טיפה הקשבה

eran k 12

New member
טיפה הקשבה

שלום לכם. שמי ערן , אני בן 40 , נשוי ואב לבן ובת בני 13 (תאומים כמובן). בדרך כלל אני אדם רגוע אפילו אולי רגוע מדי ויש אומרים אדיש , אבל בשבוע האחרון משהו הקפיץ אותי. במהלך שבוע אחד נהרגו בכבישים שלנו 18 בני אדם ובנימה קצת צינית .... ח"י בני אדם נהרגו. כבר היו מספרים גדולים יותר והיו שבועות שבהם קציר הדמים היה קטן מזה אבל משום מה השבוע זה תפס אותי. כולנו מכירים את הסיבות שמובילות לתאונות , אי שמירת מרחק , עקיפות לא זהירות , מהירות מופרזת , אי מתן זכות קדימה ועוד ועוד. המכנה המשותף לסיבות האלה הוא כמובן אנחנו הנהגים!!! לא הכבישים , לא המצב המכני של המכוניות .... אנחנו ולא אף אחד אחר. נכון שאפשר לבוא בטענות לשילטונות שיעשו משהו בנדון אבל אף אחד מהם לא יושב מאחורי ההגה שלך אדוני או שלך גבירתי ובטח לא מאחורי ההגה שלי. אין מישהו שיכול לעצור את הטירוף הזה בכבישים יותר טוב מאיתנו. היום החלטתי לעשות מעשה קטן .... בפעם הבאה שאת או אתה מתיישבים מאחורי ההגה ועומדים לצאת לנסיעה הבאה .... אני מבקש מכם לחשוב , לעצור שניה את הנשימה , לספור עד 10 , להחליט שעכשיו אתם נוהגים יותר רגוע , שהיום תהיו טיפה יותר אדיבים כלפי הסובבים אתכם בכביש. בדרך כלל אני כותב בפורום אחר אבל היום אני מעלה את ההודעה הזו ברוב הפורומים של תפוז ואם בדרך זו אני אצליח להגיע לכמה אנשים ולגרום להם לשנות במעט את התנהגותם בפעם הבאה בכביש אני אסתפק בכך. אתם מוזמנים להגיב פה בפורום שלכם , אתם מוזמנים לשלוח אליי מסר , אתם יכולים גם להיכנס לבלוג שלי ואפילו להתעלם .... אני רק מבקש באמת מכל הלב , בפעם הבאה שאתם מתיישבים מאחורי ההגה , אתם יודעים כבר לבד מה צריך לעשות. תודה על תשומת הלב. ערן.
 

עדן גפן

New member
כתבתי את התגובה הזו כבר../images/Emo190.gif

בפורום של אביב גפן.. אני אכתוב גם פה.. אבא.. אבא שלי עלה על האוטו. אפילו לא חשב מה אני אעשה בלעדיו. לא חשב לרגע איך אני אגדל. הוא עלה ולא חגר.. עם חלון פתוח, עם חבר לידו, בן 22 כולו.. הביא אותי עם אמא לפני שנתיים לעולם נתן לי את כל כולו.. המכונית נסעה לה לבד בכביש הערבה.. כנראה איבד שליטה.. אין לי מושג מה היה. רק אחרי איזה חצי שעה שמעתי בכי וצעקות בנות דודות שלי הקטנות רק צועקות לי מילים כמו "דם!" "סלע!" "אבא שלך" "הכל נגמר" "אין יותר". ואני? רק בת שנתיים, מה יכולתי להבין מזה? המילים האלו נחרטו לי בראש.. לעולם לא יצאו משם. את אבא אני כבר לא זוכרת.. אבל המילים האלו כן.. כ"כ כן. אבא, אם היית קצת חושב על מה שיכל לקרות ולא להגיד -"לי זה לא יקרה".. כנראה שלא הייתי צריכה היום לכתוב את השורות האלה ולבכות.. אנשים. תחשבו על הילדים שלכם, על ההורים שלכם, על האנשים שאוהבים אתכם. להם זה הכי קשה. שימו סוף כבר למוות בכבישים. הדבר האחרון שאני מאחלת למישהו זה שיגדל כמו שאני גדלתי.
 
למעלה