חשוב מאד שהדיון הזה לא יישמע כהתנצחות
ביני לבינך.
חשוב העיקר- לשים בצד פחדים של "מה יגידו" ותחושות של רודפנות התיק עד אחרי גיל 120.
הילדים שלנו הרבה פעמים 'רגישים' בהרבה מימדים. כשזה כך ,לעיתים טוב ללכת לטיפול. אחד המקומות ה מ צ ו י י נ י ם לטיפול בחינם או כמעט בחינם אלה המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש,חלקן מסונפות לבתי חולים וחלקן- לא כאשר הרכב המטפלים בכולן דומה להפליא. הרופאים שם המיעוט. אנשי הטיפול האחרים- הרוב.[במרפאות של ילדים,כוונתי]
בקטע של הגיוס הצבאי- אם מטופל מגיע למרפאה או לטיפול פרטי בסמוך לגיוס והמטפל הפרטי או במרפאה חש שמדובר בלחץ ובמשבר- חשוב מאד שיהיה יידוע של הצבא,ובמקרים החמורים יותר- אף המלצה למטופל ביחס לעצם גיוסו. אל במקרים שיש אינדיקציה לגיוס- הצבא לא מעוניין להיפטר. הוא מעוניין לשבץ את המועמד במקום שתהיה בו הפקת המירב והמיטב ועל כן יש הסתייעות בוחוות דעת של המטפל.שיחרור מצהל קורה רק במקרי קיצון.אני שמחה בכל פעם שנשלח אלי כמטפלת טופס מהצבא שבו אני יכולה בנוסף לחוות דעתי גם להשפיע על סוג השיבוץ.ואכן בדיוק כפי שכתבת הצבא מחכה לחוות הדעת הללו כדי בפירוש לקחת אותן בחשבון ולהתחשב בהן,כי המטפל מכיר את המועמד להתגייס יותר מהקב"ן הצבאי.
פאטפאט,הכל עניין של דרך הסתכלות. עד כה ,ואני הרבה שנים במערכת,אני לא זוכרת חוות דעת שלי שהרעה עם המועמד או ששמה אותו במקום שלא רצה בו.
ושוב במקרי הקיצון זה לא משנה אם הולכים לפרטי,לחצי פרטי,לקופת חולים או למרפאה ציבורית- מחובתו של המטפל באשר הוא להיות בקשר עם הגורמים הצבאיים באשר למצבו של המועמד,באשר להמלצה לא לתת לו נשק וכו וכו. וחובה זו מעולם לא נעשית מעל ראשם של המועמד ומשפחתו אלא בתיאום.
ביני לבינך.
חשוב העיקר- לשים בצד פחדים של "מה יגידו" ותחושות של רודפנות התיק עד אחרי גיל 120.
הילדים שלנו הרבה פעמים 'רגישים' בהרבה מימדים. כשזה כך ,לעיתים טוב ללכת לטיפול. אחד המקומות ה מ צ ו י י נ י ם לטיפול בחינם או כמעט בחינם אלה המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש,חלקן מסונפות לבתי חולים וחלקן- לא כאשר הרכב המטפלים בכולן דומה להפליא. הרופאים שם המיעוט. אנשי הטיפול האחרים- הרוב.[במרפאות של ילדים,כוונתי]
בקטע של הגיוס הצבאי- אם מטופל מגיע למרפאה או לטיפול פרטי בסמוך לגיוס והמטפל הפרטי או במרפאה חש שמדובר בלחץ ובמשבר- חשוב מאד שיהיה יידוע של הצבא,ובמקרים החמורים יותר- אף המלצה למטופל ביחס לעצם גיוסו. אל במקרים שיש אינדיקציה לגיוס- הצבא לא מעוניין להיפטר. הוא מעוניין לשבץ את המועמד במקום שתהיה בו הפקת המירב והמיטב ועל כן יש הסתייעות בוחוות דעת של המטפל.שיחרור מצהל קורה רק במקרי קיצון.אני שמחה בכל פעם שנשלח אלי כמטפלת טופס מהצבא שבו אני יכולה בנוסף לחוות דעתי גם להשפיע על סוג השיבוץ.ואכן בדיוק כפי שכתבת הצבא מחכה לחוות הדעת הללו כדי בפירוש לקחת אותן בחשבון ולהתחשב בהן,כי המטפל מכיר את המועמד להתגייס יותר מהקב"ן הצבאי.
פאטפאט,הכל עניין של דרך הסתכלות. עד כה ,ואני הרבה שנים במערכת,אני לא זוכרת חוות דעת שלי שהרעה עם המועמד או ששמה אותו במקום שלא רצה בו.
ושוב במקרי הקיצון זה לא משנה אם הולכים לפרטי,לחצי פרטי,לקופת חולים או למרפאה ציבורית- מחובתו של המטפל באשר הוא להיות בקשר עם הגורמים הצבאיים באשר למצבו של המועמד,באשר להמלצה לא לתת לו נשק וכו וכו. וחובה זו מעולם לא נעשית מעל ראשם של המועמד ומשפחתו אלא בתיאום.