טיפול

[סיידר צלול]

טיפול

שלום. אני בת 21 נמצאת בטיפול פסיכולוגי כשלושה חודשים בערך. מהתחלת הטיפול לא הייתי בטוחה שמשהו זז אבל החלטתי שאני ממשיכה ונשארת- בעצת אנשים והפסיכולוגית עצמה שאמרו שזה עניין של תהליך. עד היום אני עדיין לא ממש מרגישה התקדמות. מעבר להזדמנות טובה לפרוק את מה שעובר עליי אצל הפסיכולוגית, אני לא מרגישה שקורה משהו מעבר. אני לא יודעת מה בדיוק אני אמורה להרגיש. ואם יש לי משהו לצפות אליו. אבל קיוויתי שאחרי תקופה אני ארגיש שקל לי יותר להתמודד עם הבעיות שלי, ואני ממש לא מרגישה ככה. בכל טיפול כשאני מספרת לה על דברים שקורים לי היא תמיד אומרת שיש משהו שגורם לי לתחושות החוסר ביטחון\לחץ \דיכאון וכו', ושבעתיד נגלה מה הוא. מעבר לזה אני לא מרגישה שהיא אומרת הרבה או שמשהו משתנה או מתקדם בטיפול או אצלי. אני די מאוכזבת. כי נתתי לזה זמן כדי שבאמת תהיה הזדמנות שהיא תכיר אותי ולא עזבתי אחרי שניים שלושה טיפולים. אני יודעת שאין פתרונות קסם ושזה עניין של זמן ותהליך, אבל כמה? אני לא יודעת אם יש משהו שאני אמורה לצפות לו, אם משהו לא בסדר אצלי או אצלה ומה בעצם לעשות? בכל זאת, ההוצאה הכספית קשה ולא תכננתי שזה יימשך שנים, אלא כמה חודשים. אין מה לעשות.. אני טועה? אשמח לשמוע עצות\תשובות... תודה רבה.

 

[nutmeg]

את שואלת שאלות חשובות

אבל האם את יכולה גם לנסח, במילים שלך, מה היית מחשיבה כהתקדמות? כשאת אומרת שאת רוצה שיהיה לך יותר קל להתמודד עם הבעיות שלך, נסי לתאר את ה"קל" הזה. איך זה עכשיו את יודעת, איך את רוצה שיהיה - צריך שיהיה לך ברור. כשמגיעים לטיפול עם תחושות עמומות לגבי דברים, באמת ההתקדמות היא איטית כי חלק גדול מהזמן הולך על הבהרת העמימות שלך. מה זה לגביך "משהו משתנה" או "משהו מתקדם" בטיפול? איך תדעי - לפי אילו סימנים בחיי היום יום שלך - שמשהו אכן השתנה והתקדם? מה תוכלי לעשות שאת לא עושה עכשיו? כשתדעי וכשיהיה לך יותר ברור מה את רוצה להשיג, תוכלי להציב באופן יותר ברור מטרות ויעדים והדברים יזוזו.

 

[סיידר צלול]

אני ציפיתי

שלאחר תקופה בטיפול אני ארגיש שיש לי כלים חדשים להתמודד עם דברים שבעבר לא הצלחתי להתמודד. ציפיתי להרגיש איזה שהוא שינוי אצלי שיקל עליי את ההתמודדות עם החיים. כעת בכל משבר שיש לי, אני שמה לב שהכל אצלי בדיוק אותו דבר, ושאין שום שינוי או התקדמות. אני מנסה לחשוב- מה בטיפול שאני עוברת יכול להקל עליי להתמודד כעת. ואני לא מוצאת.

 

[nutmeg]

כלים

אי אפשר "להרגיש" - כלים או שיש אותם והם מאוד ספציפיים ומוחשיים או שאין אותם. דוגמה לכלי ספציפי - זה משהו התנהגותי שעושים כדי לשנות דפוסים לא רצויים. למשל דפוס כזה של תבוסתנות. את רוצה משהו, ומרימה ידיים לפני שבכלל התחלת. כלי התמודדות הוא להתחיל בקטן ולפני שאת מרימה ידים, את בונה ביחד עם המטפל/ת איזו אסטרטגיה שתאפשר לך לנסות ולהתנסות בהתחלה של משהו שבאופן רגיל לא היית מתחילה. כשאת אומרת שאת מנסה לחשוב מה בטיפול יכול להקל עלייך להתמודד ואת לא מוצאת, חשבי מה לדעתך היה מקל עליך להתמודד. מה חסר לך, מה את מבקשת, מה נדמה לך שיכול לעזור?

 

[גרא.]

סיידר צלול,מקובל בזמן ההתקשרות הטיפולית,לערוך

"חוזה טיפולי",בו מוגדרות עד כמה שאפשר מטרות הטיפול,לוחות זמנים,התחייבויות וזכויות.סביר להניח,אלא אם תתקני אותי,שזה לא בדיוק מה שקרה כשהתחלת בטיפול,כך עלול לקרות שהציפיות המוקדמות שלך מהטיפול,לא נענות כפי שתארת לעצמך,וודאי לא ברצף הזמן שעבר.זה חשוב במיוחד על רקע המגבלה שלך בהוצאה הכספית,שעלולה להשאיר אותך ללא יכולת להמשיך בטיפול,בלא שהגעת בפועל ,לפי הרגשתך,לאיזה שהמא תוצאה.מה שמתבקש תמיד במצב כזה,שיחת הבהרה ,הסבר והסתכלות קדימה עם המטפלת שלך,בכדי להבין,ולדעת לאן מועדות פניה,לאן היא מובילה אותך,ואיך אפשר,אם אפשר לזרז את התהליך הטיפולי,במסגרת הזמן שהקצבת לעצמך,הזמן שתוכלי בפועל לממן אותו.

 

[סיידר צלול]

העניין הוא

שלא נראה כאילו היא מובילה אותי למקום מסוים. נראה לי כאילו היא רואה בטיפול מקום לפרוק ולספר, ולי זה לא מספיק. לפרוק ולספר אני יכולה לאנשים שקרובים אליי, אבל הם לא יודעים איך לטפל, וזה מה שציפיתי ממנה. כשאני מנסה להבין לאן מועדות פניה היא בדרך כלל חוזרת על האמירה ש"יש משהו שמפריע לי, ובעתיד נגלה מהו". זה מאוד עמום בשבילי.. וזה כבר הרבה מאוד זמן ככה. ועוד משהו שלא ציינתי.. אני קצת חוששת ממנה. אני לא יודעת אם זה בסדר או לא, אבל אין לי אומץ לדבר איתה על הדברים האלה, ולעשות את שיחת ההבהרה הזאת. אני חוששת שהיא תכעס. כי פעם אחת אמרתי לה אחרי כמה פגישות שאני לא בטוחה אם להמשיך או לא, ושאני רוצה להתייעץ על זה, והיא די נתנה לי להרגיש לא בסדר עם העניין. האם יש כאן משהו לא בריא?

 

[באדי תות]

שלום לך סיידר צלול

גם אני חושבת כמו גרא, ולדעתי עליך לשוחח עם המטפלת שלך על כל מה שאת מרגישה וחושבת את חוששת שהיא תכעס? אם קשה לך להגיד, יש אפשרות לכתוב לה, את מה שאת מרגישה, את החששות, ומכאן לחשוב איך ממשיכים. בהצלחה

 

[nutmeg]

אז תגידי שזה לא מספיק לך

לבוא ולפרוק. תגידי שמה שאת מצפה ממטפל זה משהו שאת מחשיבה ל"הובלה" ויכול להיות שיש משהו שבעתיד תגלו שמפריע, אבל יש גם משהו שמפריע לך בהווה - וזה הקשר הטיפולי. מאוד קשה להתקדם עם מישהו שחוששים מפניו. את חוששת שהיא תכעס אם תגידי לה שאת לא מרוצה מהטיפול? נו? ואם היא תכעס? רק טוב יכול לצאת לך מזה כי או שהיא תתאפס על עצמה ותתחיל לעזור לך כמו שאת רוצה שיעזרו לך, או שהקשר יסתיים ותוכלי לחפש לך מישהו שהברית הטיפולית איתו יותר מקדמת ומפרה. ואם היא לא תכעס, עדיין יצא שהוצאת לאור את מה שמפריע לך ואפשר יהיה להתחיל לטפל בו

 

[סיידר צלול]

אני לא רוצה לזלזל בה

אני מפחדת שאולי אני טועה ויש לה כן איזה כיוון\שיטה טיפולית, ואני לא רואה את זה. ברגע שאגיד לה אני פוחדת שאשמע מזלזלת בה וביכולת שלה.

 

[nutmeg]

למי שתשמעי מזלזלת

כשאת מבקשת משהו מאוד ממוקד לעצמך? את הלקוחה פה, לא? את משלמת עבור השירות וזכותך לבקש שיהיה הולם את צרכייך -- רק שעליך להגדיר אותם קודם לעצמך.

 

[קארניו]

בין מטפל ומטופל צריכה להיות כימיה

ואם אחרי 3 פגישות את מרגישה שהדברים תקועים ולא עונים על הציפיות שלך אז מן הסתם יש מקום להחליף את המטפל ו/או את שיטת הטיפול .

 

[גרא.]

קארניו,הגישה הזו שגוייה.אי אפשר להחליף מטפלים

כמו גרביים,וודאי לא אחרי 3 פגישות,בשלבי הטיפול הראשוניים.

 

[טל קרויטורו MSW]

אני סבורה שאפשר לראות דברים בסיסיים

בסטינג כמו שיטת טיפול, סגנון טיפול וכד' ולזהות שמחפשים משהו אחר גם במסגרת של עד שלוש פגישות (השואלת דיברה על שלושה חודשים אז הדיון הוא תאורטי כרגע).

 

[קארניו]

שגוייה בעיניך אבל לא בעיניי .

הצלחת הטיפול או כשלונו, תלויים בעיקר בקשר שנוצר בין המטפל והמטופל.ישנם מטפלים, שבעת שהמטופל מתלונן בפניהם שהטיפול לא תורם לו והם חפצים להפסיקו, הם מטילים את האשמה על המטופל. טענה אופיינית למטפל כזה, שהמטופל חפץ להפסיק את הטיפול מפני שהוא מפחד מהשינוי, או מפני שהוא מפחד מהחשיפה העצמית. ולכן במקרה כזה כשהמטופל לא חש שנוצרה כימיה חיובית בינו לבין המטפל, עליו להפסיק את הטיפול וליצור קשר עם מטפל אחר.

 

[כפית של דבש]

המטרה של הטיפול בשלב הראשוני

היא יצירת קשר ואמון בינך לבין המטפלת. בטיפול התנהגותי - בונים מטרות, והוא נמשך זמן קצר יחסית. בטיפול דינאמי - בונים קשר, והמטרות מתקדמות ביחד עם הקשר, וההבנות שנולדות בתוכו. טיפול דינאמי לוקח זמן. בד"כ כמה שנים. אם את בוחרת בטיפול דינאמי, שזו כנראה הגישה של המטפלת שלך, את צריכה אורך נשימה. קשר טיפולי טוב, אמור לאפשר לך לבדוק עם המטפלת גם שאלות קשות, שקשורות לקשר עצמו, לדוגמא שאלתך "לאן פננו מועדות?" היא לגיטימית ביותר. מטפלת מקצועית, לא תיבהל, ולא תכעס משאלה כזו. להפך. היא אמורה לעודד אותך לחוש בטוחה, להעלות כל נושא וכל תהיה בטיפול. תהלכים נפשיים, שנבנו לאורך שנים, לא ניפתרים בשלושה חודשים. מה שכן צריך לקרות בשלושה חודשים, זו הלמידה שלך, שאת עובדת עם אדם שהוא מקצועי, איכפתי, אמין, אינטליגנטי ובעל ידע והבנה בתהלכים נפשיים, בעל אינטליגנציה ריגשית גבוהה, ויכולת לעמוד גם מול נושאים לא פשוטים מבלי להבהל. זה לא מבטיח, אבל בד"כ, ביחד עם האמון שלך במטפלת, דברים בחייך יתחילו לזוז. לאט, אבל בכיוון הנכון. אם זה לא קורה, או אם לא מצליח להבנות קשר בטוח ואמין - זה הזמן לשקול החלפת מטפל/ת.

 

[טל קרויטורו MSW]

שלום לך,

לדעתי תוך שלושה חודשים כן ניתן להעריך אם נמצאים במקום שהוא מספיק נכון, או לא בהכרח וצריך להחליף. אישית אני מצפה לראות תחילתו של שיפור תוך זמן קצר יותר משלושה חודשים, ולמעשה טיפולים קצרי מועד לעיתים מסתיימים בהצלחה תוך שלושה חודשים. אני אישית כמטפלת וכמטופלת לא מאמינה בטיפול בו אי אפשר לדעת אם הטיפול עזר או לא עזר, אני מאמינה בטיפולים בהם כן מרגישים שינוי - לא כמתג של און/אוף אלא כדימר שמתחיל לפעול תוך מספר שבועות. מצרפת קישור לטור שכתבתי בו אני מציעה קריטריונים איך להעריך את הטיפול בו נמצאים. בנוסף בפרט במגבלת הזמן שציינת לדעתי את צריכה לעסוק פחות ב'איך לא להעליב אותה' ויותר באיך את מאתרת לעצמך טיפול רלוונטי.

 

[סיידר צלול]

תודה לכל העונים!