טיזר
ניצן-מבקש-לפרוח טופפה אל תוך החדר בעדינות מושלמת, ולמרות זאת רעדו שלהבות הנרות לנוכחותה. "מאסטר, אני מברכת אותך בהכנעה", השתחוותה עמוקות, ומשהו בתוך הנשגב הקשיש רעד אף הוא. "ילדתי, אני חש שינוי גדול. עוצמתך גדלה. האם למדת סודות חדשים?". לוטוס הניעה את ראשה אך במעט, ומבעד לשיערה החלק הציצו עיניים שהיו מבוגרות מכפי גילה. "אכן, מאסטר, למדתי מעט." "את ממעיטה בערך עצמך. נראה שהשם שבחרת לעצמך אינו הולם אותך עוד. את מלבלבת". "ייתכן שכך הוא. אך הפרח המתהדר בפריחתו הוא שוטה אם אינו מכיר ביד שזרעה את זרעו, שהשקתה אותו," היא הטעימה את המילים האחרונות: "היד שיכולה לעקור אותו". הוא היסס. "אכן, גננים הם עם מסוכן מאוד". "מאסטר, אני מבקשת שתלמד אותי". הוא הסתובב אליה ועיניו המתות ננעצו בה. שפתיו התעקלו לכדי חיוך מריר. "את מבקשת דבר שאת יודעת שאיני מורשה להעניק, וקולך מגלה לי שאת ממתינה לסירובי בציפיה". "אכן, מאסטר. אני זו שבוחנת אותך". "כל תלמיד בוחן את מורהו, אולם את מצפה שאכשל במבחן שהכנת". "אכן, מאסטר. אך זה רק משום שאני אוהבת אותך". "אם כן, מה שאת מבקשת ממני בעצם הוא שארשה לך לשנוא אותי". "אכן, מאסטר. לשנוא אותך כפי ששנאת אותי עוד לפני שנולדתי". הוא לא היסס הפעם, משום שניהל את השיחה הזו בעבר. "אני נותן לך את רשותי. אך אני רוצה שתדעי שמה שעשיתי –". אכן, היא השתפרה, חשב לעצמו כשאצבעותיה ניחתו על חזהו ופוצצו את ליבו. המילים גוועו על דל שפתיו. "לא עוד שקרים", סיננה לוטוס-רוצה-להיות-חופשי. ועיניו המתות הביטו בה בדממה.
ניצן-מבקש-לפרוח טופפה אל תוך החדר בעדינות מושלמת, ולמרות זאת רעדו שלהבות הנרות לנוכחותה. "מאסטר, אני מברכת אותך בהכנעה", השתחוותה עמוקות, ומשהו בתוך הנשגב הקשיש רעד אף הוא. "ילדתי, אני חש שינוי גדול. עוצמתך גדלה. האם למדת סודות חדשים?". לוטוס הניעה את ראשה אך במעט, ומבעד לשיערה החלק הציצו עיניים שהיו מבוגרות מכפי גילה. "אכן, מאסטר, למדתי מעט." "את ממעיטה בערך עצמך. נראה שהשם שבחרת לעצמך אינו הולם אותך עוד. את מלבלבת". "ייתכן שכך הוא. אך הפרח המתהדר בפריחתו הוא שוטה אם אינו מכיר ביד שזרעה את זרעו, שהשקתה אותו," היא הטעימה את המילים האחרונות: "היד שיכולה לעקור אותו". הוא היסס. "אכן, גננים הם עם מסוכן מאוד". "מאסטר, אני מבקשת שתלמד אותי". הוא הסתובב אליה ועיניו המתות ננעצו בה. שפתיו התעקלו לכדי חיוך מריר. "את מבקשת דבר שאת יודעת שאיני מורשה להעניק, וקולך מגלה לי שאת ממתינה לסירובי בציפיה". "אכן, מאסטר. אני זו שבוחנת אותך". "כל תלמיד בוחן את מורהו, אולם את מצפה שאכשל במבחן שהכנת". "אכן, מאסטר. אך זה רק משום שאני אוהבת אותך". "אם כן, מה שאת מבקשת ממני בעצם הוא שארשה לך לשנוא אותי". "אכן, מאסטר. לשנוא אותך כפי ששנאת אותי עוד לפני שנולדתי". הוא לא היסס הפעם, משום שניהל את השיחה הזו בעבר. "אני נותן לך את רשותי. אך אני רוצה שתדעי שמה שעשיתי –". אכן, היא השתפרה, חשב לעצמו כשאצבעותיה ניחתו על חזהו ופוצצו את ליבו. המילים גוועו על דל שפתיו. "לא עוד שקרים", סיננה לוטוס-רוצה-להיות-חופשי. ועיניו המתות הביטו בה בדממה.