, סמסים שאין לי מושג ירוק איך פותחים כי הם מורכבים, סמסים שיש לי מושג ירוק איך פותחים, אבל אין לי מושג למה הגיעו כסמסים ולא כשיחות טלפון רגילות ותמונות שונות שחברים שולחים. ברגעים האלה [ועכשיו מתקרב אחד מהם] אני שואלת את עצמי לשם מה אני צריכה את הדבר הזה. הוא מסוגל לצלצל פתאום באמצע ישיבה חשובה, מעשה אהבה [מה שקוטל את המעשה בעודו באיבו], מקלחת, או נהיגה, כאמור, ואז אני שואלת את עצמי מה פיספסתי...... הוא מסוגל למות דווקא כשאני צריכה להתקשר באורח דחוף לביה"ס כי הייתה שיחה שלא נענתה ממנו, ומי יודע מה קרה לילדי? הוא מסוגל לצלצל באחת בלילה ואז אני עונה בבהלה, ומגלה שזו טעות ,סליחה גיברת, מותאסף..... אני משתדלת לשמור אותו רק למקרים דחופים כמו טיול לבד בחור נידח בארצנו הקטנטונת, אבל אני כושלת ומגלה את מספרו לכולם. אני לא אוהבת אותו, אני לא רוצה אותו , אבל יש לכולם, ואולי דווקא כשאהיה בשוק רמלה בתי תיפול [ח"ו] ותיפצע בשיעור ספורט? גנבו לי אותו פעם אחת. תאמינו לי, הגנב חכם ממני, הטלפון חזר אלי אחרי שבוע, ולא עשו בו שיחות......... כרגע הוא יושב לו בנחת על המיטה שלי בהטענה לשלושת הימים הקרובים, אני יודעת שהבטרייה נגמרת אחרי שלושה ימים, אבל הבטריה שלי נגמרה כנראה מזמן, ואני תמיד, אבל תמיד, שוכחת להטעין אותו. אה, ושכחתי משהו חשוב, "הודות לו" אני לא זוכרת את מספרי הטלפון של כל היקרים לי.......נכון, אני מטילה עליו אשמה בוטה במקום לנסות לזכור, אבל כשההארד דיסק מלא [ושלי מלא, בניגוד לבטרייה שלי] קל להפיל מספרים יקרים על טלפון ואחר כך להאשים אותו. יאללה, צריכה ללכת, יש לי הודעת סמס מג'אמפ, המרקיד שלי, סלקום, ואולי איזה מאהב פוטנציאלי שלא עניתי לו כשצילצל אתמול, כי לא הייתה בטרייה מוטענת אצל שנינו.