מהמסופר על הטיטאנים -
(מהנוסח שלי) "הטיטאנים והטיטאניות שלטו בעולם בהנהגתו של המלך כרונוס, עד בוא עת מרידתו של זאוס, שהעלתה את שוכני האולימפוס לשלטון. הם היו שבעה זוגות, כאשר כל זוג הופקד על יום בשבוע ועל כוכב-לכת הקרוי על שמו. לכרונוס וזוגתו ריאה היה יום פרטי משלהם, השביעי, ששמו דומה לכוכב הלכת שבתאי, והוא יום של מנוחה. אולם מועצת הטיטאנים אסרה על בני תמותה, אותם יצר הטיטאן פרומתיאוס (שהופקד על היום הרביעי) מאדמת הטין שבנהרות, מלמנות כך את הימים. מרבית הטיטאנים והטיטאניות גורשו יחד עם כרונוס, אבל זאוס הוציא מהכלל הזה את דודתו מטיס ואת אמו ריאה, כגמול על שעזרו לו להביס את כרונוס. הוא חנן גם את פרומתיאוס, מאחר והלה הזהיר את עמיתיו הטיטאנים כי נצחונו של זיאוס בלתי-נמנע, וכן בגלל שהצטרף אל יושבי האוליפוס יחד עם טיטאן אחר בשם אפימתאוס. אטלס, מפקד צבאו המובס של כרונוס, נידון על ידי מועצת יושבי האולימפוס לשאת את השמיים על כתפיו עד סוף הימים. מאוחר יותר גילה זאוס שפרומתיאוס התגנב לאולימפוס בסיועה של אתנה, סילק גחלת חמה מהאח המבוערת של הסטיה, והביא אותה לבני התמותה שיצר, כדי שיוכלו לבשל בשר ולא יאלצו לאכול אותו נא. פרומתיאוס החביא את הגחל בתוך צרור ענפי שומר, וכך נשא אותו בוער חזרה לארץ. כדי להענישו על שהעניק לבני אדם את ההזדמנות להתפתח, הגה זאוס תוכנית מחוכמת. הוא יצר אשה שוטה וסוררת בשם פאנדורה, ושלח אותה לאפימתאוס כתשורה. משביקש אז אפימתאוס לקחת אותה לאשה, הזהירו פרומתאוס, "אין היא אלא תרמית שנשלחה מעם זאוס. היזהר מהמלכודת ושלח אותה חזרה." אפימתאוס אמר אז להרמס שהביא אותה אליו, "מסור את תודתי לזאוס, ואמור לו שאיני ראוי למתנה כה מופלאה, ושעלי לסרב לה." זאוס התכעס עוד יותר, וטען אז שפרומתאוס ניסה לגנוב את אתנה עצמה. הוא כבל אותו לסלע רם בהרי הקווקז, שם ציפור טרף היתה יורדת לנקר בו בכל יום ויום. אפימתאוס המפוחד מהעונש שהוטל על פרומתאוס, נישא אז לפאנדורה. יום אחד מצאה פאנדורה כד חתום שנשמר בתוך מזווה. היה זה כד שפרומתיאוס מסר לאפימתאוס בשעתו, וביקש לשמור חבוי ולא לפתוח בשום תנאי. למרות איסורו של אפימתאוס, החליטה פאנדורה לשבור את המכסה - בדיוק כפי שזאוס כיוון שתעשה. באותו הרגע הגיחה מתוך הכד להקת יצורים מכונפים ומאוסים ששמות רבים להם: זיקנה, חולי, שיגעון, תיעוב, חשק, ניאוף, מגיפה, רעב ועוד ועוד; הם מיד עקצו את פאנדורה ואפימתאוס, ומהם המשיכו לבני התמותה של פרומתיאוס (שעד אז חיו באושר וברווחה), ומררו את חייהם. לבסוף הגיחה מתוך הכד, אחרונה מכולן, דמות מכונפת ובהירה, היא התקוה, אשר תמנע בני אדם מלאבד עצמם לדעת בשעה של יאוש."
זה עוזר