אז באתי

אני דווקא מחכה למוסקט...
קודם כל, תלוי איזה דכאון זה, יש מצבים בהם עדיף קודם כל (או במקביל) תרופות, אחרת טיפול עוד לא מצליח בכלל לגעת. בכל אופן, זה יעיל בשני כיוונים - א. יש כל מיני דרכי חשיבה ש"מעודדות" דכאון. למשל מי שרואה דברים בשחור לבן, ואם זה לא מושלם זה לא שווה, רוב הזמן הוא נמצא ב'לא שווה', כי מושלם זה לא טריויאלי. ב. בדכאון יש חשיבה שמאוד רואת שחורות, אבל למי שבדכאון זה נראה "אוביקטיבי" (אם לא אצליח במבחן עוד שבוע, כל התואר הזה שווה לתחת, אני בן 29 ולא יהיה לי תואר, אני כזו בושה להורים, מי היה מאמין שזה מה שיצא ממני, מי בכלל ירצה להעסיק אותי, אני כזה לוזר, אין לי שום סיכוי, מי בכלל תרצה לצאת איתי בחור לוזר בלי כסף ובלי תואר, אין בכלל טעם בחיים האלה וכו' וכו') הטיפול הקוגנטיבי מתיחס בדיוק לזה.