טלפון מפעמונים

[שחר חרישי]

שהבעל ייקח אחריות.

 

[מישהי1632]

הלוואי,

זה לא יקרה.
בעלי פסיבי מאד וביישן. כשהוא פונה מחבבים אותו בהבדל ממני שמעוררת שנאה מיידית, אבל קשה מאד להוביל אותו לפעולה.
כך היה בשנים שהילדים היו קטנים. כשהיו בעיות, מכות בגן, התנהגות לא רצויה של מטפלת/משפחתונית - בעלי היה "משסה" אותי בהם. לפעמים היה ממתין לי במכונית עד שאסיים את הקרב.
השגתי תוצאות. הילדים שלי זכו ביחס טוב. לא חטפו מכות ונשיכות בגני ילדים, גם במקומות שהתנהלו כמו המערב הפרוע (ותתפלאו, דווקא בגנים פרטיים בשכונות מיוחסות) והגננות/מטפלות/משפחתוניות שנאו אותי עמוקות. קיללו אותי בחום שיהיה לי רע כול החיים, קראו לי משוגעת, מה לא.
על עזרה מהמשפחה המורחבת אין מה לדבר.
מצידם אני יכולה לתלות את עצמי על ראש העץ מחר.

 

[Mלכת השלג]

מכירה את זה מקרוב

זו הדינמיקה בין הוריי. אבא שלי שקט וביישן ואמא שלי הורגת יתושים עם תותח.

היום היה לי דין ודברים עם מנהלת הקייטנה של הבן שלי. נאלצתי להביא אותו בעצמי כי הוא לא מוכן להמתין מדי בוקר מעל חצי שעה להסעה. תגובתה היתה: "את היחידה שמתלוננת". זה הקפיץ אותי. הרגשתי שהיא מחזירה אליי את הבעיה במקום לקחת אחריות ולתקן. אבל המשכתי לדבר בנימוס. ובאמת, בסופו של דבר אחרי שיחה עם הנהג הבעיה נפתרה. אולי היא חושבת שאני קצת נודניקית, אבל אני יכולה לחיות עם זה... בשבילי זה אימון נהדר כי לא היה לי מודל מוצלח בבית לאסרטיביות בריאה ומרבית חיי התנהלתי כמו בעלך. רק שלא יכעסו עלי... עכשיו אני מתאמנת. לאט לאט. בסוף אצליח לעשות את זה כמו שצריך...
אני חושבת שגם את יכולה לעשות את זה. ללמוד ולתרגל התנהלות אחרת.
אני חושבת שאת אשה חכמה ומבינה עניין, אבל המצב הרגשי שלך צובע כל אינטראקציה ואת מופעלת בקלות. אני גם חושבת שאת צריכה לעשות את זה, כי הצלחה עשויה לעודד אותך לפעול כך גם מול אנשים אחרים.
לכן אני מציעה לך לנסות שוב עם פעמונים או לפנות לארגון אחר ולשנן לפני מספר כללי עשה ואל תעשה.

הנציג שם כדי לעזור לך
גם אם יש לך נסיבות מקלות, האחריות על ההתנהלות הכלכלית רבת השנים היא שלך ושל בעלך
הקיצוץ יהיה כואב מאד. זכותך לקטר, אבל רק תוך כדי הקיצוץ
קווים אדומים מעטים(לא לעשות דברים הכרוכים בעבודה פיזית, לא לזרוק את הבנות מהבית)
ראש פתוח לכל השאר
מצבך הנפשי לא רלוונטי לפגישה, ממילא אין לארגון כלים לעזור לך בזה
מצבך הבריאותי רלוונטי רק בחלקו, ספרי רק מה שהכרחי
שמרי על דיבור מכבד, גם מול דיבור הנחווה שיפוטי. זכרי את המטרה.

בשורה התחתונה, את חייבת עזרה. גם בנושא ניהול ובעיקר מול הנושים. כארגון יש להם כח. אל תוותרי על העזרה שלהם.

 

[מישהי1631]

טלפון מפעמונים

התקשרה אלי עכשיו נציגה של "פעמונים". ובשיחה מנומסת ואדיבה של חצי שעה שלחה אותנו לכול הרוחות.
אנחנו לא מתאימים להם.
לא ידעתי שיש להם בחינות כניסה. סיכמנו שבעלי ואני אוספים את המסמכים החסרים וקובעים פגישה נוספת ופתאום השיחה הזאת. הנציג הודיע שהוא לא רוצה לעבוד איתנו.
אני מניחה שהמצב הרפואי שלי הפחיד אותו.
מה אני עושה עכשיו?

 

[שחר חרישי]

מה הסיבה שאינכם מתאימים?

בשיחה של חצי שעה בטח נאמרו הרבה דברים. תוכלי לתמצת לנו כדי שנבין יותר טוב?
גם לי פעמונים לא יכלו לעזור, כי אין לי הכנסה קבועה, ואי אפשר לבנות תכנית מסודרת כשההכנסה משתנה כל חודש. אבל אצלכם זה לא כך . מה כן?

 

[Mלכת השלג]

מצטרפת לשאלה

 

[מישהי1631]

הנציגה התפתלה ולא אמרה ישירות

אני מניחה שהם נבהלו מהמצב הבריאותי שלי ובעיקר מהמצב הנפשי. הם לא רוצים לקחת אחריות על מישהי עם מחשבות אובדניות.
בקיצור - כמו כולם - הם עוזרים למי שלא צריך.

 

[Mלכת השלג]

ספרת להם על המחשבות האובדניות?

 

[מישהי1632]

כן. סיפרתי וזו כנראה הסיבה שהעיפו אותנו.

 

[שחר חרישי]

יש סיכוי שתצרו קשר שוב ותבקשו נציג אחר?

בכל מחוז פועלים כמה וכמה נציגים. אולי תבקשו לדבר עם הרכז האיזורי, תביעו את נכונותכם לשתף פעולה בכל מה שנדרש, ותבקשו שיתאים לכם נציג קשוב וגמיש? (ואולי אפשר לזרוק משפט כמו "הייתי מתוחה / עצבנית / לחוצה ודיברתי שטויות" וכדו', כשיעלה נושא השיחה שכשלה? לנסות לרכך ולטשטש את הרושם שדברייך עשו?)
ולהבא - אני מציעה שתסתכלי על מפגשים עם אנשים כעל משחק אסטרטגיה. שחמט, דמקה, דמקה סינית, מה שעושה לך את זה. תסמני את התוצאה הרצויה, ותדאגי שהמהלכים שאת עושה יהיו כאלה שמקדמים אותך לעברה. מה להגיד, איזה מידע לחשוף איפה, איזה רושם לנסות ליצור - כל אלה מהלכים במשחק, ואם מבצעים אותם ללא מחשבה עלולים להפסיד.
יש מקומות שנכון ומועיל לחשוף מצוקה קשה (למשל: בוועדה של ביטוח לאומי או אצל רופא ממיין ב"בריאות הנפש"), ויש מקומות שזה לגמרי גול עצמי! תפסיקי להכניס לך גולים עצמיים!!

 

[הקוסמת הורודה2]

מישהי תנסי שוב

אל ייאוש הפעם בלי לשפוך הכל. וגם הם נתנו לך כבר כמה עיצות מועילות לגבי איך להצטצמצם בינתיים תנסי לחשוב מה את כן יכולה ומנסה ליישם.

 

[מישהי1632]

אמרתי את הדברים שהצעתן עוד בטרם כתבתי כאן

אני מכירה את הטון הכאילו נחמד של "תעופי לנו מהעיניים". הסברתי שאני רגשית מאד בגלל המחלה והניתוחים שעברתי, שאולי יש גם חסר הורמונלי שגורם לי להיות רגשית ועצבנית, שאני מצפה מהם לעזרה כלכלית בלבד, לא נפשית, ואני מחוייבת לתהליך.
לא עזר.
אני צריכה לשבת עם הפסיכולוג שלי ולהקדיש כמה פגישות לנושא ההתנהלות מול ספקים, רופאים ואנשי מקצוע. הפרעות האישיות שלי גורמות לי לא לקבל טיפולים שאני זקוקה להם.
ואני זקוקה ועוד איך, בעיקר בתחום הרפואי. (איש הבטחון בבניין של קופת חולים אמר בחיוך שאני אחת המנהלות שם...)
אותה תבנית שחוזרת על עצמה - בהתחלה יש רצון טוב, למשל של רופא, ובהמשך הוא מתרחק, לא מתקשר גם כשתוצאות חוזרות חריגות, מסרב לשלוח לרופאים נוספים, מסנן אותי. ואז אני צריכה להחליף מרפאה.
כבר "שרפתי" את היחסים עם המרפאה השכונתית, ובקרוב עם המרפאה בשכונה הסמוכה.
איך נוהגים באסרטיביות, בעקשנות מול גורמים קשים ומתקמצנים, בלי לריב, בלי לאבד את העשתונות?
הלוואי וידעתי.

 

[Mלכת השלג]

גם אני מציעה לנסות שוב

ובנוסף, מצאתי את זה
www.mekimi.org.il
נסי גם אותם.

 

[מישהי1632]

תודה! לא הכרתי אותם.

 

[שחר חרישי]

מישהי, את חייבת ללמוד לסנן מה להגיד למי!!

 

[אלישבע24]

מה זה ''פעמונים''?

 

[שחר חרישי]

ארגון שמסייע למשפחות שנקלעו למצוקה כלכלית.

(אבל לא בסיוע כספי, בהערכות כלכלית נכונה ובמשא ומתן מול נושים וכו')

 

[נעמי טאובר]

טלפון מפעמונים

שלום מישהי1631
מצער מאד לשמוע.
כפי שכתבו כאן- סביר ששינוי עמדתם של פעמונים נובע מדיבוריך על התאבדות.
גם אם זה קשה ביותר- אין מנוס מלקחת עליך אחריות להתנהלות שלך. ייתכן שלעתים את טועה ומשתמשת במה שאת מרגישה שהוא קריאה לעזרה (איומי התאבדות) במקום הלא נכון- מול אנשים שזה ממש לא תפקידם ושאין להם ההכשרה והפניות לכך . מתנדב של פעמונים הוא בוודאות לא כתובת לדיבורים על התאבדות.
אני מצטרפת להצעות כאן- לפנות אליהם שוב ולהתנצל על שהיית מוצפת והצפת, להסביר שאת לא באמת אובדנית (גם אם לעתים את מרגישה אחרת בתוכך, ואת זה כמובן לא להזכיר, זה לא עניינם) ולבקש שישקלו שוב לסייע. לך בתחומם. לבלוע את הרוק אם הנציג נשמע לך נוזף או מתנשא, ולאמץ כל הצעה בת- ביצוע, קשה ככל שתהיה. כי מצב כלכלי חמור מאד דורש אמצעי ריפוי מחמירים.
ויתור על חוגים אינו מסוכן או זוועתי כמו ויתור על החיים!!!!!!!!!!!!
אני מוסיפה כאן את הערכתי הרבה לתיאור היפה החוויה הפנימית של אי צדק ותחושת זכאות בפוסטים הקודמים, אמפתיה כזו יכולה לתמוך בך ולתת כוח, ובפועל בהתנהגות בעולם- חשוב להכיר במציאות.

 

[מישהי1631]

תודה לכן, אנסה לממש את הצעותיכן

ולחפש אנרגיה, לא יודעת מאיפה.
זה מעודד שמקדישים לך תשומת לב מעמיקה כפי שעשיתן. אני לא רגילה לזה.

 

[שחר חרישי]

כיף להתרגל לדברים טובים!