טיול של סופ"ש
אין כמו להפוך תחרות לילה לטיול נחמד של שבת. אז ככה, יום שיש בבוקר, העמסתי את הכרוב למכונית (גם כי החבר התעקש שנאי אשאיר את טינקה בבית (כדי שהוא יוכל להביא אותה יותר מאוחר, כשהוא יצטרף אלינו, וגם כי לא היה מקום במכונית.), העמסנו את הסוסים (של אחותי ותלמידה שלי) ונסענו לנו לניר דוד, לתחרות קפיצות לילית... היה משגע, וטינקה ושאר הכלבים פרצו בנביחות/קפיצות/זינוקים כל פעם שמישהו סיים את המסלול כמו שצריך (בנוסף לשריקות ולקריאות העידוד של הקהל...) אח"כ היא הייתה עסוקה בלרוץ במגרש הרכיבה ו"לעזור" לחברה שפינו את המכשולים. אח"כ היא אכלה קצת מהפחים (כי לשנייה עניתי לנייד... כולירע) ואז היא וכרובי פתחו במרדף עחר חתול אומלל שבמקום לטפס על העץ הקרוב החליט להתעמל קצת ופשוט רץ במעגלים מסביב לשיח ענק... סוג של בידור. טוב, סוף סוף הם אמרו נואש (האמת היא שהקמנו את האוהלים, אז הם באו לבדוק על מה המהומה...) והחליטו להרגע - כמובן שאחרי 10 דקות של טירוף חושים, לכו תנסו להכנס לאוהל עם שני מתנשפים. ב-ר-ו-ר... טוב, הרוחות נרגעו והלכנו לישון. קמנו לנו שמחים וטובי לבב, העמסנו את הסוסים ושלחנו אותם הבייתה ונשארנו חמישה - טינקה, כרובי, החבר, חבר של החבר ושפחתכם הנאמנה... (נכון שאי אפשר להגיד עבדכם הנאמנה...?) אז נסענו לנחל קיבוצים, וואו, פעם ראשונה שלי... אז נכנסו למים, הכלבים אחרינו, ואז הם גילו למרבית ההפתעה שצריך לשחות. הם יודעים (זה כבר נבדק...) אבל למה? למה לשחות כשאפשר לשבת לאמא על הכתפיים? או שאמא תסחוב אותנו ומדי פעם נפדל, כאילו שאנחנו עוזרים? היה מדהים. לא חם (כי המים מגיעים עד הצוואר, שלנו), הכלבים הוציאו ה-מ-ו-ן אנרגיה, והיה פשוט כיף. כל הדרך חזרה החבר שלי היה עסוק בלקלל, כי כולם נרדמו (כולל טינקה, שתמיד סופר עירנית בנסיעות), והוא צריך לנהוג, מסכן... מומלץ ! נ.ב. אין תמונות כי לא מכניסים מצלמה של 4אלף שקל לנחל. וחבל.
אין כמו להפוך תחרות לילה לטיול נחמד של שבת. אז ככה, יום שיש בבוקר, העמסתי את הכרוב למכונית (גם כי החבר התעקש שנאי אשאיר את טינקה בבית (כדי שהוא יוכל להביא אותה יותר מאוחר, כשהוא יצטרף אלינו, וגם כי לא היה מקום במכונית.), העמסנו את הסוסים (של אחותי ותלמידה שלי) ונסענו לנו לניר דוד, לתחרות קפיצות לילית... היה משגע, וטינקה ושאר הכלבים פרצו בנביחות/קפיצות/זינוקים כל פעם שמישהו סיים את המסלול כמו שצריך (בנוסף לשריקות ולקריאות העידוד של הקהל...) אח"כ היא הייתה עסוקה בלרוץ במגרש הרכיבה ו"לעזור" לחברה שפינו את המכשולים. אח"כ היא אכלה קצת מהפחים (כי לשנייה עניתי לנייד... כולירע) ואז היא וכרובי פתחו במרדף עחר חתול אומלל שבמקום לטפס על העץ הקרוב החליט להתעמל קצת ופשוט רץ במעגלים מסביב לשיח ענק... סוג של בידור. טוב, סוף סוף הם אמרו נואש (האמת היא שהקמנו את האוהלים, אז הם באו לבדוק על מה המהומה...) והחליטו להרגע - כמובן שאחרי 10 דקות של טירוף חושים, לכו תנסו להכנס לאוהל עם שני מתנשפים. ב-ר-ו-ר... טוב, הרוחות נרגעו והלכנו לישון. קמנו לנו שמחים וטובי לבב, העמסנו את הסוסים ושלחנו אותם הבייתה ונשארנו חמישה - טינקה, כרובי, החבר, חבר של החבר ושפחתכם הנאמנה... (נכון שאי אפשר להגיד עבדכם הנאמנה...?) אז נסענו לנחל קיבוצים, וואו, פעם ראשונה שלי... אז נכנסו למים, הכלבים אחרינו, ואז הם גילו למרבית ההפתעה שצריך לשחות. הם יודעים (זה כבר נבדק...) אבל למה? למה לשחות כשאפשר לשבת לאמא על הכתפיים? או שאמא תסחוב אותנו ומדי פעם נפדל, כאילו שאנחנו עוזרים? היה מדהים. לא חם (כי המים מגיעים עד הצוואר, שלנו), הכלבים הוציאו ה-מ-ו-ן אנרגיה, והיה פשוט כיף. כל הדרך חזרה החבר שלי היה עסוק בלקלל, כי כולם נרדמו (כולל טינקה, שתמיד סופר עירנית בנסיעות), והוא צריך לנהוג, מסכן... מומלץ ! נ.ב. אין תמונות כי לא מכניסים מצלמה של 4אלף שקל לנחל. וחבל.
