טיפול בסבתא

hartuvim

New member
טיפול בסבתא

שלום יקרות, יש לי עוד נושא שאני רוצה להתייעץ לגביו (כשזה מתחיל זה לא נגמר...). צחוק הגורל או משהו אחר יצר מצב שבו אמי נפטרה בת 42 (לפני 10 שנים) ואמה בת ה- 85 עודנה חיה. במשפחה שלנו כל אחד הסתגר בכאבו וסבתא לא טיפלה בנו או משהו בדומה- גם היא הסתגרה בכאבה. אני רוצה גם לציין שהצער על מותה של אמי (הבת שלה) התווסף על שנים של כאב בשל היותה ניצולת שואה, מותו של סבא שלי, והרבה שנים של הגירה מארצות לארצות אחרות (בקיוצר- פשוט חיים קשים מנשוא). כשהיתי צעירה יותר לא התלבטתי בשאלת האחריות שלי לגבי הטיפול בסבתא, אך בחודשים האחרונים הדבר עולה ביתר שאת משום שמצבה מחמיר בהדרגה והמטפלת היחידה בה היא דודה שלי, שנותרה הבת היחידה. המצב מסובך אפילו יותר כי סבתא נוטה לעשות מאמא שלי קדושה ולהאשים את הבת החיה (דודה שלי) בכל צרותיה. כיום אני משתתפת קצת בטיפול בסבתא- בעיקר ע"י תמיכה בדודה שלי וע"י קשר עם סבתא. נראה לי שזה עוזר, אבל לפעמים זה מאוד מאוד קשה. היתי רוצה לשמוע על הקשר שלכן עם סבתא והאם מישהי מתמודדת עם טיפול בסבתא "במקום" אמא.
 

libi4

New member
מעניין שאת מעלה את זה כי...

אימי ממיטת חוליה בה היתה 16 שנה טיפלה באימה-סבתי ובכולם והיום מאז שהיא לא כאן-עברה כמעט שנה סבתא מאוד הדרדרה והגיעה למצב של אלצהיימר מתקדם,לקחה מאוד ללב את העובדה שאמא הלכה לה,ביתה בכורתה....ומאז דודתי יותר נכנסה לתמונה! קצת קשה העיניין אבל מסתדרים-חשבתי באיזשהו שלב להוא ולטפל בסבתא אבל אני עצמי מטופלת בשלושה קטנים ולכן....אבל אני בדילמה מה נכון לעשות....ושומרת על קשר מינימלי.....
 

hartuvim

New member
אני יודעת מלימודי

שיש ממש קושי מוגדר של טיפול בהורים תוך טיפול גם בילדים. באופן אישי אין לי ילדים אבל יש לימודים ועבודה.כמה כוחות היו לאמא שלך לטפל באמה תוך כדי מחלתה- שלה. מדהים. הרבה פעמים אני חושבת על הסבל של סבתא שלי שאחרי כל מה שעברה בחיים עוד היה עליה לראות את בתה מתה לפניה (אומרים שזה הדבר הנורא ביותר, ואני מאמינה), אז אפשר גם להבין את ההתדרדרות במצב של סבתך בעקבות פטירתה של אמא שלך.
 

libi4

New member
אימי באמת היתה מדהימה

היו לה את הכוחות לטפל בכולם ועכשיו אני מרגישה ממש שאין לי אפילו את מי לשאול משהו הכי קטן,אני אומנם מנסה לחשוב מה אמא היצה אומרת אבל יש לי קצת חורים,אני לא בטוחה ממש.... מקווה לטוב!
 
מעניין שאת מעלה את זה כי ...

בדיוק בימים האחרונים יוצא לי לחשוב על סבתא שלי. הסיפור אצלי שני - אני דור שני לבנות ללא אם - אמי את את אימה כשהייתה בת 10, כך שלא יצא לי כלל להכיר את סבתי מצידה. אגב, כאן כאן הסבתא של סבתא שלי האריכה שנים אחרי מות ביתה, ואני הייתי נינה עד גיל 5. מי שגידלה אותי הייתה סבתי מצד אבי, שיבדל"א. היא הייתה ג'דעית אמיתית. בגיל קרוב ל - 80[!] היא עברה לגור איתנו, ותפקדה בצורה יוצאת מהכלל, עד השנה האחרונה של חייה, שבה חלתה בסרטן ופשוט גססה [היא נפטרה בגיל 95]. היא ביקשה למות בבית - שבעה כבר מאישפוזים [קצרים] בבתי חולים. הקמנו בבית מיני בית חולים, וטיפנו בה בבית במשך כמה חודשים, אולי שנה, עד שנפטרה. אני שמחה שיכולנו להגשים לה את בקשתה למות בבית, בסביבה שכה הייתה רגילה אליה, בקרב אנשים שהיא אהבה. גם אם זה לא היה קל, היה בזה סיפוק רב, ומן הסתם גם הכרת תודה גדולה. אוי, גם היא כל כך חסרה לי ...
 
בוקר טוב ../images/Emo42.gif

קראתי את השאלה שלך והאמת, לא הבנתי מה ההתלבטות פה? סבתא שלך זקוקה כרגע לעזרה ואת יכולה לעזור לה במשהו, אפילו קטן, אפילו שיחת טלפון או ביקור או עזרה לדודה, משהו, אז מה? לא תעזרי לה? ואם זו היתה השכנה שזקוקה למשהו, אז גם היית מתלבטת? תראי, סבתא שלי (מצד אמא) גידלה אותי ואת אחי לאחר מות אימי, כמעט 20 שנה היא היתה בשבילנו כמו אמא, (בעצם יותר, כי גם כשאמא היתה בחיים היא היתה נמצאת אצלנו בבית הרבה, עוזרת לאימי), בקיצור 29 שנים היא היתה שם בשבילי, אז אני לא אעזור לה כשהיא היתה צריכה? לעומתה, הסבתא השניה שלי (אמא של אבא) לא היתה כ"כ דומיננטית בחיי, אבל בכל זאת הייתי מבקרת אותה בקביעות, מטלפנת אליה ומנסה לעזור ככל יכולתי, והאמת שלא יכלתי יותר מידי, אני גרה רחוק ממנה, והיו לי כבר 2 ילדים, כך שזה היה קשה, אבל אף פעם לא היתה ההתלבטות הזו. לסיום, אני מציעה לך לעשות כל מה שתוכלי, על מנת שלא תצטערי חלילה מאוחר יותר שלא עשית.
 

hartuvim

New member
בוודאי ש

אני עושה ככל שאני יכולה כדי לעזור, וגם אם שכנה היתה צריכה עזרה היתי עוזרת. ההתלבטות נובעת מהקשיים שבטיפול באדם מבוגר (קשיים שכל מטפל חווה, אני חושבת) וגם מכך שלפעמים סבתא מאיימת לנתק את הקשר עם דודה שלי כשהיא כועסת עליה ואני חוששת שהנוכחות שלי תגרום לה להרגיש שהיא יכולה לעשות זאת כי מישהו אחר יטפל בה (ואני לא חושבת שזה רעיון טוב, מן הסתם). מעבר לזה, הסיבה שכתבתי על ההתלבטות לפורום היא שאני מרגישה שבסביבה הקרובה לי אין יותר מידי נכדים שמטפלים בסבים שלהם כי בדרך כלל בנים או בנות מטפלים בהוריהם. התחושה שלי היא שבגלל מותה של אמי אני עומדת בסיטואציה שלא כל אחד מתמודד איתה ורציתי לדעת האם זאת רק אני או שגם אתן חוות משהו דומה.
 
גם אני חוויתי משהו דומה

לסבתי (אמא של אמא) היתה רק בת יחידה (אמי) וכאשר היא נפטרה לא היה לה אף אחד בעולם מלבדינו - נכדיה (3), וכמובן כשהיא הזדקנה יותר, והזדקקה לטיפולים שונים, בי"ח וכאלה, אנחנו עזרנו לה מאוד. האמת היא שאחי (שיחיה) היה בקשר הכי אדוק איתה, והכי הרבה עזר לה, אבל כולנו, כל השלושה, נשאנו בנטל ועזרנו, כל אחד כפי יכולתו. לדעתי כדאי להזכיר לסבתא שלמרות שאת מאוד אוהבת אותה ורוצה לעזור לה, לא תוכלי להיות במקום הדודה, אז כדאי לה לשמור על יחסים טובים עם הדודה, ואת מצידך תעשי את מה שאת יכולה, בנסיבות הקיימות, לעזור לה. המון בריאות לסבתא. לילה טוב.
 
למעלה