טיקים ועוד שאלה

[פ ל ו ס י]

טיקים ועוד שאלה

שלום לכם, בני בן 10 כמעט, מאובחן ADHD (ללא היפראקטיביות) מקבל ריטלין 10 מ"ג. מאז נוטל ריטלין (ברוטו כשנה) מתלונן על בחילה (ולא רק ירידה בתאבון) משך יום הלימודים. אנו נמצאים במעקב תקופתי במרפאת ADHD ותמיד המליצו לנו המלצות שונות (לתת לו אוכל לפני.. ארוחת בוקר....) וכל מני כאלו - שלא סייעו לתופעה. לאחרונה החל לפתח טיקים (אשר החלו בעקבות פצע אמיתי בתוך האף, אך כשזה חלף - תנועות האף המשיכו) הפסקתי את הריטלין על דעת עצמי (ביקורת יש לנו רק עוד כחודש וחצי) גם כך אינני רגועה ממתן הריטלין עקב תופעות הבחילה על אף שא-י-נ-ני- נמנית עם מתנגדי הריטלין ואני מתעדכנת ומעודכנת בכל מגוון האסכולות ומודעת ליתרונות. תחושת הבטן שלי היא שהגוף שלו מאותת שהריטלין אינו טוב לו. אני חוששת מההמלצה האפשרית לעבור לסוג אחר של תרופה מכיוון שלהן תופעות לואי רבות יותר. מה דעתכם? עשיתי נכון? מה דעתכם על האצה הכחולה? גינקו בילובה? אחרים? ועוד שאלה, בני מאובחן עם לקויות למידה (חשבון וקריאה) ולאחרונה שמעתי על שיטת "אלן דורון" (קשה לו מאוד בחשבון) ושיטה זו מפתחת תוך שימוש חוייתי במספרים את התפיסה המתמטית. שמעתם? התנסתם? תודה

 

[אנימא]

אני איתך. גם אצלנו הריטלין עשה נזק

אבל ממש נזק. בהתחלה בכלל לא היו תופעול לוודאי. אבל בשנה השניה (כיתה ב') מיד עם תחילת נטילת הריטלין החלו כל מיני תופעות מוזקות.גירודים לא מוסברים בכל מיני מקומות בגוף. טיקים ומשיכות באף. פצעים שהיו בראש ובאוזן פתאום הפכו לבעייה כי הילדה לא יכלה להפסיק לפתוח אותם שוב ושוב. ואח"כ הגרוע מכל: תלישת שיערות עד כדי קרחת !!!!!!!הפסקנו את הרטלין בהתייעצות עם רופאת הילדים שעמדה על כך שהוא לא עושה לה טוב. מיד. אבל מיד עם הפסקתו הילדה הפסיקה להתעסק עם שערותיה (כיום היא מתעסקת אבל היא לא !! תולשת אותם) הגירודים פסקו. הטקים לא אבל זה גם יכול להיות בגלל מצב שאצלי לפות הילדה לחוצה וזאת התוצאה. (לא לשכוח את החרדה שהילדים האלה חיים בתוכה - לא פלא שהם לחוצים).אז אני בעדך.ערה לגבי הנזלת : במקרה שלנו זאת היתה נזלת יבשה שיורדת לה טיפין טיפין -אף אחד לא מרגיש גם לא הילד אבל היא שם נקרשת ומציקה מבפנים. תנסי לתת לו תרסיס אלגרו פעם ביום ותראי מה קורה) .

 

[דליה.ד]

שלום לך../images/Emo140.gif

יש בהחלט ילדים שאינם מגיבים טוב לריטלין. למזלינו יש תרופות נוספות שפועלות כמו ריטלין, ממשפחות אחרות. ההמלצה שלי חד משמעית: לפנות לרופא המטפל. ואני לא יודעת מה זה "תרסיס אלגרו" (וגם לא רוצה לדעת), אבל להתייעץ עם הרופא - ללא ספק. בהצלחה!

 

[אנימא]

תרסיס אלגרו הוא תרסיס שמטפל

בנזלת אלרגי. זהו תרסיס חוקי

לחלוטין שחייב במרשם רופא. יש בו קצת סטרואידים ולכן הוא חייב מרשם וגם מרססים פעם ביום בלבד ולא לתקופות ממושכות. אבל יש ילדים כמו במקרה של הילדה שלי שאף אחד לא ידע למה היא מאנפפת באף. אפילו לא רופא א.א.ג מומחה (רופא על) הוא אמר שזה פסיכולוגי. ועליתי על זה לגמרי במקרה. אז לא יעצתי לקחת אלגרו או כל תרסיס אחר דוגמתו כמו סטרונאז בתור תרופת פלא אלא שאפשר להתעייץ עם רופא ואבפשר לבקש ממנו או לבקש ממנו לשקול טיפול בתרסיס הזה. אני גם לא מייעצת כאן לא לתת ריטלין. כי גם לנוהוא עזר תקופה מסויימת עד שהחל להסב נזקים הרבה יותר קשים מהפרעת קשב. אני בעדלהתייעץ עם הרופא ולהשף פעולה בכל הרמות וועם כל הגורמים אבל !!!! להיות אם יד על הדופק ולא לנהוג כבנות יענה. להפעיל שיקול דעת, להשתמש באינטואיציה. ולחשוב.

 

[פ ל ו ס י]

../images/Emo9.gif תודה

אכן אפנה לנוירולוגית עוד טרם תורנו. אגב כיום אין לו נזלת - משיכות האף שלו הן ממש טיק. ברגע שאני מעירה אותו בבוקר הוא פותח בסידרת טיקים.... אני כל כך לא "סגורה" על הטיפול לגביו, שתבינו, אני מאמינה שריטלין מסייע ומציל כ"כ הרבה ילדים, יש לי שתי בנות בוגרות יותר הגדולה לא הרגישה טוב עם ריטלין והצעירה יותר נה נתה ממנו מאוד עד שלאחרונה חשה שאינה רוצה אותו יותר והיא מרגישה שהיא מסוגלת להתמודד ללא ריטלין (בת 14.5) אני עוסקת בתחום המספק הדרכה להורים בסוגיות שונות ורבות אני מדברת מספקת מידע עובדתי ואובייקטיבי אודות הריטלין.... אלא שלילד שלי הבטן אומרת "לא"! אני מאוד אמוציונאלית עכשיו כי קשה לי לראות אותו עם הטיקים.... ייתכן ודעתי תשתנה, אבל ידוע לי שריטלין מוליד טיקים חבויים ופוטנציאליים בקרב % מסויים של ילדים. לאלטרנטיבות התרופתיות האחרות השפעה ארוכת טווח מדי ורשימת תופעות לואי אפשריות גדולה יותר.... ולכן אני חוששת. לילה טוב

 

[tiroz]

אנימא-שאלה

בני בן 12 ולוקח קונצרטה. בשנה האחרונה הייתה לו תופעה של תלישת שיער עד כדי קרחת בקרקפת. במרפאה בה אנו במעקב נאמר לנו שאין קשר לקונצרטה וזה נובע מחרדות הציעו לנו טיפול פסיכולוגי ויכול להיות שגם תרופתי להורדת החרדות. לא התחלנו שום טיפול כי זה נראה לי מוגזם לתת לילד עוד תרופה חוץ מהריטלין, מה שעשינו זה פשוט דיברנו המון המון עים הילד הבטחנן דברים התחננו הסברנו מה הקרחת יכולה לגרום לו(התחיל ללכת עים כובע כי התבייש) הייתה תקופה שהפסיק ואז שוב התחיל ועכשיו ברוך השם השיער גדל ויש הפסקה עים העיניין הזה. רציתי לשאול באיזו סיטואציה היא הייתה תולשת שיער? הציעו לכם טיפול לחרדות? נאמר לנו שזו הפרעה שנקראת טריכוטילומניה

 

[אנימא]

תראי. אני לא מתיימרת להיות

איש מקצוע. אני יכולה לספר מהחוויה שלנו. זה היה סיוט. זה היה בתקופה שאני הייתי בחודש שביעי להריון. הילדה היא הבכורה ויש גם את אחיה. גם לנו הציעו תרופה נגד טיקים (שיחנקו הפסיכאטרים.

כמה מהר הם מניפים את העט ורושמים תרופות פסיכיאטריות לילדים בני 7-8. זה אסון). ואח"כ רשמו לנו בהינף יד תרופה נגד דיכאון. הפסיכיאטרית טענה שזה שיש הפסקת תלישה לא מעידה שאין לה טריכולומניה אלא שזה יבוא וילך. ואני עונה לה (ולך

). אין מצב בעולם שאתן לילד שלי תרופה פסיכיאטרית שמשפיעה על פעילות המוח אם זה לא משהו שהוא ממש ממש אבל ממש !!!! חובה. הילדה ממילא היתה מטופלת באותו זמן כשנה כיוון שההמלצה (למרות מה שנאמר כאן ע"י אשת מקצוע) שילדים שמקבלים ריטלין זהו חלק מטיפול משולב פסיכולוגי ומשפחתי. לילדים עם הפרעת קשב וריכוז יש הרבה פעמים סוגים מסוייים של "הפרעות התנהגות" או התנהגות שאינה "רגילה" הם בעלי תסכולים ובעיות רגשיות כי הפרעת הקשב לא צצה לה פתאום בגיל 6 עם הכניסה לכיתה א'. היא היתה שם כל הזמן מרגע הלידה הילדים האלה מוצפים ברעשים וקולות ומראות וגירויים עד כדי כך שחלקם (לא יודעת מה הסטטיסטיקה) מפתחים סוגים שונים של חרדות. ההסברים במקרה שלנו, והתחינות, והאיומים וההבטחות לא עזרו. עכשיו הילדה למשל ללא ריטלין מקבלת ציונים המשקפים את ההשקעה שהשקיעה בלימודיה וברובם לא היו מביישים ילדים ללא הפרעת קשב בטווח של 80-100. נכון היא מתנתקת לפעמים בכיתה והמורה נאלצת לרכז אותה, "לאסוף" אותה מחדש אבל זאת לא סיבה לקחת ריטלין. בנוסף הריטלין גרם לכך שאמנם הילדה היתה מרוכזת יותר בשיעור אבל היא היתה פחות שמחה (מיד עם הפסקת הריטלין המורה תיארה אותה כילדה מלאת שמחת חיים) המורה עצמה (בכיתה ב') העדיפה אותה שמחה ופחות מרוכזת וללא מאשר מרוכזת ולא מפריעה אבל עם ריטלין. הריטלין גרם לכך שהיא החלה לקשקש על השולחן באובססיביות, אח"כ הופיעה תופעה של לעיסת הבגדים בקיצור כל מיני תופעות אובססיביות. יתכן שגם ללא הריטלין התופעות היו מגיעות אבל העובדה היא שהפסקת הריטלין החלישה אותן. המסע הזה של הורה "בארץ הפרעת הקשב והריכוז והבירוקרטיה" הוא מתיש, מייגע וסוחט. אין בארץ גוף אחד ש"אוסף" את ההורה שהרבה פעמים חרד עד מוות למראה ילדו שהוא למעשה "נורמלי" (כלומר לא פגוע ובעל מום) אבל אם קושי עצום. אין אף אחד שיחזיק את ההורה. כמו שרבים וטובים לפני אמרו בהקשים אחרים: כשקונים מוצר חשמלי נותנם חוברת הפעלה. כשמביאים ילד לעולם לא מקבלים חוברת. להיפך רק מקשים עלינו. אגב, כל פסיכיאטר יאמר לך בוודאות שאין קשר לתרופה. אפילו יאמרו לך את המשפט החכם מכול. "תופעת הלוואי שאת מתארת היא מאוד מאוד נדירה"

ואני אומרת: שאני אמות

מה באמת

אבל....רגע....בעצם אם היא נדירה זאת אומרת שבכל זאת יש כאלה שסובלים ממנה. רק אתה ....אדון פסיכאטר....לא חושב שזה אני

וואו איזו מגילה. אני לא אתפלא אם לא הגעת לכאן. רק שיהיה ברור - אני לא ממליצה להפסיק שום טיפול תרופתי שנקבע. חס וחלילה. אבל אני ממליצה בכל לב. להיות הורה חכם, בודק, עם יד על הדופק. כל הזמן. ----כל הזמן. להיות הורה ששואל שאלות ולא מניח לאף רופא, בכיר ככל שיהיה, לתת לו תשובות מוזרות ללא הסבר מעמיק. הפסיקי את הטיפול לשבוע שבועיים באחד החופשים ותראי אם יש שינוי (רק בתיאום עם הרופא של הילד ורצוי בהסכמתו-הוא לא יתנגד גם אם לא יסכים איתכם). בהצלחה.

 

[שרון 2005]

טיקים

במקרה קראתי את התכתובת לאחר שכתבתי את הביפור שלי למעלה. טיקים הם גם מצב נפשי וגם לפעמים באמת משהו שהטריד נאמר באף והמשיך ללא הפסקה בטיקים מטרידים. לא יעזרו התרופות יותר מהמודעות של הילד. בעדינות רבה לספר לו: אחד על אחד, ללא עדים (אחים כו) על הטיק שלו(כחכוח או משיכת אף או קול או משיכת כתף ....)ולידע את סביבתו (מורים יועצת וצוות ) כולל חומר הסברתי מהאתר הרלוונטי. ולא דווקא לתת תרופות שמוצעות היום מידית על ידי הרופאים הפסיכיאטרים. זו דעתי הילדים הללו רגישים ויש להעלות את המודעות שלהם למצבם בשיא העדינות. על משקל:" תנו להם חכה ולא את הדג". כמובן שאם הילד סובל מאוד ולא מתפקד זה כבר סיפור אחר .

 

[esty104]

שיטת הלן דורון מוכרת לי כשיטת לימוד

אנגלית לילדים, עד גיל 12, אם אני לא טועה. אולי תעבדו איתו קצת עם שעוית או סוכריות כדי להוכיח לו איך מחברים, מכפילים וכו'. לחילוק ושוורים, תחלקו ביחד תפוח לחצי ואת החצי לחצי ויוצא לארבעה אנשים חלקים שווים. כך מלמדים במוסיקה ילדים מאוד קטנים וזה ברור ופשוט.