טיפול זוגי

echoraz4

New member
טיפול זוגי

שלום,
אני מעוניינת ללכת עם בן זוגי לטיפול מבלי לסכן את היחסים שלנו אלא לשפר אותם ולתקן את הדרוש תיקון. אני מכירה מטפלים זוגיים והיינו כבר בטיפול זוגי בעבר ולצערי, הרבה מהם מעודדים את האינדיבידואליזציה על פני ערכי הזוגיות והמשפחה. אני כנראה מיושנת ושמרנית ולכן מחפשת מטפל זוגי שיראה את טובת המערכת הזוגית ושלמות המשפחה. שלום הבית חשוב לי ואני מוכנה לעשות הקרבות רבות. יחד עם זאת, ישנן בעיות תקשורת כשהדבר נוגע למצב הכלכלי שלנו. בסך הכול התקשרות בין שנינו טובה רוב הזמן (לעיתים יש שיחות לא פשוטות בנוגע לחינוך הילדה, אבל הן נעשות באופן נעים אחרי שהילדה הולכת לישון או אפילו בבית קפה או בילוי משותף באופן נעים), אבל... כשעולים נושאים שמשיקים לנושא הכלכלי.... כל מכאוב ופצעים ישנים עולים.... מה שנקרא ״כל החרא צף״ ואז כבר קשה לנהל שיחה נעימה ויש מחשבות על גירושין, המון תסכול, ייאוש וכאב.
אשמח לקבל המלצות על מטפלים זוגיים בעלי ראיה מערכתית ששמה לנגד עיניה את ערך שלום הבית במקום חשוב בהשגת מטרות הטיפול. יחד עם זאת אשמח לשמוע (כדי לא להרגיש לבד) על חוויות מחיי הזוגיות של אחרים על התנהלות כספית באופן כללי ואיך מנהלים שיחה הגיונית על הנושא הזה שטומן בחובו כל כך הרבה נושאים אחרים...
באופן כללי, האם רק אנחנו חיים במינוס כל הזמן ולא מפסיקים לצעוק, לריב, להתווכח ואפילו לבכות (אני) בגלל המינוס הבלתי נגמר הזה שאנחנו פשוט לא מצליחים להחלץ ממנו למרות נסיונות רבים.
לא מזמן פניתי לעמותת ״פעמונים״ כדי ללמוד את הנושא, אני מחכה שיחזור אלי. בינתיים אשמח להיות חלק מהפורום הנוכחי, להכיר אתכם, ללמוד מהניסיון שלכם ואולי גם לקבל המלצות על מטפלים שעונים על הקריטריונים שציינתי בתחילה....
תודה מראש לכל מי שהקדיש את זמנו לקריאת הפוסט האחרון, גם לאלו שלא יענו.
שיהיה המשך יום נעים
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
כמה דברים

אם להתחיל מהסוף, אני חושש שכנראה לא תקבלי כאן המלצות למטפלים. רבים שאלו את השאלה הזאת ועד כמה שרואים, משום מה, אין כאן המלצות. ובכל מקרה אנחנו מנסים כאן שזה לא יהיה שוק פרסום, אז זה המצב. אבל יכול להיות שאנשים כן מקבלים המלצות בפרטי. אולי תקבלי.

לגבי עצם הטיפול, אין שום סתירה בין ערכי הזוגיות והמשפחה לבין אינדיבידואליזציה. זה כמובן תלוי במה את מתכוונת במושג הזה, ויש מושגים קרובים אחרים (דיפרנציאציה, ספרציה וכולי). אבל אם נרד לשפה פשוטה - צרכי האדם כפרט, או זהותו כאינדיבידואל.

למה שתהיה סתירה? זוגיות היא תמיד בין שני פרטים, שבוחרים בחיים של קירבה, שייכות, מחויבות, משפחתיות. אלו תמיד שני פרטים.

הפסיכולוגיה מזהה מצב שנתפס כלא בריא, וזהו מצב שבו אדם אין לו גבולות ברורים והוא מעורבב באחרים. מין גירסה על סימביוזה, אבל יותר עמוק ומסובך. הדוגמה הכי פשוטה וברורה זו האמא שאומרת לילד: תלבש סוודר, קר לי לי! (להבדיל מ"תלבש סוודר, קר בחוץ"). עוד תמונה ארכיטיפית של המצב הזה זו המשפחה האיטלקית הצפופה (או המרוקאית או הפולנית) שבה כל אחד בתחת של השני. המצב הזה נקרא ב"פסיכולוגית" enmeshment, מעורבבות. משהו חסר גבולות של העצמי. וזה לא טוב, כי זה מפריע לכל מי שחבר במשפחה הזאת להתפתח, להיות אוטנטי, לבטא את קולו הייחודי. כי אם הוא מרים יד ימין, זה מגרד למישהו, ואם הוא מרים יד שמאל, זה מעליב מישהו אחר. זה לא טוב.

צריך להבדיל בין זה לבין משפחתיות. זה לא אותו דבר. במשפחתיות שיש בה דיפרנציאציה, כל אחד מבני המשפחה מבין איזו יד היא שלו ואיזו היא של אחיו. זה לא אותו דבר. זה עדיין לא אומר שלא אוהבים, מחוייבים, ואפילו מקריבים לפעמים - אבל מתוך החלטה.

אני לא יודע מה הייתה הבעיה אצלך. מנסיוני כמעט כל המטופלים, כשהם מדווחים על הטיפול שהם עוברים או עברו, מסלפים את הדברים בצורה קיצונית! (כולל ציטוטים מילוליים מעוותים) זה קורה בעיקר בשלבים הראשונים של הטיפול, שזה איפה שאתם כנראה הייתם. לוקח זמן עד שמגיעים לראייה משותפת.

מה שאני מציע זה שתנסו שוב, על סמך המלצות, ובפגישה הראשונה תעלו מיד את הנושא הזה שמטריד אותך (משפחתיות לעומת אינדידואליזציה), ותראי האם התגובות מספקות אותך ואת בעלך. לגיטימי לבוא למטפל לפגישה אחת, ורק אחר כך להחליט אם רוצים להמשיך איתו או לא. גם אחרי שתי פגישות או שלוש.

אבל יש גם דבר שנקרא "התנגדות". יכול להיות שהטיפולים לחצו לך על כפתורים שקשה לך איתם, ואולי זה קרה טיפה מוקדם מדי, ולכן ברחת/ם משם. צריך איזשהו אומץ או עמידות בשביל טיפול, בעיקר בשביל טיפול משפחתי, שהוא קשה יותר, לפעמים אלים יותר, פוצע יותר מטפיול פרטני שבו בדרך כלל יש יותר מקום לאמפטיה וקבלה. בטיפול זוגי "האויב" כבר נמצא בחדר. זו מלחמה. לא תמיד, אבל הרבה פעמים.

---

בקשר למינוס: כן, אין מה לעשות. המינוס הוא חבר קבוע של כחצי מהאוכלוסיה בישראל. כדאי ללמוד לחיות איתו.
(או אולי לשקול טוב טוב למי מצביעים בבחירות).

אבל כשנושא מסוים הופך למוקד של מריבות קשות, הבעיה היא בדרך כלל לא רק במישור האובייקטיבי. בעיות שהן רק במישור האובייקטיבי יכולות להביא אנשים לצעקות ועצבים, וגם לפחד, אבל הן ייפתרו בסופו של דבר כשכולם יירגעו. אם הן לא נפתרות, זה בדרך כלל בגלל שזה נוגע לאנשים במקומות פצועים שלהם, מקומות שבהם אין לאדם את הכלים להתמודד. שם צריך את העזרה הפסיכולוגית, להבדיל מ- נניח - אימון כלכלי (שהוא כמובן כלי טוב וחשוב). וכשאני מדבר על "פתרון", אני לא מתכוון לצד הפיננסי של הפתרון, אלא לצד של היחסים סביב הנושא. בדרך כלל כשיש בעיה ביחסים, צריך קודם כל לפתור את הבעיה ביחסים, ורק אחר כך אפשר לטפל בצד הענייני (במקרה זה, הפיננסי). וזה שוב קשור לאינדיבידואל. אי אפשר לברוח מזה באמצעות ה"משפחתיות". אלא אם כן המושגים שלך או של בעלך על מה זה פרט ומה זו משפחה הם הבעייתיים. נניח, אם אתם מאמינים שמשפחתיות=הקרבה (זה לא. מסירות או התפשרות אינם הקרבה.). וזו רק דוגמה אחת.
 

echoraz4

New member
תודה

תודה על תגובתך המפורטת והמעמיקה. למזלי אני עובדת סוציאלית במקצועי אז הצלחתי להבין אותך לעומק, אבל אני לא חושבת שהצלחת להבין אותי... או שהצלחת אבל אנחנו פשוט לא ״משדרים על אותו התדר״.
לא נורא, אני אקרא את דברייך שוב בעוד כמה ימים ואולי אראה את הדברים אחרת. היום אנחנו בעיצומו של יום לא פשוט מכל מיני בחינות וקשה לי להכיל כל כך הרבה מידע או משהו שיש בו אולי מן הביקורת שהרגשתי בנקודות מסויימות בתוכן שכתבת... בכל מקרה, אני מודה לך
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לפעמים אני אכן מעביר ביקורת, אבל לא במקרה הזה

הסברתי סוגיה עקרונית על הנושא של משפחתיות מול אינדיבידואליות.
אם ראית בזה ביקורת, אולי זיהית שם משהו רלוונטי.
בגדול לא פירטת הרבה מה הקונפליקט בנושא הזה. התמקדת בנושא הכסף, ואני בחרתי דווקא לא להתמקד בו, וגם הסברתי מדוע.
&nbsp
בקיצור ולעניין, הכי טוב יהיה שתפרטי מה לא הבנתי ואשמח להתייחס.
בזמנך החופשי. אין לחץ.
 

echoraz4

New member
מה שהיה לי קשה...

כתבת שרב המטופלים, בתחילת הטיפול מסלפים את הדברים שנאמרו. זה באמת הוציא אותי מהכלים, אבל באמת בגלל שזה נגע בנקודה איומה. ציינתי בתגובה אחרת שהייתה מטפלת שראתה אלימות פיזית כתגובה לגיטמית מצדו של בעלי. שוחחנו כמה פעמים על אלימות מילולית ואלימות פיזית ומדוע אנשים עושים הפרדה ואחרי כמה פגישות שבהם שוחחנו (גם אני והיא לבד) הרגשתי שכל אחת מתבצרת בעמדתה. היא ממש לא אמרה או רמזה שיש קו אדום. למרות שהמקרה שדובר היה מאוד קיצוני וממש מסוכן. חשבתי המון זמן האם אני מחפשת מישהו שיעשה לבעלי נו, נו, נו״ או מישהו שיגיד לו שאסור להרים יד. אבל זה לא נבע משם. זה נבע מעניין עקרוני: יש שניים לטנגו (נניח שהשתכנעתי שמילים קשות שווה לסטירות לחי או יותר גרוע מכך... ולא לגמרי השתכנעתי), שני הצדדים צריכים לעשות מאמצים כדי לא לפגוע באדם השני. אני הייתי מוכנה לקחת אחראיות מלאה על הצד שלי באותו עניין, אבל המסר שעבר בצורה מאוד ברורה כמה וכמה פעמים שהנושא דובר הוא שההתנהגות של בעלי היא בעצם הגנה עצמית למילים הקשות שלי, כי אין לו את היכולות הוורבליות שלי. עם כל הכבוד... ויש כבוד... אם מישהו לא יכול להחזיק את הידיים שלו בכיסים או ללכת כשהוא נסער או להניח לי ללכת כשאני מרגישה שהדברים יוצאים משליטה... אז יש כאן בעיה רצינית והמטפלת צריכה לראות שיש כאן שני קורבנות ושני אחראים למצב ולא יכול להיות שהיא תגנה את המעשים שלו ורק את האלימות המילולית שלי. אגב, זה היה לפני שנה בערך... אבל זה בערך מה שגרם לי ״ללכלך״ על מטפלים זוגיים... נכון, שבאופן כללי, הרגשתי שהיא מנסה להעצים אותו ולשים לי מראה ששיקפה לי חלקים מאוד קשים באישיות שלי שבאים לידי ביטוי בקשר, אבל הקש ששבר את גב הגמל היה כל הגישה שלה לעניין האלימות. זה לא היה ״בואו נטפל בזה״ אלא ״את הבאת את זה על עצמך״. ממש לא במילים האלה. אבל בהחלט נאמר שאלימות מילולית זהה לאלימות גופנית ושהאלימות הגופנית היתה הגנה עצמית לגיטמית. אני לא יודעת מה זה התחלת טיפול מבחינתך, אבל אנחנו היינו בטיפול הזה יותר מחצי שנה, שהיתה קשה (נראה לי שיותר קשה עבורי) עד לדיון על האלימות. גם שם (אחרי שני מפגשים של אחד מאיתנו בנפרד)היו כמה מפגשי פרידה. אני מקווה שעכשיו אתה יכול להבין מדוע היה לי קשה עם מה שכתבת... עכשיו, יום אחרי המריבה והכעס שהיה לי באופן כללי, כשאני קוראת את התגובה שלך, אני מבינה שזה ממש לא היה אישי ואפילו לא נעשתה הכללה, אלא רק ״רב המקרים בתחילת הטיפול יש סילוף של הדברים״... אבל זה פשוט הדליק אותי. כי אני עד עכשיו מאמינה שהמטפלת היתה לא בסדר. באמת.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אוקיי. עכשיו הבנתי.

קודם כל, ברמה העקרונית, כדי לסבר את האוזן, אני אשתמש בדוגמה שלך כדי להסביר את הבעייתיות בטיפול זוגי. ההסבר הזה הוא לא באמת באמת עליך, כי אני הרי לא מכיר אותך! אני רק משתמש בו כמקרה תאורטי. אני מקווה שתצליחי לעשות את ההפרדה.
&nbsp
שני בני זוג באים לטיפול עם השקפות שונות ומנוגדות, ומאחר והם כבר רבים על זה המון, הם מאוד מבוצרים בעמדות עליהן הם מגינים כבר שנים, תחת לחץ וכאב גדול.
&nbsp
כל אחד מהם מצפה שהמטפל יאמץ את העמדה שלהם. אבל המטפל, תהיי בטוחה בזה במאה אחוז, לא יאמץ אף אחת מהן, ולו רק בגלל חוקי ההסתברות. מה הסיכוי ששני בני אדם שלא מכירים מראש יראו משהו בצורה זהה? אפסי. וחוץ מזה, למטפל יש את הרקע שלך, תפישות העולם שלו, וכולי. לכןם התוצאה היא: 3 תפישות עולם שונות, באותו חדר.
&nbsp
עכשיו תחשבי שאחרי פגישה טיפולית נבקש משלושת האנשים הללו, היא, הוא והמטפל, שכלך אחד יכתוב סיכום של הפגישה והניתוח שלה. ברור לך ששלושת הסיכומים יהיו שונים זה מזה, בדיוק כמו שבעימות הטלויזיני בין 8 ראשי שהמפלגות, כל אחד כאילו בא מכוכב אחר לגמרי.
&nbsp
אני אפילו לא צריך פה לתת איזו עדיפות למטפל. זה בכלל לא משנה אם הוא חכם מאוד מאוד או שלא. יש לו הבנה ודיעה כמו לכל אחד אחר.
&nbsp
למטפל טוב יש רק יתרון אחד: הוא לא מתקבע מהר בעמדה, ומוכן להמשיך ללמוד את המצב מפגישה לפגישה. באבחנה של מטפל היא לא דבר מקובע אלא משהו זורם ומתפתח, שכל הזמן מעמיק יותר ויותר לתוך העניינים הסבוכים. וגם הוא צריך להבין את ההשקפות של שני האחרים, ולהצליח להידבר איתם בשפה שלהם.
&nbsp
אלא שכל זמן שהצדדים מבוצרים בעמדותיהם, הם יכעסו על העמדות של הצד השני, וגם על זו של המטפל. כמה שיותר כאב היה בקשר, כמה שיותר מבוצרים, ככה גדולים המרחקים בין העמדות. נכון שלמטפל צריכות להיות מיומנויות בעניין. אבל עדיין. תחשבי שאת צריכה עכשיו לטפל בזוגיות של ביב ואובמה, ואחרי הטיפול שניהם יוצאים לתקשורת... יהיה שמח, לא?
&nbsp
---
&nbsp
לגבי המקרה האישי שלך אני לא יכול לומר כלום. אני מאוד מכבד את הנרטיב שלך, ואין לי ספק שמבחינות רבות את צודקת. אבל אין לפני את כל התמונה, אז אין הרבה יותר מזה מה לומר. ברור שהעיקרון של אפס אלימות הוא תמיד נכון. הבעיה היא שאצל הרבה זוגות יש אלימות משני הצדדים, ולפעמים יש לה צורות שונות. אולי באמת גם את היית אלימה בצורה מסויימת? או אולי "רק" משפילה ומבזה? אני באמת לא יודע ולא מתיימר לקבוע. יכול להיותץ שהמטפלים האלה באמת לא היו מספיק טובים. ואולי גם אתם לא הייתם עדיין בשלים לקפיצת דרך קדימה? אין לדעת.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
והבהרה חשובה בנושא אלימות

כשכעתבתי שלפעמים יש אלימות או השפלה משני הצדדים, לא התכוונתי שהאחד מצדיק את השני! ממש לא.
הטיפול במקרה כזה הוא מאוד מאוד ברור: שני הצדדים מפסיקים את ההתנהגות הפוגענית החל מרגע זה, באופן מוחלט.
ככה לא מתעסקים בשאלה "מי אשם". כל מי שפוגעני אחראי במאה אחוז למעשיו, ועליו ורק עליו מוטלת החובה להפסיק אותם מיד ולתמיד.
&nbsp
אחר כך אפשר להתחיל לדבר על כל השאר.
 

אייבורי

New member
נו כבר הגששים

&nbsp
רצו לקבוע מי השופט מה מזג האוויר, מה תוצאת המשחק אחרת הם שורפים את המועדון.
&nbsp
אני מבין את הרצון הטבעי להפחתת סיכונים, אבל נראה שהבעיה שלכם היא בעיה כלכלית
אולי עדיף יועץ כלכלי
 

echoraz4

New member
אהבתי!

אולי אתה צודק... אני מרגישה באמת שאולי לא הבהרתי את עצמי. בכל תחום אחר ביחסים שלנו הכול טוב עד מעולה, אבל איך שמתקשרים מהבנק.... הטונים עולים בבית... שנינו בחרדות, לא יודעים איך להתמודד עם המצב, איך יוצאים מזה הפעם. בעיקר כל אחד והחרדה שלו ויותר קל להאשים אחד את השני בעניין... יחד עם זאת, ברור שהמריבות קשות כי נאמרים דברים לא פשוטים. אני בהחלט מרגישה שאנחנו צריכים איכשהו לשלב בין הכוונה לעניינים הכספיים: שנינו לא מבינים כלום, אפילו לא ברמת מושגים בנקאיים... לא יודעים מי נגד מי ולמה...
מצד שני, אנחנו באמת אומרים דברים קלים כשרבים. כמובן שיום למחרת מתנצלים, אבל זה חוזר בכל פעם לאחר שיחה מהבנק...
 

אייבורי

New member
לא מבין איך הגעתם עד הלום

&nbsp
אין ספק שמשהו בחינוך של שניכם לקוי.
לא העובדה שאתם מעליבים פוגעים ואומרים דברים קשים, ככה כל המריבות בין בני אדם.
העובדה ששניכם התחמקתם מלהבין כלכלה בסיסית.
&nbsp
לדעתי, תתחילו ללמוד כלכלה בסיסית, קחו ייעוץ עם מומחה, או שתתחילו עם בן משפחה שאתם סומכים עליו ומבין בעניין.
&nbsp
אמרו כבר פעם, כאשר הצרות הכלכליות דופקות בדלת, האהבה בורחת מהחלון.
 

echoraz4

New member
שאלה יפה ומדויקת...

מהלוואה להלוואה, מחודש לחודש... לוקחים הלוואות לטווח ארוך עם ריבית ענקית.
אני מבינה קצת יותר מבעלי, אבל גם אני לא באמת מבינה או יודעת איך לתקן. אני יודעת למזער נזקים, לא באמת איך לתקן את הנזק שכבר עשינו. לפני החתונה המשפחה של בעלי (מבוססים) תמכו בבעלי מאוד מאוד, מה שאומר שחיינו טוב ובכלל לא דיברנו עם הבנק. באיזשהו שלב ״סגרו את הברז״ והוא טיפל בעניינים הכספיים כי הוא מכניס משכורת יותר גבוהה משלי ואני גם חשבתי שהוא יודע להתנהל עם כספים... מפה לשם, נעשו טעויות... גם שלי וגם שלו. עכשיו שנינו רוצים לתקן. הוא שואף להרבה יותר ממני, אבל אין ספק שגם אני מייחלת לתקופות ארוכות ללא שיחות מהבנק וקצת שקט. מבחינת האהבה.. זה דווקא איכשהו הפוך... כי המציאות מאלצת אותנו להיות יצירתיים, במקום נופש או מסעדות אז מבשלים ביחד ויוצאים לטיולים או פיקניק ועוד כל מיני חוויות מעניינות שנובעות מכך שאין כסף. אולי בגלל זה אנחנו לא עושים מספיק מאמצים לשפר את המצב?!?! אולי דווקא הקשיים הכלכליים מביאים לנו אקשן למערכת. אני לא אוהבת שיעמום ושיגרה... אצלו זה משתנה (יש תקופות שהוא ממש אוהב שקט ושיגרה ויש תקופות שהוא מוכן להיות יותר ספונטני ופשוט לחיות את החיים... )
 

אמרלדה

Active member
אני מבינה את התחושה שלא לכולם חשובים ערכי המשפחה כמו פעם

אני חושבת שהבעיה הזו קיימת בעיקר במקום אחר: בטיפול זוגי או פרטני.
כשאדם מגיע לטיפול פרטני, הרבה פעמים האינדיבידואל מתחזק. אם הטיפול טוב.
כשאדם מגיע לטיפול זוגי, הרבה פעמים הזוגי מתחזק, אם הטיפול טוב.
אך באותה מידה יכול להיות מצב שהזוגיות תסתיים בגלל טיפול טוב, שיביא את
שניכם להבנה שאין לכם מה לעשות זה עם זה.
העיקר - למצוא מטפל זוגי טוב. אחד כזה יידע לנווט אתכם נכון. אף אחד לא יכול
להבטיח לך שעדיין תהיי בזוגיות אחרי זה. זה נתון במידה רבה לרצונות של שניכם
והאם שניכם תהיו מעוניינים להשקיע בכך.

לא מאמינה שבמקרה שלכם ייעוץ כלכלי יפתור את הבעיה, אף כי אני
מכירה מדריכים ב"פעמונים" ואני יודעת שהם יכולים לעזור מאוד. אבל,
במפגש הראשון הם בודקים את נכונות הזוג להגיע לפשרות עם רמת
החיים הנוכחית שלהם, ואת נכונותם לצאת למסע הקשה הזה יחד
ולהתמסר לו.

כאמור, זה יכול לעזור. אבל אצלכם יש בעיה של מאבק כוח שבא לידי
ביטוי בנושא הכלכלי. יש גם בעיה של פצעים ישנים, שחלקם באים מהעבר
המשותף שלכם וחלקם מן הילדות. יש הרבה פחד - אולי
- אני רק מנחשת - אולי מצדו פחד משבר כלכלי של המשפחה שהוא רואה באחריותו
לפרנס אותה, ומצדך, פחד משבר של המשפחה. פחד שהוא יילך (ראי כמה התאמצת להסביר לנו שאת רוצה לשמור על שלמות המשפחה).

טיפול זוגי טוב הוא הכרח כאן. פעמונים יכולים לעזור מעט, אבל הם לא יפתרו את הבעיה.
הכסף דוחק את האנשים למקומות כאלה פעמים רבות. השאלה היא איך מטפלים בו. אם
הדברים מידרדרים למקום בו את מתארת בכל פעם שעולה נושא הכסף - הוא רק סימפטום.
סימפטום קשה, אבל רק סימפטום.
 

echoraz4

New member
קודם כל תודה רבה

מצחיק שכתבת שאני פוחדת שהוא ילך
אני אסביר את עצמי... החשש הוא הפוך לחלוטין. אני זאת שמרגישה שיכול להיות לנו טוב יותר בנפרד או עם בן זוג אחר כי אנחנו לא רואים עין בעין את נושא ההתנהלות הכלכלית. רמת חיים שאנחנו שואפים אליה, גישה לכסף לעומת ערכים אחרים בחיים... שנינו מגיעים ממקומות מאוד שונים מבחינת היחס לכסף. שנינו יודעים ומעוניינים בטיפול זוגי כדי לבדוק מה בדיוק קורה שם שאנחנו כל כך מתחרפנים במריבות האלה. זה לא קורה סביב נושאים אחרים, כך שאנחנו לא מבינים איך זה מקפיץ לשנינו את הפיוז מאפס למאה, אבל שם אנחנו באמת מתנגשים.
בצורה הכי פשוטה שיש, אני מרגישה שהוא קמצן... הוא מרגיש שאני בזבזנית ולא מעריכה כסף כי אני לא עובדת קשה כמותו... אני מתייחסת למה שהוא אומר מעבר לאיך שהוא אומר או ספציפית לטון שבה הדברים נאמרו ואני חושבת שאני אולי מעדיפה לחיות בתנאים פחות טובים אבל להיות מאושרת מאשר לרדוף אחרי שאיפות כלכליות ולחסוך וכו׳... (אני יודעת שזה לא אושר או עושר, אבל לפעמים זה מרגיש ככה...). בכל מקרה, אני באמת לא יודעת מה יותר נכון למשפחה שלנו (בעיקר לבת שלי!). שנינו ילדים לאמהות חד הוריות כאשר הוא מגיעה ממשפחה מבוססת (שפשוט מנסים לחנך אותו עכשיו גם אם זה פוגע ביציבות שלנו = הם לא עוזרים בכלל!!! אפילו לא ברמה של לקנות לילדה חיתולים או מגבונים לחים פעם בחודש) ואני מגיעה ממשפחה ממעמד כלכלי נמוך (אני בין הבודדות בעלת תואר ) ומעולם לא היינו מוטרדים מעניינים כספיים. תמיד הסתדרנו עם מה שיש: חופשה בארץ או בחו״ל היא לא משהו הכרחי ( הייתי בחופשה בגיל מאוד מאוחר ולא הרגשתי שזה חסר לי בכלל ) אבל חינוך טוב והשכלה הם חיוניים ובאים לפני הכול! כמות הספרים שהיתה לנו בבית וקראנו בבית היא עצומה
בסופו של יום... אני מרגישה שאולי יהיה לי טוב יותר כשאני לא חיה תחת זכוכית מגדלת או סוג של ״התעללות כלכלית״ ולכן חושבת לא פעם על פרידה. אבל בכל פעם שאני מעלה את הנושא הוא אומר שהוא ינסה להיות פחות חרדתי ולהיות פחות לחוץ ושאני צודקת... אבל זה לא באמת עוזר. בפועל, ממש ביום יום... אני לא מוותרת על מסגרת פרטית עבור הבת שלנו וכל דבר שקשור לבריאות שלה תמיד יהיה אצל הטובים ביותר, כמו גם מזון... אני רוצה את הטוב ביותר עבורה בכל תחום.... ואז יכול להיות שאני בכלל לא חושבת ופשוט ״מגהצת״
אבל הפערים בין שנינו בנושא הזה הם פשוט גדולים. בתור מישהו שהיה לו מאוד קשה להיות בן יחיד הוא חושב שגירושים הם נזק עצום לילדה, אני לעומת זאת לא משוכנעת שזה כל כך רע. אני רואה את אמא שלי ואת אבא שלי ואני חושבת שהם עשו בצדק שהתגרשו אחרת כולנו היינו סובלים עוד ועוד... אני לא מפחדת מגירושים כמו שהוא מפחד או לא רוצה אותם. נכון, גם אני לא ממהרת לרבנות ומעדיפה לתקן כי כל עוד לא מדובר על כסף, אנחנו מאושרים מאוד והאהבה בין שנינו היא עצומה. אנחנו יחד יותר מעשר שנים והאהבה הולכת וגדולה יחד עם התשוקה וגם היכולת להגיע להבנות ופשרות בנושאים שונים... עד לכסף.
 

אייבורי

New member
דווקא יש לי פתרון נהדר עבור שניכם

&nbsp
מאחר ואת מבינה יותר מבעלך בענייני כסף, מאחר והוא חרדתי וסובל מהעניין
אני מציע את הרעיון המופלא הבא.
&nbsp
את אחראית בלעדית על נושאי הכסף בבית.
&nbsp
אם הבנק מתקשר, את עונה, קונים ועושים כל מה שאת מחליטה.
&nbsp
ככה הוא ידע שהוא בידיים טובות (שלך) שאת מובילה אותכם בבטחה בלי קמצנות אל העתיד המלבלב.
החרדה שלו תעלם, הוא יהיה רגוע ולא בעצבים
גם את תהיי שמחה ורגועה, כי את שולטת בעניינים.
וגם המשפחה שלו שתחייה אולי תשמח לראות אותכם פורחים.
 

echoraz4

New member
תודה

הצעתי את זה, אבל נענתי בסירוב כי ״איך אפשר לתת למישהי בזבזנית לנהל את הכספים?״
 

nowonder

New member
אני חושבת שכדאי לך לקרוא

כמה פעמים את הפוסטים שכתבת פה.
כי אני, בתור מסתכלת מבחוץ שלא מכירה אותך ולא מכירה את בעלך, רואה המון המון מלל שמטרתו ועיקרו בריחה מאחריות.
&nbsp
הוא אשם במצבכם (כי הוא לא יודע להתנהל כלכלית), אבל את זו שמבזבזת ומגהצת בלי חשבון.
הוא רודף אחרי שאיפות כלכליות, אבל את זו שרוצה בן זוג אחר, כדי שיפסקו הטלפונים מהבנק.
הוא זה שאין לו ערכים משפחתיים, אבל את זו שחושבת שאולי עדיף להיות בנפרד כי הוא קמצן.
פעמונים לא מחזירים טלפון, אבל את לא מבינה (ולא יושבת ללמוד) מושגים בנקאים.
אה, וגם ההורים שלו אשמים, כי הם לא עוזרים עכשיו עם החיתולים.
וכדי לקשט את העוגה של המלל, את מדברת על "התעללות כלכלית" ומתחבאה מאחורי "הכי טוב לילדה".
&nbsp
טיפול זוגי זה בערך הדבר האחרון שאתם צריכים.
מה שאת צריכה זה לקחת אחריות על המצב הפיננסי שלך. לעבוד יותר, להוציא פחות. וכן. להתפשר בהוצאות איפה שצריך. תאמיני לי שיותר ממה שהילדה צריכה גן פרטי, היא צריכה אמא אחראית, מיושבת, שמבינה במושגים כלכליים, שיכולה להתנהל בלי עזרה של בן זוג, ובלי עזרה של ההורים של בן הזוג.
&nbsp
 

echoraz4

New member
אולי זה יפתיע

אבל זאת אחת התגובות הכי מספקות שקיבלתי כאן. בהחלט לקחתי לתשומת ליבי. אהבתי את התכלס. את כנראה צודקת. גם אם לא במדוייק (כי האמת תמיד איפשהו באמצע), אני כנראה צריכה לעשות יותר ולברבר או להאשים פחות. לקחת אחריות בעצמי ולא לחכות שדברים יקרו... תודה!!! אני מניחה שאם הייתי שומעת את זה מחברה או קרובת משפחה הייתי נעלבת, נפגעת ודוחה את התגובה, אבל כשזה מגיע מאדם זר - זה מרענן ויותר קל לעיכול. תודה רבה!
 

אמרלדה

Active member
טוב, זה ממש לא משנה מי פוחד שמי ילך או מי רוצה לפרק

לאור כל מה שאת מתארת בפוסט הזה, כפי שאמרתי, הכסף הוא רק סימפטום.
אתם מנהלים מאבק כוח. את רוצה לילדה שלך את הטוב ביותר. אחלה סיסמה.
פעם הייתי מדריכה של זוגות עולים עם ילדים קטנים, בני שנתיים בערך. לימדו אותנו
איך ללמד אותם לשחק ולהיות יצירתיים עם תפוחי אדמה ותפוזים וסלסלה מהמקרר,
כי להורים לא היה כסף לקנות לגו. תאמיני לי, הילדים קיבלו מזה כל מה שהצטרכו בנושא.

כשצד אחד, לא חשוב איזה, מגהץ יותר, ואחד מגהץ פחות, אחד רוצה "לחיות" והשני רוצה
"לחסוך" וטוען שהשני מבזבז, חייבים למצוא את דרך האמצע. פעמונים יעזרו ללמוד את הנושא, וזה מאוד חשוב. שניכם צריכים ללמוד אותו. אבל טיפול זה חובה, לא פחות.
מכירה מעט מאוד אנשים שמצליחים לצאת ממאבקי הכוח בעצמם.
 
כשמישהו אומר משהו כמו "אני מוכן לחסוך אבל..."

ואז מגיעה רשימה שכוללת: השכלה, בריאות, חינוך, מזון... אני מבינה שמי שעומד מולי הוא לא רציני והאמירה שלו על חיסכון היא אמירה מן החוץ אל הפה ובלי שום אחריות. כי כאשר צריך לחסוך אז חוסכים בכל הסעיפים. ברור שאת מוכנה לוותר על משהו שלא חשוב לך כמו נופש. אבל החכמה היא לדעת לוותר על משהו שכן חשוב לך, כמו גן פרטי, אוכל אורגני, רופא פרטי וספרים בבית (אגב, לכל הנ"ל יש פתרונות ציבוריים סבירים וזולים - גן עיריה, אוכל לא אורגני, רופא של קופת חולים וספרייה עירונית). מנגד בעלך חושב שאסור לוותר על חיסכון לעתיד, אבל מבחינתך למרות שזה חשוב לו, זה לא באמת כל כך חשוב... כי הרי את חושבת שיותר חשוב החיים עכשיו...
כאשר באים לטיפול זוגי לצורך שיקום שלו (ובמקרה שלכם כלכלי-זוגי) משאירים מחוץ לדלת את כל מה ש"קדוש" ומכניסים פנימה רק דבר קדוש אחד וזה שלמות המשפחה (ובמקרה שלכם איזון מצב חשבון הבנק, אשר בלעדיו המשפחה שלכם תתפרק). גן פרטי הוא לא קדוש, רופא פרטי זה לא קדוש, אוכל אורגני זה לא קדוש ומיליון ספרים או משחקים זה גם כן לא קדוש - על כל אילו אפשר לוותר ועדיין לחיות חיים לא רעים. אבל אם תחליטי שאת "מתאבדת" על הדברים הללו (כי הם הרי "קדושים" ועליהם לא מוותרים בשום פנים...), את עלולה למצוא את עצמך פרודה והרבה יותר ענייה מעכשיו, וממילא תצטרכי לוותר על כל הדברים הללו מכורח המציאות החדשה...
אני כבר לא רוצה לכתוב שום דבר על הדרך העקומה שבה הצגת את המטפלים שלא הסכימו איתך... מקדשים את אינדוודואל... לא תומכים בתא המשפחתי... מצטערת, לא קונה את הבולשיט הזה - הם פשוט טענו שיש בחדר עוד צדיק חוץ ממך, וזה מה שלא אהבת אצלם (יכול להיות שאילו היו תומכים באינדוודואל שלך קצת יותר, הם היו פחות מושמצים...).
בקיצור, כמו שאמר פלאטו שרון, הגיע הזמן שתבדקי מה את עשית בשביל מדינה.
 

echoraz4

New member
מסכימה חלקית

האמת היא שעם הרב... בנוגע למטפלים...
היינו רק אצל שתיים: אחת שבכלל לא הבינה את הראש שלנו. שנינו לא באמת הרגשנו שקורה שם משהו. לא קל ולא קשה... לא קורה כלום, הרבה זמן חוץ מהמחאות רציניות שבועיות. אבל באמת לא היתה התנגדות או תחושות קשות או טובות. גם קיימנו שתי פגישות סיכום כדי לנסות ולהבין מה היה חסר לנו ואולי כן אפשר להמשיך כשאנחנו יותר ממוקדים.
המטפלת השניה - אני עצרתי את הטיפול כאשר היא לא גינתה וכמעט גיבתה (אני לא אצטט, אם תרצי אז באופן פרטי) אלימות של ממש מצד בעלי. שם לא וויתרתי בקלות, בטיפול איתה כי באמת היה קשה בטיפול אבל קרו שם דברים. היו התפתחויות בעקבות המפגשים... היה קשה, אבל היה משהו. אבל כשהיא לא הציבה קו אדום סביב תיאור מקרה שכלל אלימות גופנית היה לנו דיאלוג מאוד קשה ואפילו נפגשתי איתה לבד ואני בחרתי לסיים את הטיפול. יכול להיות ש״נפלנו״ על מטפלים לא מספיק טובים, אבל כך היה. בכל מקרה, לא מדובר בהשמצות. מדובר בשני מטפלים (אולי הזויים). אגב, הראשונה בכלל חיפשה צרות איפה שאין... שנינו הרגשנו את זה... לא משנה, היה הזוי ולא שידרנו על אותו התדר איתה... היא ניסתה לקחת את הטיפול לכיוון המיני כשלא היה מה לחפש שם. לפחות שם הכול ממש בסדר
 
למעלה