יש קוד אתי למנתחי התנהגות.
לפי הקוד האתי חייבים לפני התחלת טיפול לחשב האם התועלת העתידית למטופל עולה על העלות של הטיפול בטווח הקצר ובטווח הארוך.
כשמדובר בטיפול פרטי לעומת טיפול ציבורי בתוך המסגרת, אז צריך בהחלט לקחת בחשבון את העלויות הכספיות להורים לפני שמסכימים לטפל.
ותקציב של מסגרת ציבורית הוא גם מוגבל ובא מהכיס של כולנו, וצריך לשקול טוב איך להוציא אותו. צריכה להיות ועדה ציבורית שתשקול עלות מול תועלת של טיפולים ותחליט אילו טיפולים לתקצב. אין ברירה. משרד החינוך שלנו לא משופע בתקציבים.
יש לי חברה עם ילד בן שמונה שלא מצליחה למצוא מנתחת התנהגות מוסמכת באזור השרון שפנויה לעבוד איתם. יש בארץ רק 50 מנתחות התנהגות מוסמכות, ולא כולן עובדות עם הספקטרום.
הם ממליצים כי זה מה שהם מסיקים מתוצאות האיבחון. הם לא אחראים על מחסור בקלינאיות תקשורת בפריפריה ומחסור במנתחות התנהגות מנוסות עם גילאים מסוימים בארץ בכלל.
וזה משהו רגשי שנקרא "אתגרים" . הם מתים על זה הכיתה שלה וזה כבר תהיה השנה שנה אחרונה שאנחנו מקבלים את זה
כי אנחנו בשנה המסיימת את ביה"ס היסודי (מתה מפחד כבר עכשיו מהחטיבה שמחכה לה מעבר לפינה)
בנוסף היא הלכת לחוג ספורט אחד פעם אחת בשבוע.
מעבר לזה לא הוספתי לה שום טיפולים. גם לא נראה לי שהיא צריכה היא ממש מדהימה.
מטעם טיפולי ביה"ס זה טיפול. מה גם שזה מיועד כל פעם רק לקבוצה של עד 12 ילדים.
בכיתה של בתי הם 5 ילדים אז תעשי חישוב לבד כמה הילדים רוצים את זה ומחכים כל שבוע
לראות את מי הכיתה תזמין בנוסף ואם לכיתה לא מתחשק להזמין הם יוצאים רק 5 ילדים לזה.
אז כן כשזה במסגרת ביה"ס זה טיפול וגם ביה"ס קורא לזה טיפול רגשי.