טיפול בקרובים... שרשור שעדיין נושם

0 אור 0

New member
אני חושבת שאני מבינה אותך

אלא שאיני מסכימה אתך. בניגוד לדברים החומריים בהם כשאתה נותן משהו, נוצר חוסר, אני מאמינה וחשה כי בנושאים הרוחניים כאשר אתה נותן, אתה מתמלא. ולכן השאיפה היא להגיע לאותה דרגה של רוחניות והתכווננות שתעביר את הטיפול מהמישור הפיזי הטהור למישור מספיק גבוה, שבו באמת הדברים שאמרתי מתקיימים. כל זה הוא מצד המטפל. יחד עם זה ברור כי בדרך השגרה ראוי לקחת כסף על טיפולים - הן מטעמי התפרנסות של המטפל, והן בגלל שמרבית המטופלים אינם בדרגה שהם יודעים לקבל מתנת חינם, והם זקוקים לתחושה של מתן ערך לטיפול על ידי התשלום. מה שגילה אוסאוי כאשר עסק בחלוקת הרייקי חינם, היתה שעל ידי כך הוא פגע באנשים ולא עזר להם. המודעות לתופעה זו משמשת לי כדגל אזהרה כאשר אני בוחרת למי לתת מתנה ולמי לא.
 
בסדר אור

אני מבין מה שאת אומרת, אך איני מסכים איתך. אני רואה את התנועה האנרגטית בצורה אחרת, כבר כתבתי על חינם ומתנות ולא אשוב על זה. אם נחזור לנקודת המוצא שהיא טיפול בקרובים ולא צ'ופרים, האם תטפלי גם כשאין לך חשק? מה שלא אמור לקרות בקליניקה האמיתית, ששם את מטפלת לפי מה שהיומן מכתיב, כאשר המחוייבות היא שם הדבר. האם את יכולה לומר שתוכלי להתחייב לקרובייך כמו שאת מתחייבת למטופלים מן השורה ? ואני מתכוון לטיפול אמיתי ולא להתפנקות או צ'ופר חד פעמי מזדמן. אגב, אני נוגע המון בקרובי, מעסה, מלטף, פולה כינים כשצריך, מקלח, מאכיל נותן ארניקה וכו', אבל זה עדין לא נקרא טיפול לפי השקפתנו.
 

0 אור 0

New member
טיפול מחייב

התשובה לשאלתך היא כמובן כן , וארחיב: נקודת המוצא שלי היתה שהזכות שלי היא לתת ללא תמורה. אבל הבחירה היא שלי לגבי גבולות הנתינה - העובדה שבחרתי לטפל בדודה קלרה , לא מחייבת אותי לטפל גם ב 13 האחים שלה, השכנים, הדודנים, החלבן ובעל המכולת. ועל אחת כמה וכמה לא מחייבת אותי לטפל בזמנים שאינם נוחים לי רק כי במקרה נפגשנו באיזה ארוע משפחתי (אני מוציאה מכלל זה את הארוע שבו כשהגעתי בא אלי מישהו בבכי שהגב שלו תפוס ולקחתי אותו הצידה לשחרור קצר - מסכימה אתך: זה לא ממש טיפול) כאשר אני מתחילה לעבוד מטופל אנו קובעים את סדרת הטיפולים, מתי נפגשים ואיפה - והסכמה זו מחייבת את שני הצדדים. בטיפול בקרובי משפחה הנוהל הוא זהה לחלוטין. עכשיו יש לי קליניקה מסודרת, אבל גם לפני כן הטיפול נעשה עם מסגרת, עם פרטיות ועם האווירה הנכונה. לפני כמה שנים טיפלתי בגיסתי בסלון, כאשר מבעוד מועד העפנו את כולם מהבית, הדלקנו נרות, שמנו מוזיקה. באמצע הטיפול נכנסו כל הילדים, הדליקו טלויזיה והתחילו להתייחס למה שקורה בחדר. ברור שהטיפול הזה לא היה טיפול, ולכן לטיפולים הבאים נסענו במיוחד למקום אחר, ולמדתי את הלקח
 

tookmy

New member
מסכימה עם אור

העובדה שבוחרים לתת משהו, אינה אומרת שאין לנתינה הזו גבולות. הבחירה לתת היא את מה שאני מסכימה ספציפית לתת. זה לא אומר שזה לתמיד, זה לא אומר שאני צריכה להסכים אם זה בשעה לא נוחה לי, זה לא אומר שאני לא יכולה להפסיק כשזה לא מתאים יותר. לפעמים יש החלפה, סחר חליפין- למשל בעבר נתתי למישהי שיעורי מחשב והיא נתנה לי טיפולי דיקור. לא התחשבנו אחד לאחד, לפעמים יצא שקיבלתי יותר טיפולים ולפעמים יצא שהיא קיבלה יותר שיעורים, לפי הצורך באותו זמן. לפעמים, פשוט מתאים לתת למישהו מתוך נתינה בלי לדעת ספציפית מה אקבל מזה. לפעמים הנתינה עצמה ממלאת ותמיד תמיד מתמלא הכלל שדיברה עליו אור של "שלח לחמך על פני המים".
 
"שלח לחמך על פני המים

כי ברבות הימים תמצאנו", זה משפט אינטרסנטי ממדרגה ראשונה. אין מדובר כאן על חינמיות אלא על ציפיות. יש עוד אימרה ששמעתי פעם ממוטי בעל המכולת אומר לעליזה השכנה "גבינה בחינם יקירתי, יש רק במלכודת". להחליף טיפולים אחחלה, פרחים, תופים, יעוץ פיננסי, בניית אתר וכל דבר שיש לו ואני זקוק לו על מנת להתקדם, להשתפר ולהתפתח ביכולותי להמשיך ולתרום.
 

0 אור 0

New member
בהחלט קראתי וגם התייחסתי

אמנם לא עניתי למיכל באופן ישיר בשרשור הזה, אך בהחלט חלק מהדברים שכתבתי מתייחסים לדברים שכתבה. אכן, מי שהמשפחה שלו לא נוטה לקבל את הגבולות שהוא קובע, מוטב שירחק ולא יתחיל בכלל עם הצרה הזו. אצלי בתחום המשפחה זה בסדר, אבל הבאתי תחום אחר - הקיבוץ - שבו מסיבות דומות לאלו של מיכל עם המשפחה אני בכלל לא רוצה לגעת. אני לא טומנת ראשי בחול, וטוענת שאין דברים כאלו. כל מה שאני אומרת, הוא שלא צריך לעשות תיאוריות כוללניות ממקרים פרטיים - מי שלא יכול לעבוד עם משפחתו כי זה נסחף למחוזות לא רצויים - שלא יעבוד, מי שכן יכול - זו מתנה נפלאה, שהוא רק יצא נשכר ממנה. העובדה שבמקרה הפרטי שלך אתה לא יכול לתת טיפולי חינם היא לגיטימית לחלוטין, מקובלת ומובנת, אך אל תיצור מכך כללים "גבינה חינם יש רק במלכודת" זה נחמד עבור חנווני, אבל אני רואה את עצמי כמי שנמצאת על דרך של התפתחות רוחנית, ולכן יוצאת נשכרת מאותם המקרים בהם יש לי יכולת להעניק למי שראוי בעיני ויודע גם לקבל באותה רוח.
 
אני מסכימה עם שניכם

אבל יותר נוטה לכיוון של אלישוע. בתחילת דרכי כמטפלת הייתי נכנסת למצב מדיטטיבי בכל טיפול, ולאחר מכן אי אפשר היה לנחש מי קיבל טיפול ומי נתן, שכן הייתי ב"היי" והרגשתי נהדר. איכשהו עם השנים ההשפעה הזו נפסקה, לצערי. הרבה פעמים כשחשבתי שטיפול בחינם או בהנחה משמעותית יעשו רק טוב, גיליתי שזו היתה טעות. אני לא לגמרי סגורה על משמעות המושג "חוב קרמתי", אבל נדמה לי שהוא משחק כאן תפקיד. טאו, אשמח לשמוע את דעתך בעניין
 

0 אור 0

New member
האם יש כאן שאלה של הסכמה?

אני חושבת שמה שעלה בשרשור הזה אלו 8000 הצדדים של סוגיה מאד מורכבת, שאין בה שחור ולבן, אלא לקיחת הדברים שמתאימים לנו לתקופה מסויימת בחיים, ולסיטואציה מסויימת. לטעמי, מאיה הגדירה זאת נכון - אין טיפולי חינם, כי תמיד יש תמורה בצורה כלשהי. עבור כל מטופל ובכל זמן שאני חשה כי המתנה שלי אליו נותנת לי תמורה איכותית מבחינתי (שהיא אמנם רוחנית לחלוטין) - אזי "אני צודקת" אבל אם אתעלם מסוגיות שהועלו פה בצורה מקיפה, מסימני אזהרה ואתן לעצמי לחוש מנוצלת או להתרוקן כתוצאה מטיפול שנתתי חינם אז "אלישוע צודק" אלו פשוט מצבים שונים שיכולים לקרות לאותו אדם בסקלה מגוונת ביותר ולאורך חייו כמטפל.
 
../images/Emo45.gif

כמה טוב שאפשר להחליף דעות ולקיים דיונים מעשירים ומרתקים כל כך, ושוב תודה לטאו על שהתחיל את השרשור. האם את חושבת שחלק מההבדלים בין הגישה שלך ושל אלישוע נובעים מהעובדה שאצלך זה עיסוק צדדי ואת לא מתפרנסת מכך (ואפילו ציינת שאין לך זמן לטיפולים נוספים, בתשלום)? אני גם בהחלט מבינה את מה שכתבת בעניין הקיבוץ. ה"קיבוץ" שלי הוא המשפחה המורחבת וחוג החברים של החברים, ובחלק מהם ממש לא מתחשק לי לטפל... שבת נפלאה
 

0 אור 0

New member
יתכן מאד

כפי שאמרתי אלו לא החלטות לחיים, אלא החלטות שיכולות להשתנות מול אנשים מסויימים ובתקופות מסויימות. ויש עוד "סוד קטן" - עשיתי חשבון כמה כסף ישאר לי אם אקח כסף על הטיפול, ומכיוון שאחרי שכל ה"שותפים" לקוחים את חלקם נשאר סכום אפסי, פשוט לא כדאי לי להתעסק עם כסף.
 
אז מה בעצם את אומרת

שאת נטולת דאגות כלכליות (מאחל לך) וכל עיתותייך וכוחותייך עימך. אם כך, אז את ברת מזל, אשרייך וטוב לך מבחינה זו.
 
נקודה מצויינת מיכל

שהעדפתי לא להעלותה בעצמי. מבלי לפגוע באיש, יש שהעיסוק הוא מעין הובי ויש אנשים שכל יהבם הוא מקצועם. חובבים לא יכולים להבין דברים מעין אלה גם אם הם נאורים, משכילים ובעלי כוונות טובות.
 

טאוֹ

New member
אשמח להביע את דעתי בעניין

רק לפני כן אבקש לדעת באיזה עניין מדובר... האם השאלה היא טיפולי חינם? אם כן, אגב, נדמה שבסיפור המקסים שלך המסקנה היא קצת שונה מזו ש"טיפולים בחינם או בהנחה משמעותית הם טעות", לא?
 
שלושה עניינים היו שם:

מצב מדיטטיבי בטיפול, טיפולי חינם, ו"חוב קרמתי". התייחסת לאחד מהם, שניים עוד מחכים לך...
 

טאוֹ

New member
על מצב מדיטטיבי בטיפול וטיפולי חינם

כמו שאני מבין את זה, המצב המדיטטיבי הוא הכרחי בזמן הטיפול. אני לא יודע אם זה חייב להיות דווקא הרגשת "היי". בהגדרה שלי, מצב מדיטטיבי הוא לא משהו מיסטי או יוצא דופן, אלא עניין של מיקוד הלב והכוונה, או בפשטות מצב התודעה שלי. כשזה קורה, אני באמת מרגיש שקיבלתי המון במהלך הטיפול; כשזה לא קורה, אני בעצם לא ממש מסוגל לטפל, וכך התחיל בעצם השרשור הזה - נתקלתי בקשיים לטפל ממקום נקי בבת הזוג שלי. אני לא חושב שזה בלתי אפשרי, אגב, אבל זה בהחלט הרבה יותר קשה. עניין של מאמץ ותרגול מתמשכים, כנראה. על כל פנים, בדיוק כמו שאני אתקשה לטפל כשהברכיים או האצבעות שלי כואבות, כך אתקשה גם לטפל עם תודעה מפוזרת, כוונה לא ברורה, לב מבולבל או אגו משתולל. אלה עשויים להיות מצבים שכיחים, אבל אין להם מקום בזמן טיפול. ביחס לטיפולי חינם, אני מגלה הבנה לשתי הגישות (או יותר) שיש כאן. אמנם כמעט כל הטיפולים שלי כרגע ניתנים ללא תשלום, ואלה שכן הם עבור תשלום סמלי, אבל יש לזכור שאני עדיין בשלב הלימודים הרשמיים, אני צובר ניסיון מהטיפולים, חלק מהטיפולים שלי הם במסגרת החלפת טיפולים וכמו כן אני עובד בינתיים במקום עבודה אחר שמספק לי הכנסה, ולכן אפשר לומר שאני נהנה מלוקסוס שבכלל פוטר אותי מהצורך להתלבט בנושא כצורך קיומי. בלי קשר, אני נוטה להסכים עם הגישה האומרת שלאורך זמן, טיפולים בחינם יוצרים ג'אקי, אנרגיה שלילית. המטפל צריך לדרוש תמורה עבור הטיפול, ולא רק משום שזוהי פרנסתו - שזו סיבה בהחלט מספקת בפני עצמה - אלא גם משום שללא תשלום יש סיכוי גדול שהמטופל לא יעריך את זה, לא ייקח אחריות על הטיפול ובסופו של דבר גם לא יפיק מהטיפול את מה שיכול היה להפיק. כדאי אולי לחזור ולהדגיש בכל זאת את הסיבה הראשונה, כי היא באמת לגיטימית: מי שרוצה להתפרנס מטיפולים, ואינו עשיר מופלג, חייב לגבות כסף עבור הטיפולים שלו. כמו כן, העובדה שמדובר בעיסוק הוליסטי שמעורבים בו המון אהבה, אמפתיה, מסירות ונתינה, לא סותרת את העובדה שעבור הטיפולים מתבקשים המטופלים לשלם. כסף הוא לא מילה גסה, להבנתי. אני יכול לקבל את ההסבר שיש כאלה, שאצלם הרצון להימנע מלקחת כסף עבור טיפולים נובע באמת ממניעים אציליים. אולם כאשר אני מסתכל על עצמי, אני סבור שפעמים רבות הרצון להימנע בכל תוקף מלקחת או אפילו לבקש כסף נבע מקושי אישי שלי עם נושא הכסף, מעניינים לא סגורים עם מה שכסף מייצג, שזה עמוק יותר מעובי השטרות; העניין נוגע בסוגיות של הערכה עצמית, של אסרטיביות ושל היבטים נוספים שאינם מצטמצמים לאופן בו אני רואה את נושא הטיפולים, אלא קשורים לאופן בו אני רואה את עצמי, את זולתי ואת יחסי הגומלין בינינו. על חובות קרמתיים אפשר לדבר הרבה, אבל כיוון שמיכל ציינה שהיא לא לגמרי סגורה על משמעות המושג, אולי כדאי שנבהיר תחילה למה בדיוק הכוונה לפני שנמשיך.
 
תענוג לקרוא אותך

כרגיל... והרשה לי להביע שמחה ורינה על כך שחזרת להקפיד על נוכחות תדירה בפורומנו. מאחר וכמו שכתבתי, אני לא סגורה על משמעות המושג "חוב קרמתי", אני לא בטוחה שאגדיר את הנושא כמו שצריך. אז אפשר לשכוח מהעניין, אבל אם למישהו יש מה לומר בנושא, אשמח.
 

freearth10

New member
מאוד מסכימה איתך../images/Emo45.gif

אבל גם עם אלישוע
. אני לא חושבת שהדברים מנוגדים. כשאנחנו עובדים חינם, אנחנו אומנם אלה שנותנים, אבל קודם כל אנחנו גם מייד מקבלים. מקבלים משהו שחשוב לנו: תודה,הערכה, לפעמים גם מקבלים מטופל אחר שהגיע בעקבות הטיפול החינמי. הנתינה לא חייבת להיות אחד לאחד ולא חייבת להיות באותה המטבע אבל תמיד כשנותנים גם מקבלים.
 
למעלה