אכן הצלחתי ובלי קושי מיוחד,
אבל אסור לשכוח שאני גרתי ועבדתי בקמבודיה חודש וחצי, והאוכל היום יומי הוכן ע"י מבשלת קבועה. ברגע שהסברתי לה הכול (כמה שהצלחתי), פשוט תמיד הכינה מנה נפרדת מהתבשיל עבורי בלי שום רטבים בכלל (לא לקחתי סיכונים כי הכיתוב על הבקבוקים לא היה באנגלית). כשאכלנו בחוץ האמת שהסתדרתי. יש כמה מאכלים שהם במובהק ללא גלוטן ועשויים ממצרכים בסיסיים בלבד - למשל בקמבודיה יש בננות שעוטפים באורז מתוק, מעל הכול עלה בננה ושמים על הגריל. טעים בטירוף, אכלתי כאלה בלי הכרה, וזה מאוד בסיסי ולא מוסיפים כלום - ולכן ללא גלוטן. יש גם עוגיות שהם עושים ממשהו שהוא כמו סולת אבל מאורז. תבשילי אורז בקארי במסעדות - אני לא נתקלתי בכאלה שהכילו גלוטן, כולם פשוט אורז לבן ולידו ירקות מבושלים עם תבלין קארי ובלי רטבים. גם מזה אכלתי המון, וזה לדעתי אחד הדברים הטעימים. וכמובן, הפירות... בשני דולר קונים פירות לשבוע, ומדהימים. היו ימים שפשוט הגעתי לבחילות מכמויות של אננס ודרגון פרוט
בגדול, ככל שהמדינה יותר "מזרחית" ופחות מערבית, הסיכוי שלא יהיה גלוטן גדל. (לא תקף במדינות שבהן מקובל מאז ומעולם לגדל חיטה, כמו סין, יפן, הודו - אלא למדינות שהגידולים המקומיים הם רק אורז ופירות, היינו קמבודיה לאוס וויאטנם). תאילנד למשל הייתה מאוד דומה לקמבודיה-לאוס-ויאטנם, אבל מאז שהיא יותר מתוירת התפריט גולש לכיוון המערבי ומכיל יותר מוצרים תעשיתיים ומכילי גלוטן. במדינות הנידחות, ובעיקר במקומות הנידחים - דווקא צריך להתאמץ למצוא משהו מבוסס חיטה. (שאר חבריי לטיול כבר לא יכלו לראות אורז, אבל אפילו נודלס אין שם. הכול אורז אורז אורז). אבל, השורה התחתונה והחשובה - לא צריך לפחד לטייל. אלו חוויות מדהימות ואני ממליצה מאוד לעשות את זה.