ומזווית ב´
הערב הסתמן כקטסטרופה בערך ברגע שבו משנה תורן נעל אותנו מחוץ לאוטו. "לא נורא..." ניסיתי לגרום לו לבוא איתנו לשאדאו במקום לעמוד ליד האוטו ולהישאר לחוץ. "העיקר שיש לנו ספריי זהב". סיימתי לצבוע את שיערו של מ. בזהב. "יפה לך". שיקרתי. "זה נורא בולט". שיקרתי שוב. "מתאים לך לעיניים". שיקרתי בשלישית. העיקר שיהיה במצברוח טוב ונוכל כבר להיכנס. מאחר והיינו נעולים מחוץ לאוטו את הספריי השארנו ליד איזה ארון חשמל (לא נראה לי שלקחנו אותו משם דרך אגב.) נכנסנו. כרגיל, היה מבחר אנושי מהמם של הומואים זקנים מדי / נמוכים מדי / אוחצ´ות מדי / סתם מזעזעים. ברחתי לשירותים לבדוק שהשיער שלי עדיין נראה בסדר. יצאתי בחזרה לרחבה. העפתי מבט באיזה הומו די חמוד שעמד לפני, עם הגב אליי. בום. ההומו הנחמד ההוא התחיל לרקוד. בצורה די אגרסיבית. ותקע לי מרפק בצלע. כואב. תורן ואנוכי ניסינו להפשיט את הדרור מהמעיל. הוא לא רצה. אחרי חמש דקות של נסיונות הבנו שזה לא יילך. השארנו אותו לבד והלכנו לבאר. חברים טובים, אני יודע. את הקווארבו המסורתית כבר שתינו ממש כשני שתיינים מנוסים, כולל כל הטקס קווארבו של משנה ושלי. ליקוק על היד, מלח, לימון ביד שמאל, הרמת כוסית, שלוק אחד ארוך, ליקוק חוזר של היד, לעיסת הלימון, ובקיצור - עשינו די סיפור משתיית טקילה פשוטה. אבל זה משעשע אותנו. בניגוד, יש לציין, לג´וק שטייל על הבאר. אותי לפחות זה שיעשע. מ.תורן החליף צבעים. "אוי, גיא, " התבכיין תורן. "לא רואים את הספריי זהב." "רואים, רואים," המשכתי מסורת של שקרים. "רק תעמוד בזוית הזאת." כמובן שלא סיפרתי לו שביקשתי ממנו לעמוד בזווית המסויימת ההיא בגלל שעמד מאחוריו מישהו שרציתי.. אה.. הממ... לעשות לו דברים. אבל מה משנות הסיבות שלי? תורן בלע את הלוקש ואכן נהנה. בינתיים בזירת ד.22 הקרח התחיל להפשיר. המעיל כבר ירד ואפילו נראתה תזוזה מסויימת באיזור הרגליים. תורן ואנוכי נמרחנו עליו משל היינו נערות ג´יימס בונד אבל קשה לאמר שהוא התרגש. לא מתרגשים ממני? נבחתי. אני הולך. שמתי פעמיי לספות הישיבה הלא ממש נוחות. לא, לא בגלל שההוא שראיתי קודם ישב שם. טוב, אולי קצת. את העשר דקות הקרובות ביליתי בלא לעשות לו עיניים כדי שהוא לא יחשוב שאני מתחיל איתו אבל בלהיות מספיק בולט כדי שהוא ייאלץ לעשות לי עיניים. בהתחלה זה נראה לי כמו הצלחה מסחררת. אבל ברגע שהוא התחיל להתמזמז עם אוחצ´ה מכוערת בת 7 הבנתי שהקשר שלנו כבר מיצה את עצמו. 45 דקות במועדון ואני כבר הייתי עצבני מתמיד. ברחתי לקומה העליונה להשקיף על החבורה. דרד לשמחתי הצטרף אליי. הוא לקח לי שלוק מהבירה. אה, תיקון. הוא שתה לי את כל הבירה. עוד בטרם הספקתי לסטור לו על חוצפתו עלה לקומה גם הבחור שרציתי.. אה....המממ... לקחת אותו הביתה. חיבוק, נשיקה, מה העניינים, מה קורה. לקח שלוש דקות הסיפור. מה שלקח אח"כ חצי שעה זה התחקור שלי לדרור. "נכון שהוא חיבק אותי כאילו שהוא רוצה אותי? נכון שהוא בא לכאן במיוחד כדי להגיד לי שלום? נכון שזה נראה כאילו הוא ממש מעוניין בי? נכון נכון נכון?" "כן". שיקר לי דרור. בלעתי את הלוקש. כשמשנה תורן הגיע למעלה כבר היינו חצי שתויים. "מה אתם עושים פה?" תחקר אותנו תורן. "אהה.. הזדיינו..." שיקרנו. הוא האמין. טוב, לא ממש, אבל נורא ניסינו לשכנע. "אני הולך לחלץ את האוטו." מלמלמ מ.תורן בעוד דרור ואנוכי מנסים להוכיח לו שאנחנו נורא מאוהבים. "ביי". טוב. עכשיו צריך לשרוף שעה. נשארנו בשאדאו עוד חמש דקות. היה מזעזע. ברחנו לג´חנונייה. אני טחנתי ג´חנון. דרור טחן בירות. המלצרית טחנה באוזן לחבר שלה. המוזיקה טחנה לי ת´שכל. מ.תורן נסע כל הדרך הביתה להביא מפתח ספייר. היה שיגי. כשהוא בא לאסוף אותו שעה ועשרים אחר כך, כבר הייתי כל כך עייף וקר שלא עניין אותי כלום. הם הסיעו אותי הביתה. נפרדנו בקרירות. נרדמתי. למחרת הכל נראה טוב יותר.
