טלפון לילד - שתפו אותי בהגיגיכם

[פרת וחידקל]

טלפון לילד - שתפו אותי בהגיגיכם

מתי ציידתן את הילד בטלפון / מתי נראה לכן שתציידו? הכוונה היא לא לגיל, אלא ל"שלב" בעצמאות (כשהוא התחיל ללכת ולחזור לבד מבי"ס / כשהוא התחיל לנסוע בהסעה / כשהוא התחיל להסתובב לבד הרבה ולא רק לבי"ס / כשהוא התחנן / בבר מצווה / לעולם לא). דיברנו על זה אתמול (בן 8.8). הוא לא מבקש, ואומר שלא אכפת לו. הוא הזכיר את זה בכלל כי לא מזמן "עלינו שלב" והוא התחיל בימים מסוימים לחזור הביתה לבד ואף קיבל מפתח, אז הוא אמר ש"יש ילדים שיש להם טלפון, אבל לי יש מפתח, אז זה בסדר", כלומר ממש הציג את זה כמין סממן של עצמאות. אז אני מתחילה לתהות מתי אני ארגיש ש"צריך".

 

[adip78]

אנחנו עוד לא שם, אבל ממה שאני רואה מסביבי

מה שאני רואה אצל חברים שרובם התחילו עם הפלפון כשהילד התחיל ללכת לבד לבית ספר. זה שלב שמלחיץ את ההורים (מה קורה אם הילד לא הגיע הביתה, איך נאתר אותו)

 

[פרת וחידקל]

זהו שהגענו לשלב הזה באופן חלקי, ועדיין נראה

לי שהוא לא צריך. בי"ס 5 דקות מהבית, הוא לא הולך בשום מקום מבודד או מסוכן. אם אני אראה שהוא לא מגיע אחרי X זמן, אני אצא לקראתו. ויותר מזה - יש לי חשש שטלפון הופך את זה רק ליותר מלחיץ, כי כדי שיהיה אפשר לאתר אותו צריך שהוא יזכור להדליק אותו כשהוא יוצא מבי"ס, וזה הרי לא יקרה. בקיצור - בגלל שלשם הגענו וההרגשה שלי היא שעוד לא, אני תוהה מתי ולמה כן.

 

[אמאגירפה]

ההבדל אצלך

שאת מחכה בבית, ובי"ס קרוב לי נראה שמי שמצייד בנייד אלה בעיקר הורים שהילד נוסע בהסעה או שהילד חוזר לבית ריק, או שילוב של שניהם. במקרה שלכם (בי"ס קרוב, אמא בבית) זה ממש לא נראה לי הכרחי

 

[נושי 14]

מסכימה

אם הבית ספר 5 דקות מהבית ואת בבית אז לא נראה לי שיש צורך. מי שנמאת בעבודה ולא יכולה לצאת ולרות אותו מתעכב עם החברים מתחת לבית צריכה את הטלפון.

 

[שרון של אופיר]

אצלנו נוסע בהסעה וחוזר לבית ריק. אין סלולרי

כיתה ג'. משנה שעברה חוזר לבית ריק (יש לו מפתח). על הטלפון הביתי רשום בגדול המספר שלי והמספר של בעלי. הוא יודע שאיך שהוא נכנס הבייתה הוא צריך להתקשר אלי ולהודיע שהגיע. אם הוא לא מתקשר, אז 5 דקות אחרי השעה הרגילה בה הוא אמור לחזור - אני מתקשרת הבייתה. רק פעם אחת, בשנה שעברה, הוא החליט ללכת לחבר בלי להודיע, ולא מצאנו אותו. אז שקלנו לתת לו סלולרי. אבל מהר מאוד הרעיון הזה ירד.

 

[שקשוקה שוב]

בדיוק בשלב בו

התחלתי להרגיש שאם היה לו טלפון זה היה מרגיע אותי. וזה שלב מתעתע כזה, עד שבטוחים.

 

[מיוליקה]

אצלנו

כשהבנות עזבו את הצהרון והגיע השלב שלא בכל רגע נתון ידעתי היכן הן - חזרו הביתה לבד מבית הספר, הלכו לבד לחברות, הלכו עם חברות לאכול גלידה, החליטו בסוף יום לימודים שבא להן ללכת לחברה וכיו"ב. הן היו בכיתה ד'. קיבלו דגם פשוט. וכמובן שב- 90% מהפעמים שאני מנסה להשיג אותן הן בכלל לא שומעות את הנייד, ואז מתחילים לי הסרטים בראש ...

 

[emu99]

ביקשת הגיגים, קיבלת...

את הגדול ציידתי בפלפון רק בשלב החטיבה. ללכת לבד הביתה הוא הלך הרבה קודם, אבל זה התחיל להיות מעיק על החברים כל התיאומים - מי הולך למי, מי בא למי, מי אוסף את מי ומתי, ולכן קיבל פלפון. בגלל הגיל והאחריות האישית לא דגם הכי פשוט, אלא משהו מספיק - עם מצלמה ונגן אבל לא פנסי אלא עם דגש על עמידות ואמינות. מחזיק יופי מאז, והוא אפילו לא רצה לשדרג בבר מיצווה. המרכזי הוא סאגה בפני עצמה - הוא קיבל שנה שעברה לאור הליכה לבד הביתה (הגדול מסיים הרבה יותר מאוחר הרבה ימים ומגיע יותר מרחוק). הוא כבר הספיק להפיל ולשבור, לאבד (ולמצוא!) ולשכוח אותו יומיים בבית הספר (מזל שאיש התחזוקה מצא ושמר). מצד אחד הוא לא הכי אחראי (וגם הפלפון לא הכי יקר) מצד שני הוא צריך אותו לתיאומים, אני מעדיפה לדעת איפה הוא ומה הוא עושה. אה, וגם להיות מסוגלת לצעוק עליו כשהוא לא מגיע לאן או מתי שהיה אמור....

אמו

 

[פרמלה]

אצלנו כל אחת קיבלה

עם עלייתה לכיתה ב' - לטעמי מוקדם מדי ומיותר בשלב ההוא, כי מילא לוו תמיד להסעה ומההסעה ולא ניהלו חברי חברה ספונטניים. אבל פרמל רצה בשביל השקט הנפשי שלו.

 

[juspan]

לא מזמן, ביום שההסעה ממש עשתה לי התקף לב

עם איזה איחור קיצוני, החלטתי שלא יכולה ככה במקרים כאלה עם טלפונים שבורים של מנהל ההסעות שמתקשר לחפש איפה הנהג, ואני מתקשרת אל בעלי ובעלי שוב מתקשר אליו ואני מצד השני וכו' וכו'. החלטתי שאני רוצה קשר ישיר איתה במקרים כאלה, אז ציידנו אותה בפלאפון ישן שלי (תחילת כיתה ב'), ללא שום אטרקציות. בשביל להתקשר ולסמס אלינו בלבד במקרה הצורך ולקבל שיחות מאיתנו. אגב, כבר קודם היא נכנסה לפעמים לבד הביתה עם מפתח אם לא הספקתי לחזור בזמן מהאיסוף של אחותה, וגם זה קצת הציק לי והרגשתי שכדאי לתת לה פלאפון גם למקרים האלו שתרגיש בטוחה. המצחיק שעד לא מזמן היא התייחסה לזה נורא בסודיות ולא רצתה שידעו בהסעה ובביה"ס שיש לה פלאפון, לא הצלחתי להבין למה. עכשיו גילתה וכבר איזה ילד מכיתה ג' שמושך לה בצמות כבר הרבה זמן ביקש ממנה את המספר שלשום והיא בתמימותה רצתה לתת לו. הבהרתי לה שזה לא מיועד לקשקוש עם חברים (ובטח לא עם לא חברים...). עוד יותר מצחיק בעיני איך שהיא מתייחסת בחרדת קודש לחוקי ביה"ס בנוגע לזה (אסור להשתמש בפלאפון בביה"ס עצמו), גם כשהיינו שם בערב שבוע שעבר באסיפת הורים, איתה, וביקשתי שתפתח אותו כשחיכתה לנו במסדרונות בחוץ, היא התעקשה שאסור בביה"ס!

היא גם שוכחת להדליק אותו כשיוצאת מביה"ס והמון פעמים כשאני רוצה להודיע לה משהו בעודה בהסעה הוא סגור, היא פותחת אותו מיד כשמגיעה לרחוב שלנו ואז מתקשרת אלי בד"כ אם אני לא עונה כי לא בבית.

 

[MeChal1]

אנחנו ציידנו בתחילת השנה הנוכחית

כשעלתה לכיתה ג' (בת 8 וחצי) והתחילה לחזור לבד הביתה. לבית ריק הכוונה. בהתחלה חשבנו שאפשר יהיה לדחות את זה עוד קצת ולהסתפק בסיכום איתה שהיא תתקשר ברגע שהיא נכנסת הביתה, במחשבה שניה כשחשבתי שאם תיקלע לאיזושהי בעיה דווקא בדרך או ביציאה מביה"ס השיחה הזאת אלי מהבית לא תעזור מן הסתם. אז העדפנו להיות רגועים יותר ולצייד אותה במכשיר. אם לא היה עניין החזרה והשהות העצמאית בבית לא הייתי קונה כבר עכשיו נייד בשבילה.

 

[פרת וחידקל]

תודה לכולן. חיזקתן את דעתי שנחכה לשנה הבאה.

כרגע גם כשחוזר לבית ריק, אני מגיעה כמה דקות אחריו, וגם את יתעכב בדרך - דרכו רצופה באנשים מוכרים שיוכלו לעזור בשנה הבאה התכונית היא שאינשאללה הם יחזרו הביתה יחד מבי"ס, כלומר הוא יהיה אחראי גם על אחיו הקטן, ואז זה יכול להיות יותר רלוונטי.

 

[צלילי מיתר]

כשמתחילים ללכת בלעדי לחברים/בית ספר/חוג

הבת קיבלה בגיל 9 הבן, עדיין הולך איתי לכל מקום.