AVIVE GEFEN
New member
טיפול מציל חיים
לעתים לא אחת קרובי משפחתו של אדם שפתאום קיבל אירוע מוחי, מגיעים איתו למיון של בית החולים כדי שיקבל טיפול רפואי להצלת חיים. לעתים הרופאים טועים בגישה וחושבים לבדוק את הקיבה במחשבה שזה מהקיבה ולא מהמוח ובינתיים הזמן עובר והדימום במוח מתפשט לאיזורים קריטיים כמו גזע המוח. לא במקרה אחד ולא פעמיים, הקרובים יודעים שהבעיה היא במוח ולא בקיבה ולא במקום אחר בגוף ומתחננים לרופאים שלא לבזבז את הזמן על בדיקה מיותרת בקיבה אלא להתחיל למנוע את התפשטות הדימום. ואז אחרי הבדיקות המיותרות מסתבר שקרובי המשפחה צדקו אבל אז זה כבר מאוחר מידי והחולה מאושפז במחלקה פנימית עקב אירוע מוחי ואחר כך מונשם ונפטר. השאלה היא האם כל התהליך שחולה מגיע לבית החולים כשהמשפחה יודעת מה קריטי לטיפול מיידי מוסדר בחוק ? האם אין נוהל מסויים שמסדיר מה עושים ? אולי אם הרופא חושב שהבעיה בקיבה וקרוב משפחה שיודע שזה אירוע מוחי שאם הוא לא יקבל טיפול תוך 2 דקות למניעת מוות יקירו יפספס זמן קריטי מתריע ומתחנן לרופאים שיעזבו שניה את הקיבה... האם אין נוהל שאומר שבית חולים צריך להקצות את את רוב הרופאים ברגעים קריטיים כדי שבמקביל הקיבה שהרופאים חושבים שהיא מקור הבעיה אך גם במקביל החולה יקבל בזמן את הטיפול למניעת אירוע מוחי ? האם לרופאים מותר לזלזל בהתרעות של המלווים את החולה במיון ? ואם אסור אז מה כוחו של האיסור כלומר האם יש בכוחו של האיסור הזה כדי לחייב את הרופאים להישמע לקרוב משפחה שמתריע שמדובר באירוע מוחי ולא בדימום בקיבה ושאם החולה לא יקבל טיפול מציל חיים לאירוע המוחי הוא ימות ולחייב את הרופא לתת טיפול למניעת אירוע מוחי מאותם רגעים שקרוב המשפחה התריע מבלי למרוח את הזמן ? האם בתי משפט דנו בזה בכלל ? אם כן אז אשמח לקרא משהו מקרים ממש ספציפיים או לקבל תדריך ממך איך להגיע לסיפורים ספציפיים שבתי משפט דנו בהם.
לעתים לא אחת קרובי משפחתו של אדם שפתאום קיבל אירוע מוחי, מגיעים איתו למיון של בית החולים כדי שיקבל טיפול רפואי להצלת חיים. לעתים הרופאים טועים בגישה וחושבים לבדוק את הקיבה במחשבה שזה מהקיבה ולא מהמוח ובינתיים הזמן עובר והדימום במוח מתפשט לאיזורים קריטיים כמו גזע המוח. לא במקרה אחד ולא פעמיים, הקרובים יודעים שהבעיה היא במוח ולא בקיבה ולא במקום אחר בגוף ומתחננים לרופאים שלא לבזבז את הזמן על בדיקה מיותרת בקיבה אלא להתחיל למנוע את התפשטות הדימום. ואז אחרי הבדיקות המיותרות מסתבר שקרובי המשפחה צדקו אבל אז זה כבר מאוחר מידי והחולה מאושפז במחלקה פנימית עקב אירוע מוחי ואחר כך מונשם ונפטר. השאלה היא האם כל התהליך שחולה מגיע לבית החולים כשהמשפחה יודעת מה קריטי לטיפול מיידי מוסדר בחוק ? האם אין נוהל מסויים שמסדיר מה עושים ? אולי אם הרופא חושב שהבעיה בקיבה וקרוב משפחה שיודע שזה אירוע מוחי שאם הוא לא יקבל טיפול תוך 2 דקות למניעת מוות יקירו יפספס זמן קריטי מתריע ומתחנן לרופאים שיעזבו שניה את הקיבה... האם אין נוהל שאומר שבית חולים צריך להקצות את את רוב הרופאים ברגעים קריטיים כדי שבמקביל הקיבה שהרופאים חושבים שהיא מקור הבעיה אך גם במקביל החולה יקבל בזמן את הטיפול למניעת אירוע מוחי ? האם לרופאים מותר לזלזל בהתרעות של המלווים את החולה במיון ? ואם אסור אז מה כוחו של האיסור כלומר האם יש בכוחו של האיסור הזה כדי לחייב את הרופאים להישמע לקרוב משפחה שמתריע שמדובר באירוע מוחי ולא בדימום בקיבה ושאם החולה לא יקבל טיפול מציל חיים לאירוע המוחי הוא ימות ולחייב את הרופא לתת טיפול למניעת אירוע מוחי מאותם רגעים שקרוב המשפחה התריע מבלי למרוח את הזמן ? האם בתי משפט דנו בזה בכלל ? אם כן אז אשמח לקרא משהו מקרים ממש ספציפיים או לקבל תדריך ממך איך להגיע לסיפורים ספציפיים שבתי משפט דנו בהם.