טיפ קטן ממני
אני לא יודעת אם כך חיות כל המשפחות החד הוריות, אבל אצלי יש משהו שמזכיר לי זוגיות בפרט וחיי משפחה בכלל. כשהתגרשתי, ראיתי שמריבות יש גם בלי בעל - כלומר, בין הילדים שלי לביני, ולא קשור אם הם בגיל ההתבגרות או לא. בחרתי ללכת ליועצת משפחתית לענין הויכוחים בבית, יש מי שאמרו לי שמריבות כאלה בגיל ההתבגרות יש בכל בית ולא ליחס לזה חשיבות, אני לא הסכמתי לקחת את זה כמובן מאליו והתעקשתי ללכת לשיחות שפשוט חוללו פלאים. לפני השיחות, הייתי מתווכחת המון עם הילדים והם איתי, לא ידעתי לעצור באדום וכך גם הם. לאחר השיחות, עם הילדים כמובן, היא עזרה לנו לראות את העולם של השני בלי לשנות אותו. אני היום יודעת בדיוק, מתי עלי לשתוק ולא להתיחס וכך גם הילדים למדו לשתוק ולא לענות לי על כל דבר - וזה בעצם שם המשחק. לילדים לא חסר פליטות פה להורים ולי כחד הורית בפרט - הילד שלי כשקרא לעברי במילה לא מלבבת במיוחד, היה שובר אותי לרסיסים, והייתי עונה ומענישה וכך כדור השלג הוחלף בכדור אש, לאחר השיחות, כשהבן קרא לי במילה הזו שוב, פשוט אמרתי לו, כי זה הדבר הכי מעליב שיכול להיות ואם הוא י משיך הוא יפסיד אותי כאמא, והתכוונתי לכך, שאהיה פחות לידו [כן, לפעמים צריך גם לקבוע עובדות ואין שום דבר מובן מאליו] הוא היה ממשיך בדרכו ואני לא הייתי עונה, הייתי פחות מגיבה, פחות נוכחת בבית, הולכת לחברות וכאלה, עד שהילד ראה שאני חסרה לו בבית, כתב לי מכתב שהוא מתנצל, ומאז אפילו מילת גנאי אחד אני לא שומעת, ולא רק שלא שומעת, הוא למד בדיוק מה הגבולות, שאם ימשיךף, הוא יפסיד אותי. ולענין הזוגיות זה אומר שהאשה כשהיא מרגישה שהגברת מעליב אותה [אני מדברת מזוית האשה כי אלו ההודעות שקראתי כאן] אז פשוט להבליג, עד כמה שזה כואב, לא להיות מובנית מאליה, ללכת לחברות, לא תמיד להיות בבית. וגם זה שאת עונה לבעל שמכפיש אותך, את מורידה מעצמך ומהרמה שלך [ואת הרי רוצה להראות לו שאת לא שווה את המילים הקשות האלו] - פשוט להתעלם, זה קשה. אם זה ממשיך, לדעתי, עם כל הסיכון שבזה, אני לא חושבת שאפשר להמשיך ככה, כי ויכוחים ניתן לסבול, אבל לא מילות גנאי שזו סוג של אלימות נפשית. אני יודעת שקשה לנהל בית, לנקות, לבשל ולטפל בילדים כשהבעל מעליב, ועוד אם האשה ממשיכה בכל זה לתפקד כרגיל, הגבר אומר שהיא חזקה וממשיך לגדף ולהעליב, אבל כאשר הבית יפגע מכל זה, והתפקוד ירד, והאשה תשאר אדישה לכל מה שמסביב, אני חושבת שהגבר, אם הוא אוהב אותה, הוא יתחיל לחשוב פעמיים. ושוב בגדול - לנסות לא להתרגש מכל הערה או פליטת פה של בן הזוג, לנסות כמה שפחות לעשות מזה ענין, לא תמיד המילה היא הקשה, אלא לפעמים התגובה שלנו היא זו שמלהיטה את היצרים.
אני לא יודעת אם כך חיות כל המשפחות החד הוריות, אבל אצלי יש משהו שמזכיר לי זוגיות בפרט וחיי משפחה בכלל. כשהתגרשתי, ראיתי שמריבות יש גם בלי בעל - כלומר, בין הילדים שלי לביני, ולא קשור אם הם בגיל ההתבגרות או לא. בחרתי ללכת ליועצת משפחתית לענין הויכוחים בבית, יש מי שאמרו לי שמריבות כאלה בגיל ההתבגרות יש בכל בית ולא ליחס לזה חשיבות, אני לא הסכמתי לקחת את זה כמובן מאליו והתעקשתי ללכת לשיחות שפשוט חוללו פלאים. לפני השיחות, הייתי מתווכחת המון עם הילדים והם איתי, לא ידעתי לעצור באדום וכך גם הם. לאחר השיחות, עם הילדים כמובן, היא עזרה לנו לראות את העולם של השני בלי לשנות אותו. אני היום יודעת בדיוק, מתי עלי לשתוק ולא להתיחס וכך גם הילדים למדו לשתוק ולא לענות לי על כל דבר - וזה בעצם שם המשחק. לילדים לא חסר פליטות פה להורים ולי כחד הורית בפרט - הילד שלי כשקרא לעברי במילה לא מלבבת במיוחד, היה שובר אותי לרסיסים, והייתי עונה ומענישה וכך כדור השלג הוחלף בכדור אש, לאחר השיחות, כשהבן קרא לי במילה הזו שוב, פשוט אמרתי לו, כי זה הדבר הכי מעליב שיכול להיות ואם הוא י משיך הוא יפסיד אותי כאמא, והתכוונתי לכך, שאהיה פחות לידו [כן, לפעמים צריך גם לקבוע עובדות ואין שום דבר מובן מאליו] הוא היה ממשיך בדרכו ואני לא הייתי עונה, הייתי פחות מגיבה, פחות נוכחת בבית, הולכת לחברות וכאלה, עד שהילד ראה שאני חסרה לו בבית, כתב לי מכתב שהוא מתנצל, ומאז אפילו מילת גנאי אחד אני לא שומעת, ולא רק שלא שומעת, הוא למד בדיוק מה הגבולות, שאם ימשיךף, הוא יפסיד אותי. ולענין הזוגיות זה אומר שהאשה כשהיא מרגישה שהגברת מעליב אותה [אני מדברת מזוית האשה כי אלו ההודעות שקראתי כאן] אז פשוט להבליג, עד כמה שזה כואב, לא להיות מובנית מאליה, ללכת לחברות, לא תמיד להיות בבית. וגם זה שאת עונה לבעל שמכפיש אותך, את מורידה מעצמך ומהרמה שלך [ואת הרי רוצה להראות לו שאת לא שווה את המילים הקשות האלו] - פשוט להתעלם, זה קשה. אם זה ממשיך, לדעתי, עם כל הסיכון שבזה, אני לא חושבת שאפשר להמשיך ככה, כי ויכוחים ניתן לסבול, אבל לא מילות גנאי שזו סוג של אלימות נפשית. אני יודעת שקשה לנהל בית, לנקות, לבשל ולטפל בילדים כשהבעל מעליב, ועוד אם האשה ממשיכה בכל זה לתפקד כרגיל, הגבר אומר שהיא חזקה וממשיך לגדף ולהעליב, אבל כאשר הבית יפגע מכל זה, והתפקוד ירד, והאשה תשאר אדישה לכל מה שמסביב, אני חושבת שהגבר, אם הוא אוהב אותה, הוא יתחיל לחשוב פעמיים. ושוב בגדול - לנסות לא להתרגש מכל הערה או פליטת פה של בן הזוג, לנסות כמה שפחות לעשות מזה ענין, לא תמיד המילה היא הקשה, אלא לפעמים התגובה שלנו היא זו שמלהיטה את היצרים.
